הדחה

צילום: אבי תל

מגיע השלב שבו אתה כל כך רעב שהרעב עושה אותך מאוד חד וממוקד, והייאוש שולח אותך לשדוד סניף דואר.

אתה יוצא מהבית חד כתער וממוקד כאזור חלוקה, לשדוד דואר, עם קפוצ'ון ואקדח פלסטיק, ומגלה שאולי הרעב מחדד את החושים, אבל הייאוש מערפל את השכל הישר; לילה; כל סניפי הדואר סגורים.

לרגע אתה חושב שאולי תוכל למצוא דואר תורן, ואז מבין שהתבלבלת עם בית מרקחת. אז אולי לשדוד בית מרקחת?

לא. אתה רעב, ואין בית מרקחת שיש בו מספיק סוכריות ריקולה כדי להשביע את תיאבונך. ובבתי מרקחת אין מספיק כסף. אז בכול זאת סניף דואר.

אולי עם לום, או פטיש חמישה קילו.

אבל לילה, אז אולי כבר אין כסף בדואר, כי בטח הפקידו את זה בבנק בסוף היום.

זה מה שעושים בדואר? יכול להיות? מפקידים כסף בבנק מן המניין? אין להם את בנק הדואר? ואולי לדואר עצמו אין חשבון בבנק הדואר, מי יודע; בימינו כולם מסוכסכים עם כולם. ובכלל, בחיים לא ראית סניף של בנק הדואר, אם אתה לא טועה, והכי קרוב יש סניף של דיסקונט, אז אתה מגיע למסקנה שזה המקום שהכי נבון יהיה ללכת אליו.

לפני זה אתה חוזר הביתה, לקחת פטיש חמישה קילו. כי אין לך לום.

כבד, החרא. הרבה ללכת. ובדרך עלי שלכת. מה זה שייך?

אתה נסחב עם הפטיש עד לסניף הקרוב של דיסקונט, ומשום מה איש לא מגלה עניין בגבר המדבר לעצמו בתוך הקפוצ'ון, שגורר חתיכת פטיש.

אחרי כמה מהלומות על הכספומט חלקי הפלסטיק נשברים, ההבהוב הירוק המעצבן מפסיק, משהו בהחלט מתעקם, אבל אתה לא רואה איך הג'וב הזה יכול להסתיים בהצלחה, ובנוסף אתה מותש מהפעילות הפיזית המופרזת. מתעורר חשש לשאריות האנרגיה שלך, ועיניך נעצמות. אין תעצומות.

אתה מסתובב ורואה מדחן. רעיון מצוין. אחרי כמה מכות מדויקות באופן מפתיע יחסית למצבך על המנעול של המדחן המכסה נשבר ואתה מצליח להוציא מבפנים את תיבת המתכת עם הכסף הקטן. אוצר! הלילה לא נגווע!

הזבן הצעיר בפיצוצייה דווקא נראה די מבוהל מהגבר שנכנס לחנות באמצע הלילה וממלמל בהתרגשות בתוך הקפוצ'ון שלו, כשהוא גורר אתו פטיש חמישה קילו.

אתה לוקח לחם לבן, חלב, שני בקבוקים מהמקרר ולא משנה מאיזה סוג, ארבע פחיות טונה, חומוס, סוכר למטרה לא ברורה, משרוקית סוכריה כי הצבע מושך, שלושה טוויסט, שקית גרעינים, שופך את תכולת תיבת המתכת על הדלפק. מאות מטבעות מתפזרות על, מאחורי ולפני הדלפק.

אתה פונה לצאת ואז נעצר, מטה את הקפוצ'ון לעבר הזבן ונוהם, "תעשה טובה, שים עין על הפטיש. אני חוזר מחר לעשות עוד קנייה, ולפני זה אבוא לקחת אותו."

אתה חד. אתה חד. הרעב משחיז את חושיך. בזכותו היית עשיר לרגע, ועכשיו תוכל להשקיט אותו.

אין מה לדאוג.

מחר שוב יושחזו החושים.

א"א