אורפאוס בטֶרֶמֵת

IMG_2138

*

האישה שמגיחה מעבר לפינה בעברו השני של הרחוב

בריצה בחולצה כתומה

נראית בדיוק כמו חיה המנוחה שהייתה מגיחה

מעבר לאותה פינה לפני עשרים שנה, במרץ ובשמחת חיים

עד שהמוות מנע ממנה את התמרון הזה.

 

וייתכן שזאת באמת חיה – אולי השעון שלי פשוט לא מכוון.

אולי שתיתי את הזמן לעמוד

כך שאני לא מצליח לאמוד את דקותיו ודקויותיו ואת דמותה ואת מותה

אם כי בי נשבעתי שזה החזה של חיה שמקפץ שם, חי חיי

שאני עדיין מרגיש אותו בכפות ידיי, טיפה מוצק טיפה רך

כמו הנעורים, כמו תפיסת עולמי

 

אבל לא.

חיה שפעם רצה כבר מתה וחדלה מתנועה

וזאת שדומה לחיה עודה חיה מעבר לכביש ההומה

אני משער. אולי אלה רק עיניי המזדקנות.

והצעיר שחולף פה על פניי בריצה מנדפת זיעה

מאוד דומה למישהו שמתישהו ימות

וכולם עוברים ושבים תנצב"הים; חיים בצעד קל לרגע קל

ניצבים תאבי-קרדיט בחיים עם אשראי מוגבל

 

הביטו:

שם מעבר לפינה מגיחה מצבה גמישה

שנראית בדיוק כמו מצבה שהכרתי בנעוריי

ובצד הזה של הרחוב חולפות מצבות במהירויות שונות בדרכן לשגרת חייהן –

הסוגריים שלהן נפתחו, נסגרו, והתאריך החסר יושלם במהרה; זה רק עניין של זמן.

 

בינתיים, מצבה צעירה מוזגת לי בירה טרם מותי

יש לה שקיות מתחת לעיניים – חסר לה ויטמין די.

 

א"א ( – 1965)

בזמנכם החופשי, אש!

אני סבור שיש לחוקק חוק על פיו כל אזרח ואזרחית ישראלי וישראלית שמגיעים לגיל 16 יוכלו להוציא רישיון לכלי נשק חם על פי בחירתם.

על מנת להקל על המערכת, כלי הנשק יחולקו בסניפי הדואר ו/או בחנויות שמשמשות כיום כסניפי-משנה של סניפי הדואר, והעלות שלהם תקוזז מדמי ביטוח לאומי, על מנת שלא ליצור אפליה בין שכבות האוכלוסייה.

אני מאמין בהחלט שהדבר יגביר את ביטחון אזרחי המדינה, ויפחית גם את אירועי הטרור וגם את הפשיעה בארץ בצורה דרסטית.

מהפכת החימוש האזרחי שאני מציע תסתייע בשכלול טכנולוגי של כלי הנשק, בניטור ביורוקרטי, ובשדרוג חזותי כדלהלן:

1.      הנשקים יהיו בעלי רתע מרתיע. רוצה לומר, כל ירייה באקדח תעיף את הידיים למעלה ואחורה באופן אכזרי, ותאיים לשבר את מפרקי האצבעות; כל ירייה ברובה תדחוס את הקת לתוך הכתף בצורה נוקעת. אני לא מדבר על אי נוחות, אלא על כאב מוחשי, הרגשה שעיצבנת מישהו מהמאפיה ועכשיו העצמות שלך הולכות לשלם על זה. משהו באזור שברי הליכה. כל מי שיירה פעם אחת, יחשוב טוב-טוב לפני שילחץ פעם נוספת על ההדק. כלומר, ברגע שמערכת העצבים ההמומה שלו תאפשר לו לחזור לחשוב. מיותר לציין שבתנאים האלה, הסיכוי שהיורה יפגע במטרתו יהיה קלוש למדי.

2.      התנאי היחיד להוצאת רישיון לכלי נשק חם (מעבר למגבלת הגיל) יהיה השתתפות בהכשרה חד-יומית במטווח עירוני; ירי של חמישים קליעים להכרת הנשק.

3.      כלי הנשק יהיו ורודים.

 

א"א

הזמנים הם א'משתינים. סליחה – משתנים

"אינסטגרם שינתה את האופן שבו עובד הפיד שלה, והמשתמשים לא כל כך מרוצים". –הארץ

"בגיל עשרים אתה זועק: נשנה את העולם! בגיל ארבעים אתה מיילל: שינו לנו את העולם!" –הארז

זוכרים את הפעם הקודמת שפייסבוק שינו את הפלטפורמה? זוכרות? גם אני לא ממש זוכר את זה, אבל אני כן זוכר שייללתם. שהשינוי החריד אתכם מסיבה דרמטית כגון המעבר מכחול PB29 ל-PB15.

כך גם נחרדתם במעבר מחלונות 1.1 לחלונות 1.12, שבע, שמונה, עשר, אלומיניום וכן הלאה.
ולמה לקחו לנו את הפורטלים?! למה?!!?
*
כן, אני יודע ששינוי זה דבר מפחיד, אבל כנראה שכול השינויים מהם פחדתם – ללא יוצא מן הכלל – היו טובים. איך אני יודע? כי כשהגיע השינוי הבא, מחיתם על כך שלוקחים מכם את המצב הקיים, שלמעשה היה השינוי עליו מחיתם שנה לפני כן.
*
דברים צריכים להשתנות; אתן לא רוצים לחיות במים עומדים. השגרה היא תבנית נחמדה, אבל תבניות נועדו לביצים ולמאפים, לא לבני אדם.
*
אני רוצה שינוי בכול יום. בכול דבר.
*
במיוחד בפייסבוק – לראות דברים שונים מדי יום, ולא כפות רגליים; היה לנו מספיק מאלה. גם עם השקיעות אפשר להפסיק, ועם הציטוטים המיוחסים למריל סטריפ, ועם ההפניות לכתבות שהחלק השני של הכותרת שלהן הוא "לא תאמינו מה קרה אחרי זה". נאמין גם נאמין ואף נפהקנה.
המצב הרפואי שלכם? תאמינו או לא – לא מעניין אותי כהוא זה. אם תמותו אתעצב, אבל כל עוד אתם חיים, הנקודות בהן קו החיים שלכן מתערער אינן מענייני; הסטטוסקופ שלי מיועד לדברים אחרים, ומעבר לחוסם עורקים אין לי משהו פרקטי לתרום.
פוליטיקה? אתם צוחקות עליי?! זה כמו לגרד ציסטה. אם יש סרטון של פוליטיקאי שנופל במדרגות, אשמח לראות. במיוחד אם הוא נפצע באיזו צורה מחרידה. מעבר לזה, לא מעניין אותי לדשדש במי האפסיים האלה. אני יודע שכולם מנוולים. נקסט!
ואולי הכי גרוע – הסלפי עם האפליקציה שמוחקת לכן את הקמטים. ואת שאר תווי הפנים. והאופי. והאנושיות. לא רק שזה לא עובד על אף אחד, אלא שאתן נראות כמו בובות בחלון ראווה. זה בדיוק כמו לצעוק "יש לי קמטים ואני פוחדת שתגלו שאני כבר לא בת עשרים!", או להצטלם בים כשאת מתחבאת מאחורי החברה היותר רזה שלך (או מאחורי הבת! מנוולת!). די.
גברים? אל תצטלמו בכלל; אין לי שימוש בזה.
ילדים? תרשו לי לרמוז לכם משהו: לא משנה כמה תגובות "בן אפרת החוזרי", "אין דברים כאלה", "איזה נסיך!!!!", "המון אמוטיקונים אינפנטיליים וכוס שמפניה" אתם מקבלים על צילום של הילד, אם אתה מכוער ואשתך מכוערת, רוב הסיכויים שגם הילד מכוער, וזה בסדר: צריך גיוון בעולם. רק אל תשלו את עצמכם שהוא יפה. (אגב, יש אפליקציה שמוחקת תווי פנים… רק מציע).
*
שינוי הוא דבר נהדר. אני מגדולי התומכים בשינוי!
והשינוי שלטעמי יביא לכם הכי הרבה תועלת יגיע כשאני אהיה ראש הממשלה. איתי, וזאת הבטחה, יש עתיד. השינוי שאביא ייצור את העתיד הזה.
וכשאהיה ראש ממשלה אני מבטיח לעשות לייק לכפות רגליים, לילדים מכוערים, לאינפוזיות, לנשים שמתחבאות מאחורי נשים אחרות, לגברים על אופניים.
לא כי אשתנה כבנאדם, אלא כי כשאתה ראש ממשלה, חנפנות וחוסר יושר ויושרה ועמוד שדרה זה חלק מדרישות התפקיד.
*
רק דבר אחד חשוב לציין: חסר לכם – חסר לכן! – שתשתפו את הסרטון שבו אני נופל במדרגות ונוקע את המפשעה!
א"א

מלונות באספמיה – מציאות וירטואלית בחדרי מלון

IMG_4867 (1)כשחיים במדינה כמו שלנו (ורוב המדינות הן כמו שלנו, רק שאצלנו יותר חם, הרבה יותר חם לכל הרוחות!… סליחה), הצורך לברוח מהמציאות גדול וחזק. רוב האנשים בוחרים בשיטה הקלה לבריחה מהמציאות: הם רואים חדשות.

אמנם לכאורה החדשות אמורות לשקף את המציאות, אבל למעשה הן מרחיקות אותנו ממנה, גם על ידי הפיכתה למוצר טלוויזיוני, מדוד באינצ'ים, משהו בר-שלטוט ומשום כך כזה שמתרחש במציאות מדומה, תיאטרלית; גם על ידי מתן פתח דיבור לפוליטיקאים, שכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט משום שהם מנותקים ממנה לחלוטין מצד אחד, ומצד שני עסוקים בהכחשתה הנמרצת; וגם על ידי הפקדתה בידי אנשי (ונשות) חדשות, שמרבים לינוק את המידע שלהם מפוליטיקאים מכחי-נותקים, ושרואים באירועי דיומא הגורליים לא יותר מאשר הזדמנות לשמוע שוב את צליל קולם הערב.

אבל נחזור לענייננו – הבריחה מהמציאות.

אנשים שמוכנים ויכולים להשקיע יותר זמן וכסף בבריחה מהמציאות יוצאים לחופשה, וזו לרוב מתקיימת בבית מלון. המלונות, בהתאם ובדומה לטלוויזיה, הם משהו חוץ-מציאותי, בועה פנטסטית שמתקיימת בממד סטרילי משלה. אין פלא, לכן, שהחפצים בחדר המלון מתפקדים על דעת עצמם, בצורה שאינה תואמת את הציפיות (הבלתי מציאותיות) שלנו.

* חלק גדול מהדברים לא עובדים. זו עשויה להיות מנורה, רצוי המרכזית, אבל לרוב דווקא השלט של הטלוויזיה נכשל במילוי תפקידו. למרבה הצער, אתם לא יכולים להטיח אותו בחמת זעם על הקיר, כי הוא ממוסמר לשולחן הלילה ומצויד באימובילייזר, מסיבה פשוטה: למנוע מכם להטיח אותו בחמת זעם על הקיר.  [קוויאט אמפּטור: חמת זעם אינו אתר הנופש עם התנינים] [קוויאט אמפטור #2: קוויאט אמפטור אינו סוג של שרקן].

* דברים אחרים עובדים רק באופן חלקי: אין שום קשר בעולם בין הטמפרטורה המצוינת על הווסת של המזגן, לבין מה שקורה באמת, במציאות, בחדר. זה מין כפתור כזה שאתה אמור לשחק אתו, להשתעשע בו, אבל לא באמת לשלוט באמצעותו בטמפרטורה. הפריווילגיה הזו אינה בתחום הסמכות שלך. אתה מכוון לחמש מעלות ומקבל איוורור עדין ותו לא.

* חדר האמבטיה הוא אזור אסון בפני עצמו:

– בכיור יש חצי-פקק כזה, כסוף, שלא ברורה מטרתו, מלבד לאגור למשך פרק זמן ארוך מדי את זיפיך המגולחים, את שרידי קצף הגילוח ומשחת השיניים. תיאורטית זה אמור להיפתח, אבל זה תמיד תקוע באיזה מצב ביניים לא ברור. אולי זאת מערכת אזהרה מתוחכמת: אם המים נשאבים במהירות סימן שמשהו יונק אותם, ויש להניח שהמשהו הזה היא פולטרגייסט: הימלט!

– הכיור מאוד גבוה אבל הברז מאוד נמוך, אולי כדי לרמוז לך שהמים אינם ראויים לשתייה. שיעורי יוגה עשויים לעזור לך להגיע לברז, או לחלופין תאונת עבודה כל כך טרגית שאפילו ביטוח לאומי נאלץ להכיר בה.

– באמבטיה עצמה יש כל מיני חלקים שנתקעים בך, ומשענות לרגליים שמעלות על דעתך כי מנהל המלון היה פעם גינקולוג. החלק האחורי של האמבטיה צר מדי, כאילו כדי להגיד לך "שמע, לנו המקומיים אין תחת כזה גדול. רק אתם מגיעים שמנים כאלה, תיירים מגעילים". האמבטיה גם בנויה בשיפוע הפוך, כך שבחלק האחורי שלה תמיד מצטברים מים.

– הדוש הוא סיפור בפני עצמו. מהבית אתה רגיל לשני מצבי התזה: ספריי חם ומתעגל, או זרם חזק ממוקד, שעל שימושיו האלטרנטיביים לא נתעכב כאן. לא כך בבתי מלון, למרות שגם פה יש שני מצבים: האחד הוא שפריץ המבוסס על תורת הכאוס, שנע לכל מיני כיוונים בכל מיני עוביים ועוצמות, והשני הוא שפריץ מהיר המבוסס על תורת הכאוס, שנע לכל מיני כיוונים בכל מיני עוביים ועוצמות.

– האסלה תמיד ממוקמת בפינה לא נוחה של החדר, קרוב למשהו בולט שתפקידו למנוע ממך לשבת בנוח. כשיש בידה, הוא פנים-רקטלי. [אגב, "רקטלי" יכול להיות שם טוב להרמפרודיט]

* הטלוויזיה תמיד משעממת, ועל הערוצים הלא משעממים צריך לשלם. הערוצים בתשלום מציעים לך מבחר מרהיב: ערוץ פורנו בלתי נמנע, ערוץ אחד עם סרט לא מעניין, וערוץ אחר עם סרט כן מעניין, אבל מדובב לקירגיזית (ספרותית). כך, את הסרט הלא מעניין תראה במשך סופשבוע אחד קרוב ל-715 פעמים, לעולם לא מההתחלה. את סרטי הפורנו תראה קרוב ל-716 פעמים, לעולם לא עד הסוף.

* אני מניח שקצין סדיסטי בצבא הפרוסי היה האיש שהמציא את ההידוק הפראי של המצעים למיטה. רק על ידי שימוש בכוח בלתי סביר ניתן לקלף אותם ולרבוץ בשלווה על המזרן. כמו במקרים רבים, גם כאן לא יזיק שימוש בספריי WD40, אבל החדרניות לא מתלהבות מזה.

* חדרניות, אגב, או שלא מגיעות בכלל, או שמעירות אותך בשבע ורבע בבוקר, ומשתוממות למצוא אותך במיטה, ולגלות שלמרות שחזרת בחמש לפנות בוקר מבילוי פראי במועדון אקזוטי שבו רקדת עד שירד גשם ושתית קרוב לחצי גלון קוקטייל טרופי רב עוצמה העשוי מנוזל שהילידים משתמשים בו להכנת חצים מורעלים, אתה עדיין לא אפ על הרגליים.

* המיני בר (מוזיקת אימה. רעם) היא המלכודת האולטימטיבית, שמאפשרת למלון למכור לך שליש ליטר מים במחיר של ארגז בירה. הם מקררים הכול – את הקוקה קולה, את היין האדום, את הקוניאק. כמו המזגן, גם המיני בר עובד בעוצמה חלקית, ובסופו של דבר אתה מחליט לשתות קוניאק בטמפרטורת החדרנית. אבל אין כוסות, לעולם אין כוסות, רק את אלה על הכיור, שמיועדות לפתור לך את בעיית ההתכופפות לברז בעת ציחצוח השיניים, ומצופות ביותר פלאק ממה שניתן למצוא בסוף יום עבודה על רצפת מרפאת שיניים.

ואתה, שרק רצית לברוח מהמציאות הקשה, מוצא את עצמך בחדר פושר ולח, לוגם מכוס מים דנטלית עבה קוניאק קריר במחיר הסביר של 58 דולר, שוכב על מיטה שאת מצעיה לא הצלחת להסיר כי המניאקים מהבידוק החרימו לך את ה-WD40, בוהה בערוץ הפורנו המדובב לקירגיזית (מדוברת!), רק כי אתה מתעצל לקום להחליף ערוץ: השלט לא פועל.

 

אתה מטיח את הכוס בחמת זעם על הקיר.

 

החדרנית מגיעה…

ארז אשרוב

א.א.קאמינגס – באפלו ביל

CummingsForever-2012-single-BGv1

באפלו ביל שוכב

באפלו ביל שוכב

עם אבותיו

**********הוא אשר

**********דהר על סוס הרבעה כסוף

**********************************חֲלַקְלַקנַחַל

ושבר אחתשתייםשלושארבע יוניםכמוֹכלוּם

*****************************************אלוהים

הוא היה גבר נאה

*****************ומה שהייתי רוצה לדעת זה

איך מוצא חן בעיניך הנער כחול העיניים שלך

מר מוות

 

באפלו ביל

באפלו ביל

התפגר

********הוא שהיה

********דוהר על סוס הרבעה כסוף

**********************************חֲלַקְלַקנַחַל

ושובר אחתשתיימשלושארבע יונימכמוֹכלוּם

*****************************************אלוהים

הוא היה גבר נאה

*****************ומה שהייתי רוצה לדעת זה

איך מוצא חן בעיניך הנער כחול העיניים שלך

מר מוות

 

המקור

תרגום: א"א

 

היונים הן יוני חרס (צלחות חרס, בעברית), מטרות ירי שבזמנו של באפלו ביל אכן היו בצורת יונים. יש הגורסים שהוא העדיף אותן על פני יונים חיות מפני שסבר שירי ביונים חיות במסגרת מופע ראווה הוא מעשה אכזרי. ואולי פשוט היה יותר קל לפגוע בהן.

להיות או לא להיות – מה השאלה?!

חוסר החלטיות היא אחת התופעות הכי מסוכנות בחברה המודרנית בכלל ובזאת הישראלית בפרט.
הרפיון המדאיג הזה של עמוד השדרה עוד ימיט עלינו אסון. (זוכרים את פינוי ימיט?!)
אני מניח שזה קשור בעיקר לחילוניות הפושה; ללא אל, לך תדע מה לעשות עם חייך ואיך להתנהג. וכשאומה שלמה אמביוולנטית, תועה וטועה, הדבר האחרון שמטריד אותי הם האויבים שלנו. לא שם טמונה הסכנה, אלא בנו.
הרי אפילו בדברים הכי בסיסיים וטבעיים איבדנו כיוון.
הדוגמה הכי טובה? אלה שנוטים למות.
נוטים? נוטים?! מה זאת ההססנות הזאת?!!?
תמותו!
זה הדבר הכי טבעי שיש.
אתה לא נולד ומפתח נטייה למות; זה לא תחביב; לא גחמה; לא משהו שקורה בגלל לחץ חברתי או בגלל מחסור בוויטמין די.
למעשה, אתה בכלל לא צריך לפתח נטייה למות – זה קורה לבד. למה להתאמץ?
באותה מידה אתה יכול לומר "יש לי נטייה להשתין", או "יש לי נטייה לנשום", או כל שטות אחרת שאם תחזור עליה ועל דומותיה מספיק פעמים תוכל/י להיות דובר צה"ל.
הדבר היחיד בטבע שיש לו נטייה שאינה תוצר של מיליוני שנות אבולוציה זה מגדל פיזה, והוא אינו טבעי, כך שהדוגמה מטומטמת. ומבחינה סטטיסטית, מוטה!
אופס, אני סוטה.
איפה הייתי?
במעט מדי מקומות.
בכול מקרה, השורה התחתונה היא זאת: אם יש לכם נטייה, חכו עם זה עד ט"ו בשבט.
ואם יש לכם רתיעה, דיין כבר ימצא מה לעשות עם זה.

א"א

מעבדות לחרטוט – סיפור לפסח

היה זה יום שמשי וחם, אבל הפרט הזה אינו חשוב לסיפור שלנו, משום שבקרוליינה הדרומית כמעט תמיד חם, וכך היה אפילו לפני ההתחממות הגלובלית, ב-1849, השנה בה כינס קיילבּ סוואנה ג'ונסון את עבדיו בחצר הקדמית של האחוזה שלו.

"תקשיבו," הוא אמר, "חשבתי קצת על כל הסיפור הזה של העבדות, וגם התייעצתי עם רעייתי היקרה, שרה ג'זמין, והגענו למסקנה שזה לא מוסרי ולא הוגן להחזיק עבדים. לכן…" הגביר קולו והשתהה לשם האפקט הדרמטי (בנעוריו, לפני שהתחיל בעסקי ייבוא מאפריקה, שיחק בתיאטרון חובבנים) "… מהיום אתם אנשים חופשיים! לא עוד עבדות! לא עוד שוטים! לא עוד אינוס!?" פה ניכר היה שהוא מהסס, וחלק נשבעו ששמעו אותו מלמל מאחורי שפמו העבות, "טוב, זה אולי יישאר. לבנאדם הלבן יש צרכים…"

אחרי שגוועו קריאות השמחה וההלם וההשתפכות הסנטימנטלית הכללית, הוא המשיך:

"עכשיו תראו… אני יודע שזה מעבר חד, הלם, ואני לא רוצה להשלות אתכם – בהתחלה זה יהיה קשה. אולי אפילו קשה מאוד. אז מה שאני מציע לכם זה ככה: בשלב הביניים אתם יכולים להישאר לגור כאן, כרגיל, במעונות החוץ שלי ושל רעייתי. בנוסף, אני בהחלט מודע לכך שלא בכול מקום בדרום יקבלו אתכם בזרועות פתוחות, ושהזדמנויות התעסוקה דלות, והרי בכול אופן תצטרכו להתפרנס, אז מי שרוצה, מי שמעוניין, יכול להישאר לעבוד פה, במשרה הקודמת שלו, אני פתוח לאפשרות הזאת, רק שכמובן שהחל ממחר אני אשלם לכם שכר מינימום ויהיו לכם תנאים סוציאליים."

שוב, קריאות שמחה, מבטים מאושרים, בוקה, מבולקה, אולי איזה פזמון בלוז שמח (Me Gonna Have Me Money Someday), שקט.

"מה שכן, עם הזכויות באות חובות. זאת עסקת חבילה בלתי נמנעת. אז כן, על המגורים שעד היום סיפקתי לכם בחינם תצטרכו לשלם. אני מציע לכם שני מסלולים: אחד נקרא 'שכר דירה', וזה אומר שמדי חודש אתם משלמים לי סכום מסוים ואסור לכם לקדוח בקירות, השני נקרא 'משכנתה', וזה אומר שמדי חודש אתם משלמים לי סכום מסוים ומתישהו אורוות הסוסים צמודת הקרקע תהיה שלכם ותוכלו להוריש אותה לילדיכם.

"זאת ועוד – גם המים שאני מספק יעלו לכם כסף, ומאחר שאנחנו בכול זאת חיים בבידוד מסוים, אני מניח שבשלב הראשוני לא תוכלו לנדוד לבתי מסחר ולחוות באזור, כך שגם את המזון שעד היום קיבלתם חינם אין כסף תיאלצו לרכוש. יש מושג שנקרא 'הקפה', או 'קרדיט', ובמקרה זה צריך לשלם 'ריבית' על החוב, אבל נוגש העב… מנהל הבנק שלי יסביר לכם הכול מאוחר יותר. אגב, פרי משונה עולה יותר מפרי רגיל, כי זה אורגני.

"יש כמובן שירותים חוותיים כגון פינוי אשפה וגינון, שעל זה תצטרכו לשלם 'ארנונה', אני פותח לכם את קווי הטלגרף, וגם זה כמובן יגרור תשלום כלשהו, תאורת הפרפין מצריכה גבייה, ואם יתמזל מזלכם ותהיו בעלים גאים של סוס וכרכרה, ברגע שהם יחדלו מתנועה זה יעלה לכם בדמי חניה. כשהם כן יהיו בתנועה תצטרכו לשלם על זה אגרת רישוי, מן הסתם, בדיקת פרסות, חיסונים, השד יודע…

"אגב, הכלוב עם האריה נקרא מהיום 'גן חיות', ואם הילדים ירצו לראות את החתול הם יצטרכו לשלם. אה, כמעט שכחתי – כל איחור בתשלום כזה או אחר גורר משהו שנקרא 'קנס', אבל גם על זה יסביר לכם מאוחר יותר השיקוץ המש… מנהל הבנק שלי.

"אז זהו – בני חורים אתם! כה לחי וברכותיי הלבביות! אני גאה בכך שהייתה לי ההזדמנות לחולל את השינוי המופלא הזה בחייכם, ומאחל לכם עתיד של אושר ועושר בארץ ההזדמנויות הבלתי אפשריות! קחו לכם יום חופש, להתארגן, ונתראה מחר בחמש וחצי בבוקר, בשדה הכותנה."

א"א

 

רשומות ישנות קודמות

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 5,043 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: