עציר ציון הלא תשאלי

lady_20justiceLADY_JUSTICE

כולם שואלים מה זה עציר מנהלי, מה ההיגיון המשפטי והאנושי שעומד מאחורי המעצר המנהלי, ומה לעשות במקרה שרוצה המזל וגם אתה או את הופכים לעצירים מנהליים. לשם הנוחות, הכנתי עבורכם את כל מה שאתם רוצים וצריכים לדעת בצורה של שאלה-תשובה:

אני עציר מנהלי. מה עליי לעשות?

-לבוא איתנו. עכשיו.

"מנהלי" זה משהו יוקרתי, כמו נניח מחלקת עסקים? אני האדמיניסטרטור של העצירים, או מקבל תא מאובזר היטב?

-הניחוש שלך מדהים בדיוקו: צדקת כשסברת שאתה מקבל תא.

תא?

-תא.

אה. לכמה זמן?

-בוא נגיד שבהשוואה למישהו שחזרו לו עשרה צ'קים, זמן הכליאה שלך במצב ממש מעולה.

אה?

-הוא לא מוגבל.

אבל רגע, אין מערכת משפטית? אין איזה תהליך דמוקרטי שמוביל למעצר שלי? אני לא יכול להוכיח את חפותי או לקבל מבקרים או להעלות פוסט בפייסבוק?

[הפוגה. שלוש דקות של צחוק היסטרי]

-קומיקאי מלידה. הצחקת. יש לך הזכות ל… אה, סליחה. אתה ערבי ו/או נער גבעות ו/או השלם את החסר בהתאם לנסיבות הזמן? אין לך שום זכות לכלום.

רגע. אתם לא מדברים בהיגיון. חייבת להיות איזו דרך שבה אני אוכל לצאת מכאן.

-יש, ברור שיש, אבל…

אבל מה?!

-אבל, רוברט פרוסט או לא, בכלל לא בטוח שאתה רוצה לבחור בדרך הזאת.

למה?

-כי הדרך היא לפתוח בשביתת רעב.

זה לא נשמע כל כך גרוע. שבוע-שבועיים דיאטה ואני בחוץ.

[הפוגה. שלוש דקות של צחוק היסטרי]

-אוי, אתם ההיפים. איזו נאיביות. אתה תצטרך לשבות רעב הרבה יותר מזה.

כמה יותר מזה?

-עד שתהיה בסכנת חיים.

ואז ישחררו אותי?

-לא, אבל קצת אחרי זה.

כמה קצת?

-כשיעלה החשד שאתה סובל מנזק מוחי בעקבות שביתת הרעב.

בסדר. נשמע סביר יחסית. אני מפסיק לאכול, מרזה, מתחיל לפלבל בעיניים, אומר כמה שטויות והופ – אני בחוץ!

-השתגעת?! תכף נתחיל להאמין שאתה באמת סובל מנזק מוחי. אם זה יעבוד, כל העצירים המנהליים ישבתו רעב, ותוך חודש כולם יהיו בבית. או בבית לוינשטיין. משם ועד קץ הדמוקרטיה המסלול מאוד קצר, ידידי הערבי ו/או נער גבעות ו/או מלא את החסר בהתאם לנסיבות הזמן.

אז באיזה שלב כן ישחררו אותי?

-אחרי שתסבול מנזק מוחי, בית המשפט יקפיא את צו המעצר המנהלי שלך.

תודה לאל! ואז ישחררו אותי?

-אה… אל תהיה שמאלני. הקפאת צו המעצר משמעה שאתה יכול לקבל מבקרים כאילו אתה לא עציר מנהלי, אבל אתה עדיין תהיה כבול למיטה בבית החולים, ועדיין לא תשוחרר.

אז מה בדיוק אני צריך לעשות כדי שישחררו אותי? אני שוכב הרי בבית חולים, עם נזק מוחי, וקרובי משפחה שבאים לבקר אותי קונים לי במתנה בובות מרחוב סומסום. ואלה עוד המתקדמים: אחרים באים לבקר אותי עם כרוב ואומרים "כרוב, תכיר – צמח; צמח – כרוב".

-כדי שתשוחרר, הנזק המוחי שלך צריך להיות בלתי הפיך. אז נדע שאתה באמת לא מסוכן. מנוטרל. עקר. מה שמכונה בשפה המקצועית "בוז'י".

אה. בבונגה. גובה-גובה. גולובולו. ביבי. ביבי? ביבי!

-ניקיון למעבר חמש, ניקיון למעבר חמש; יש פה מקרה חמור של נזק מוחי בלתי הפיך. מישהו יכול לשחרר אותו מאסוריו, מייסוריו?

א"א

נדבות

לואי דיואיס, הקבצן הזקן, בורדו, 1918

ראיתי את המדע יושב בפינת הרחובות לאון ולופה דה וגה, מקושש נדבות.
ראיתי עוברי אורח עוברים וכלאחר יד שומטים
לתוך כובעו האמפירי
אחד ריאה, אחר קרנית; זאת מפקידה לבלב, אחרת משלשלת כליה.
האגדה מספרת – אם מפקידים בכף ידה שתי פזטות – שהוא לא יקום
מפינת הרחובות לאון ולופה דה וגה
עד שמישהי תתרום לו את גופה

–פרננדו פסואה

א"א

ג'וליאן עושה את המוות

האזנתי לג'וליאן בארנס מקריין את ספרו "אין מה לפחד".

ככה לפחות קוראים לספר בעברית, אבל נראה שלא ניתן לתרגם את שמו באופן מספק, שיעביר את הדו-משמעות, שכן השם הוא אמפיבולוגיה: Nothing to be Frightened of יכול להתפרש כ"אין ממה לפחד", אבל בהרהור שני כ"האין הוא הדבר ממנו יש לפחד".

באופן דומה, כששואלים אותי מה שלומי, אני עונה, "לא יכול להיות יותר טוב". נשמע אופטימי, אבל זאת עוד אמפיבולוגיה. "לא יכול להיות יותר טוב" היא גם הצהרה קיומית דעוכה: הגענו לשיא; השיא מפוקפק, חרא, ועם זאת שיא. לא ישתפר. לא יכול להיות יותר טוב.

לטכניקה הזאת יש עוד שם – Equivocation, שפה מעורפלת. פעם השתמשו בזה כדי להישבע שבועות שקר, או יותר נכון כדי לשקר מבלי לשקר: אתה אומר משהו, והמבין יבין מה שמתחשק לו להבין. אלוהים, בינתיים, מעלים עין.

בספר עוסק בארנס במוות, בהרהורים על המוות, בהכנות למוות, בסקירה היסטורית של המוות, בפחד מפני המוות, אבל בעיקר בכך שאנחנו לא יכולים להתכונן למיתה עצמה, שהרי אין מורים מנוסים בתחום. "בעיקר" היא מילה מטעה, כי אולי זה רק הרושם שלי. בספר הנהדר הזה הוא יורד לשאול, אבל מצליח לשזור בו באופן מבריק את קורות המשפחה שלו, את הרקע הצפוד ממנו נבט. לפעמים נדמה שהעיקר (שוב המילה הזאת) הוא דווקא תיאור המוות הרגשי המשפחתי שבארנס ואחיו נבטו ממנו. המוות ממנו נולדו חייהם.

בתור אתאיסט מוצהר הוא מדבר יותר מדי על אלוהים, לטעמי נושא-שאינו-נושא, אבל גם במקומות האלה הוא מצליח לספק תובנות מעניינות, תוך היעזרות בשלל מקורות, כולל אחיו הפילוסוף שמעקם אף כשבארנס טוען שזווית הראייה שלו היא זווית ראייה של פילוסוף.

בארנס הוא פרנקופיל מוצהר, ובמסגרת הנקרופיליה המסוימת שהספר מחייב הוא מביא שלל סיפורים על סופרים, מוזיקאים ואמנים אחרים שסיימו את חייהם בדעיכה מחרידה של היכולות המנטליות; הקלישות המבהילה של הזיכרון הוא עוד נושא… עיקרי בספר. משום כך הפתיע אותי שלא הזכיר את סיפורו של בודלר, שבסוף ימיו טופל על ידי נזירות שסילקו אותו מעליהן מפני שהדבר היחיד שהצליח להוציא מהפה היה – למרבה ההפתעה לא "בורדל" – "קְרֶה נוֹ" (Cré nom!), קיצור של Sacré nom de Dieu, שבזמנו נחשב חילול השם. אולי האפזיה של בודלר הייתה טריוויאלית מדי בעיניו של בארנס.

כן לאקי, אפזיה אלוהית, אתה יכול להירגע.

בכול מקרה, השבוע חזרתי הביתה עם שק אוכל לכלבים, 15 קילו בלבד. עליתי לדירה כשהשק על הכתף, שתי מדרגות בכול צעד, והבחנתי שנדרש ממני מאמץ רגלי רב יותר בהשוואה לעלייה רגילה במדרגות, ללא משא. לא בדיוק רגע ארכימדי. אבל אז נזכרתי שהייתה תקופה ששקלתי בדיוק 15 קילו יותר ממה שאני שוקל היום. בלתי נתפס: איפה בדיוק הכלתי את שק האוכל הזה, ולמה אז לא הייתי שם לב לכך שהעלייה במדרגות מאומצת יותר מהרגיל?

כמה שלא ניסיתי, לא הצלחתי לשער איך יכול היה להסתפח משקל כזה לגופי.

ואז חשבתי שאולי כזה הוא המוות: אתה משיל ממשקלך עוד ועוד, עוד 15 קילו של מזון פרימיום בכול פעם, בכול פעם לא מצליח לדמיין איך בכלל ייתכן ששקלת יותר, איך בכלל ייתכן קיום כבד יותר, עד שלא נותר כלום.

וגם אז אתה לא מצליח לדמיין איך פעם היה יותר.

אז בסופו של דבר אולי אין מה לפחד מהאין.

א"א

ows_137963211335655

בארנס ואשתו המנוחה, פט קוואנה. צילום: ג'יליאן אדלסטיין, סטאר טריביון

41rjDZUJFjL._SY344_BO1,204,203,200_ אין_מה_לפחד(2)

הימין ההיסטרי – אזעקת הרגעה

אני לא רוצה להכליל, כי הכללות זה משהו שרק הימין עושה, אז אני אנסה לנסח את זה ככה:

יש בימין חלק, חלק ניכר, לא הרוב אבל ניכר, כפי שניכר מתגובות בפייסבוק ומטוקבקים באתרים השונים ובכלל, שאותו אני מגדיר בשם "הימין ההיסטרי".

המאפיין הבולט של הימין ההיסטרי (הי"ה, לשם נוחות) הוא שהוא היסטרי (אני קצת מאוכזב, כי קיוויתי שתבינו את זה לבד).

אני לא מדבר כמובן על מה שבעבר כינו "היסטריה נשית" והיום מכנים "אורגזמה כדת וכדין", שהרי זה דבר ש-הי"ה לא התברך בו. מה שאני כן מדבר עליו הוא ההפרעה הדיסוציאטיבית של צמצום שדה המודעות.

למה הכוונה?

אני שמח ששאלתן.

ההפרעה הדיסוציאטיבית השכיחה היא, ואני מצטט מבלי לתת קרדיט (בין השאר כי אני חושש שאם אכתוב "DSM-V" יחשבו חלילה שמדובר בארגון כזה או אחר): "האמנזיה ההיסטרית או הפסיכוגנית, שבה אירועים מתקופות שלמות נשכחים".

זה נשמע מסובך, אבל בשטח זה מאוד פשוט: כשמישהו מאנשי הי"ה נתקל במשהו שאינו מוצא חן בעיניו, הוא מיד מכנה אותו "שמאלני". כמובן שזה הגיוני וסביר כל עוד הדבר שאינו מוצא חן בעיני אותו חבר הי"ה אכן שייך לצד השמאלי של המפה הפוליטית, אבל יש להבין שלמפה הזאת (שלא במפתיע) אין שום גבולות נראים לעין בעיני רוחו של איש הי"ה.

כך קורה שאם מירי רגב, נפתלי בנט, הנשיא, שחקן, זמר, מנהיג המורדים הפיגמים הלבקנים מזימבבווה, לא משנה מי ולא משנה שהוא ימני מובהק ואפילו מעט קיצוני, אומר משהו שאינו מתיישב עם תפיסת עולמו הצר החלקלקה של איש הי"ה, הוא מיד מואשם בכך שהוא "שמאלני" וכמובן "בוגד" (אלה מילים נרדפות בעולמו של איש הי"ה), וזה תוך כדי שאירועים מתקופות שלמות נשכחים, גם אם האירועים האלה כוללים חברות של השמאלני לכאורה במחתרת היהודית. לא משנה מי ומה אתה – אמרת משהו לא לעניין? אתה הופך להיות "שמאלני".

יוצא הדופן היחיד הוא ראש הממשלה שלנו, אבל החסינות שלו אינה נובעת בהכרח מההערצה העיוורת אליו, כמו מהעובדה שהוא לא עושה או אומר דבר ממשי מזה שנים. איך נהגה לומר סבתא שלי: "כשאין אשכים אין דאגות".

בכול מקרה, רגע אחרי שאתה מוכתר כ"שמאלני", חבר הי"ה מתיישב פבלובית וטוּרטית אל המחשב, ומעטר את צילומיך בכאפיות, במדים של נאצי וכן הלאה. אפשר היה לקרוא לזה "ריפוי בעיסוק", אבל עד כה אין כל עדויות שהריפוי הצליח.

פה אני חייב לעצור ולהיות מעט אקדמי (כלומר שמאלני): בניגוד לעמיתיי, אני לא סבור שמדובר דווקא בהפרעה דיסוציאטיבית, מה גם שזאת מילה שמאוד קשה יהיה לאיש הי"ה לבטא.

לטעמי מדובר פשוט באוצר מילים מוגבל שנובע משנים של הרעבה מכוונת של הסקרנות האינטלקטואלית על ידי הממסד. כשאיש הי"ה אומר "שמאלני", הוא בעצם מתכוון להגיד המון דברים אחרים: מעצבן, מאתגר, לא תואם את עמדתי, מעורר מחשבה, צודק, מתלבש משונה, מביע את דעתו כשהיא אינה דעתי, לא מסתדר לי, אני צריך לחשוב על זה קצת, לא מובן, הומניסט, מענטש, וכן הלאה.

נכון לעכשיו ההאשמה הזאת מופנית רק כלפי אנשים, אבל זה רק עניין של זמן עד שאנשי הי"ה יתחילו להרחיב את תחום המאבק כלפי חוץ, ואז כל מה שלא ימצא חן בעיניהם יהפוך לשמאלני:

"הלו, יס? הממיר השמאלני שלכם לא מקליט!"

"בית"ר יכלו לנצח, אבל השוער השמאלני שלהם נתן לכדור-שהוא-בטוח-שמאלני להיכנס לשער-החשוד-כשמאלני".

"לא עצמתי עין – הכלב השמאלני שלי נבח כל הלילה."

"הרמזור המניאק השמאלני הזה לא מתחלף לירוק!"

"אני שונא צהוב – למה כהנא בחר כזה צבע שמאלני?!"

אני בכלל לא אתפלא אם בעתיד הקרוב, כשתפתחו חוברות הפעלה של מכשירים חשמליים, בחלק של "פתרון בעיות" תגלו משהו כמו:

תיאור הבעיה:     מכונת הכביסה אינה מרוקנת מים.
סיבות אפשריות:  * צינור הניקוז סתום   * הפילטר מלוכלך  * המכונה שמאלנית!

טוב, נראה לי שהבנתם את העיקרון, ובכול מקרה כרגע חם לי מכדי להמשיך.

האמת שזה לא כל כך החום, כמו הלחות השמאלנית הזאת!

א"א

דו"ח מיוחד

לא כל מה שמנוקד הוא שיר

*

לֹא כֹּל מָּה שֶׁמֵנוּקָד הוּא שִׁיר

וֵלֹא כֹּל אֶחָד לָחֱרוֹז כָּשִׁיר

וֻמִי הֶאַמִיץֹ שֶׁמַבָּטוֹ יֶיְשִׁיר

אֶל עֶץ הֶחֳיִיִם שְׁעָלַיוְ מֶשִׁיר

*

שִׁיר הֻוּא לֹא כֹּל מָה שִמִנִוִקָד

וּלָחְרוֹזְ לֹא כָּשִׁיר כֹּל אָחַד

וַאְיְזָה אָמִּיץּ מַבַּטוֹ מָמֶוּקָד

בֶּעֶץ הֶחֳיִיִם שֶמֹהַלוֹ קֻפָּד?

© אֶמִילִי דִיקּ-שֶׁנֶרִי

ארבעה הם היו (פואמה לירית)

Laocoon_and_His_Sons

 

זה סיפור על גבורה אין כמוה הרבה

רק הומרוס ייטיב לתאר

ארבעה הם היו, אף נביא לא ניבא

שיכניעו הם את הסוח'ר.

 

אי-אז בימי קדם, בעיר הבירה

הלא היא ירושלם

הסוח'ר בא, חסם בגופו שערה

וכל מי שעבר שם שילם!

 

יצאה זעקה אז מפי ישראל

הושיענו אלנו הטוב

השד מן השחת ממשיך לגלגל

עגלתו אצלנו ברחוב!

לאן שהולכים אי אפשר כבר ללכת

את העיר לא ניתן לעזוב

התִפלץ מחשל שמיניות מלאכת

מחשב מבצק, וטובלן באזוב!

 

אל תירא, ישראל, הכריזה בת קול

האל שלוקח לפעמים גם נותן

והנה הוא זימן לעזרה מהשאול

את ארבעת פרשי הגלוטן!

 

ארבעת פרשי הגלוטן שעטו

בסערה אל עיר הבירה

שלושה גלימה שחורה עטו

הרביעי ירוקה בהירה

(שלושה היו גברים, נציין, הרביעית הייתה נערה)

 

בשער העיר חסמם הסוח'ר

טיטן, בן אלים, מסוכן

ראו: את שמונה זרועותיו הוא פוכר

מה מסתיר הוא בתוך הדוכן?

 

החל הקוורטט לעקם את ידיו

במחול של גבורה אין סוף

מאז מאבק לאוקון ובניו

לא נרגש כדי כך הרחוב

ועל כך רק הוסיפה קריאת הגבורה

של הלוחמת הבלונדינית בגלימה השחורה

שאספה שיערה ורעמה בתמצות:

תזוז? תחטוף!

 

נפל הסוח'ר על בטנו

לכוד בידי פרשים

ארץ ציון ספגה את דמו

הרי ככה צומחים שם טרשים.

 

תושבי ירושלם שוב נשמו לרווחה

אוויר צלול של השגחה

זימרו כולם הידד, האח!

מגור מוגר סוח'ר הכעך

והר הרצל טהור מפרעצל!

 

זה היה סיפור על גבורה אין כמוה

שניסיתי להיטיב לתאר

ארבעה הם היו, ונותר רק לתמוה

איך לבד היה הסוחר.

א"א

http://www.haaretz.co.il/news/local/1.2675318

רשומות ישנות קודמות

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 3,586 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: