אנחנו צמים לצמצם את מצב הצבירה ולהיות מונצחים צעירים וצנומים בצמצם המצלמה של צלם החתונה של צלי וציפה, כלומר צפי וצילה, כך ששום איש לא יוכל לצקצק, "צורה לה לציונה, נראית כמו צפלין!"
אפרופו שום, צעק למלצר להביא לי קצת באבא צלי!
צום טוב מקיצור קיבה וממריץ את מיציה. צום מונע צהבת, צרבת, צפדת, צבטת הבטן, וצחנת השתן, מרגיע עקצוצים ומעודד צהלולים.
בעת צום מומלץ לאכול באמצעות צופצטיקס!
הקונצנזוס הוא שצליינים צמים בצייה וציונים צמים בימי עצמאות, אך צדיקים אינם צמים, כי צומם ניצום על ידי אחרים.
נכון, יש גם סיבות דתיות לצום, אבל… אוי, תראו: צוצלת!
שמי אנטול פרנסס, אני חיפאי, פנסיונר במקצועי ומאכיל חזירים כתחביב.
אני לוקח כמובן מאליו שבהיותכם קוראיי אתם בעלי אינטליגנציה מעל הממוצע – בדיוק כשם שאינטליגנציה של חזיר היא מעל הממוצע הכלבי – ולכן ברור לכם ש"אנטול פרנסס" הוא שם בדוי.
זה אינו שמי, אני לא פנסיונר, אין לי תחביבים, וממילא איני מאכיל חזירים.
אבל כשאני כן יוצא להאכיל חזירים, בחשכת הליל, בהיחבא, כפרטיזן של חיות אֱדוֹם טמאות, אני חובש על הפנים גרב ניילון.
כן, יהיה מי שיגחך – הלכדי כך הגיע האדון הנכבד אנטול פרנסס, ראש לשכת מנהלי החשבון של חיפה והאחראי האדמיניסטרטיבי בדימוס על ריכוך בוצת הקישון, שהוא יוצא באישון לילה כשעל פניו גרב ניילון, כאחרון הליסטים?!
לא אכחיש: זה המצב אליו התדרדרתי, ואיני מתבייש.
ראשית, אם אכן תפרוץ מלחמת עולם שלישית, למלאי גרבי הניילון שלי יהיה ערך רב בשוק השחור, ורק השד יודע אילו אוצרות אוכל לקבל תמורת זוג גרביים: לפת, בצל, שם של לוחם מחתרת, כמוסת ציאניד לשן? עולם של אפשרויות נפתח בפניי עם גרבי הניילון האלה והסכסוך הרוסו-אוקראיני.
שנית, תנו רבנן ורבו תנינים בעיר, אך דווקא מפריסי הפרסה נשאו חן בעיניי, עם זנבם המכשכש ומבטם השובב ורגליהם הגרובות בשחור וגוריהם שנראים כאילו נמלטו מתערוכה של יאיוי קוסמה ביער יחמור, ולכן איוויתי (היי, לאקאן) להזינם.
אלא מאי? בינואר התחילה העירייה – בסיוע רט"ג (דרגה חדשה בצה"ל) – לנטר את צעדיהם השובבים והחינניים של החזירים, וזאת על מנת לנסות להרחיקם מרחובות העיר בכלל ובפרט מהמוקדים האסתטיים בהם מתכנסים האזרחים לשפוך את תכולת פחי הזבל מדיפי הבשמת שלהם.
שהרי מן הידועות היא (חוץ מקרדשיאן) שעמך ישראל מקפיד להשליך אשפתו בסדר מופתי לתוך הפחים הנאים, ואינו זורק זבל בחוצות, ואספלטיו אינם זולגים מיץ זבל, ומדרכותיו אינן שופעות בדלי-מאפרות-מכונית וצואת כלבים, וניילוניו אינם שוכבים קרועים ומשוסעים לצד פחים גדושים, ורקיקותיו אינן מקשטות את שולי הדרכים, וחופיו נקיים כמצפון של גוזל, וגרעיניו אינם מפוצחים טפו, ומסטיקיו המתקשחים והולכים אינם מצפים את תחתיות מושבי בתי הקולנוע, ואין הוא משאיר את פופקורנו פזור שילקטוהו העבדים המכונים סדרנים, ואין הוא זורק את פחיותיו לוואדיות ואת רהיטיו לשולי הכביש ואת מזרניו על שיחיו ואת פועליו מפיגומיהם, והוא כל כולו עידון ונימוס ודיבור רך ודרך ארץ, ועיני הסינגפורים נשואות אלינו, וחלילה אם ניתן לחזירים להפוך את גן העדן הקוקטי האיסטניסטי הזה לגיהינום של זבל זרוק וניילונים ניגפים!
חי שפמו של השטן! כל עוד אנחנו עומדים על המשמר לא נניח לטבע לשוטט ברחובותינו!
חיות? חיות?! איפה נשמע כדבר הזה?!!? שמישהו ימהר להביא את מלחי ההרחה, ואחרי שאתם מסלקים את החזיר מזרה האימים, שימו לב שהזרזיר מדלג לעברי באיום.
אנחנו, נזר הבריאה, לא אמורים להיתקל בשאר יצוריה הנקלים, האפליקציות הקדומות שמערכת ההפעלה הנוכחית כבר לא תומכת בהן.
ואפרופו נזר – נזם. כאמור, רט"ג (אחות של תל"ג) מנטרת את החזירים, ואם לא בדיוק באמצעות נזם זהב, אז באמצעות שרשר לווייני ועגילי דמארי שמולבשים עליהם. כן: חזירים נבחרים, אלה שעלו בגורל, מוסללים להיות הקרטוגרפים של הטומאה. הם נלכדים, מאובזרים בבלינג-בלינג טכנולוגי, ומעכשיו אפשר לעקוב אחר מהלכיהם.
זה רק מראה לכם עד כמה החזירים אנטי ולעומתיים ובעייתיים: בני האדם עושים את כל זה מרצונם החופשי, על ידי הצטיידות בטלפון חכם, וכך וחוסכים לרט"ג המון חצי הרדמה.
עכשיו, בהיותכם קוראיי, ובהיותכם אינטליגנטים, אתם בוודאי שואלים איך כל זה קשור לגרב הניילון שלי?
אז הנה: העדיים שמנטרים את מסלול חייהם של החזירים, מתעדים גם את מאכילי החזירים. (במספרים: !!!)
הווה אומר: האכלת חזיר מנוטר? צולמת. ולא, זה לא יניב לך לייקים בטיקטוק, אלא יביא את פקחי העירייה אל פתח ההאכלה של ביתך, ופנקס הרפורטים בטלפיהם.
אכן, שלא בידיעתם ושלא לטובתם, החזירים הפכו לגיס חמישי, משת"פים בעל כורחם, שטינקרים.
משום כך: גרב ניילון על הראש.
משום כך: אנטול פרנסס הוא השם שאני מוסר לחזירים אותם אני מאכיל.
לפני כחודש, באישון לילה, התקינו לנו בשכונה אנטנות ג'י5.
אני לא יכול להוכיח שיש קשר, אבל מהירות הגלישה שלי בבית השתפרה. האמת, אני לא יודע אם אני יכול לקרוא לזה מהירות הגלישה שלי – של המחשב. או של הראוטר. או של השד-יודע-מה שגולש ומהירותו משתפרת. אבל הבנתם את הרעיון.
זה היה רק לפני חודש, ואני לא יכול להוכיח שיש קשר, אבל אחרי שבוע נעלמה לי שומה חשודה מאזור הברך. כלומר, אני לא יודע אם היא נעלמה לי או לברך, אבל הבנתם את הרעיון.
אז בסופו של דבר, למרות שהעירייה התקינה את האנטנות בחשאי, מאחורי הגב שלנו, הייתי די מרוצה מהן; הן גם יותר אסתטיות ממתקני המחזור של בקבוקי הפלסטיק שנעלמו מהעיר. הכוונה שהמתקנים נעלמו, לא הבקבוקים. אלה עדיין נוכחים – במפגן של אופטימיות חסרת גבולות, האזרחים חסרי הישע משאירים אותם בשקיות ליד הפחים הרגילים, בתקווה שפועלי הזבל מכירים מקום סודי אליו הם גם יואילו בטובם לפנות אותם. לחלופין, הם זורקים אותם לפחי המחזור הכתומים.
מה אומר, תושבי השכונה שלי אולי תמימים, אבל לא נואשים עד כדי כך שיתניידו לסופר עם בקבוקי הפלסטיק הריקים כדי לקבל תמורתם שלושים אגורות. להיגרר לסופר עם עשרים בקבוקים בשביל לקבל בחינם אריזת פסטה מס' 8?! סליחה, אבל בשביל פחמימות ריקות קנינו את הקולה מלכתחילה! הרי אתה לא חוזר לחנות אביזרי המין ומבקש זיכוי על הוויברטור רק כי הסוללות לא כלולות, נכון?!
נכון?!!?
אבל אני סוטה. איפה היינו?
אה, כן – האנטנות. אז תראו… את החזירים אני אוהב, ושירת התנים נעימה לי, ולנביחות כלבי השכנים התרגלתי, וזמזום הדבורים ביערת הדבש לא מאיים עליי, וגרגור החתולים משמח אותי, והתחפרות השלשולים מרגיעה אותי, ואני מוכן להישבע על ספר הפוליגרף שתמיד אהבתי ציוץ ציפורים, מאז הילדות, תמיד! תמיד! ועקרונית אני עדיין אוהב את ציוץ הציפורים, אבל יש גבול.
תסכימו איתי שיש גבול.
זה נחמד ואופטימי כשאתה יוצא בבוקר מהבית, ושירת הציפורים מלווה אותך בדרך אל המכונית. זה פרופורציונלי. זה מידתי. זה מתקבל על הדעת.
אבל בשבועיים האחרונים, שבועיים אחרי שהתקינו את האנטנות ואני לא יכול להוכיח שיש קשר אבל עובדה שזה קרה קצת אחרי ושזה תקדים בשכונה שלי ובחיפה ואולי גם בעולם, הציפורים אצלנו מצייצות בוקר וערב, לילה ושחר, השכם והערב, עשרים-וארבע-שבע, נונסטופ, כל הזמן, ללא הרף, בצונאמי ציוצים מנקר-אוזניים, בצוויצים צובטי-מנוחה, וכל החיים שלי הפכו להמולה מקרקרת של שירת בני כנף בני זונה!
ואין מי שיושיע: בפיקוח העירוני אומרים שכל מה שלא נוגע בקרקע אינו בתחום השיפוט שלהם ("אולי הציפורים הגיעו מטירה?!"), הווטרינר העירוני טוען שהוא מתמחה רק ביונקים (הן יונקות לי את חדוות החיים! ניסיתי), מהמשטרה הודיעו לי שבזמן הקרוב הם מנועים מלירות באוויר, "מסיבות מובנות", בתמיכה הטכנית אמרו לי שזאת תקלה כלל-עולמית בטוויטר, הפסיכולוגית שאלה אותי למה לדעתי אני כועס כשאני שומע אחרים נהנים, ובמס הכנסה אמרו לי שמשחק המילים שלי חסר מעוף. "גם אתם לא בדיוק מקוריים!" התרסתי.
ג'ו לואיס (1914-1981), משמאל, היה אחד המתאגרפים הטובים ביותר אי פעם. יש הטוענים שהטוב ביותר.
מעבר ליכולותיו בזירה, הוא היה פטריוט ואיש נדיב. כך, אחרי פרל הרבור, הוא תרם לקרן לסיוע חיל הים סכום שמקביל ל-700 אלף דולרים של היום, ולקרן סיוע של הצבא עוד חצי מיליון (של ימינו). מעבר לזה קנה כרטיסים לקרבות שלו לחיילים, בשלושת-אלפים דולרים (של אז), קנה מדים לחיילים שחורים, וגם עזר לבני משפחה וחברים שהתאוששו מהשפל הגדול.
ועדיין נשאר לו מספיק כסף. אלא שברקע המריאו המסים בחמדנות, חוקים השתנו, ומס הכנסה תבע ממנו החזרים בדיעבד. לואיס מצא את עצמו חייב חצי מיליון (של אז) למס הכנסה, ואלה אפילו לא הסכימו לנכות לו מהחוב את החלק היחסי של התרומות שלו או של הכרטיסים שקנה עבור חיילים.
באין ברירה הוא חזר לזירה, וחטף חבטות נוספות, שמן הסתם זירזו את התדרדרות המצב הנפשי והפיזי שלו. גם עם מה שהרוויח אז, הוא נותר עני ושקוע בחובות למס הכנסה. חברים טובים, ביניהם סינטרה, עזרו ומצאו לו עבודות סמליות.
בזירה, היריב הכי מר שלו היה מקס שְׁמֶלִינְג (1905-2005). במפגש הראשון שלהם, ב-1936, שמלינג ניצח בנוקאאוט בסיבוב ה-12, הישג שסופח על ידי הגרמנים לפיאור הגזע הארי ונוצל על ידי היטלר לפוטו-אופ. בקרב החוזר, ב-1938, לואיס ניצח בנוקאאוט בסיבוב הראשון, סידר לשמלינג מחדש את החוליות, והנאצים כבר פחות התלהבו משמלינג.
לואיס מת בגיל 66. שמלינג מימן חלק מהוצאות ההלוויה שלו.
כשאני נוהג במכונית שלי, ומאחוריי או מולי מגיע רכב עם פנסי לד:
"חתיכת מניאק מסנוור! תחזור למגרש הגולף שלך ותעוף לנו מהכביש, נובוריש קוניאק, הייטקיסט ניאון עלוב, רץ מרתונים; תעופו לנו מהחיים, אתה והחליטה הקרה שלך!"
כשאני נוהג ברכב חדש:
"סורו מדרכי, פשוטי העם, נהגי גרוטאות, אתם ועששיות הפרונט העמומות שלכם! עכברי מס, לקוחות רוסמן, שתייני נמס בכוס – לי הוא הכביש! אני הוא הנתיב! אני רואה היטב את דרכי והיא ברורה! הגורל קורא לי ואתם רק טרמיטים תחת רגלי הפיל שלי. סורו מאימת חדקי המאיר! אני הוא גאנש מסיר המכשולים ואתם המכשול! אני הוא הליוס, אני המשואה; אני המגדלור; יייייהאאאאאאא!
החיים בתהיתי 