הבוט של קוסטלו

Shows

מוכר: יש לך כרטיס חבר?

אני: איזה כרטיס, חבר?

מ: כרטיס חבר.

א: כן, חבר, אבל איזה?

מ: איזה מה?

א: כרטיס.

מ: כרטיס חבר.

א: כן, הבנתי, אבל איזה כרטיס?

מ: חבר.

א: איזה חבר?

מ: חבר מועדון.

א: איפה?

מ: פה. שלנו.

א: יש לכם פה מועדון, חבר?

מ: כן. אתה חבר?

א: של מי?

מ: במועדון.

א: חבר של מי במועדון?

מ: שלך.

א: מישהו מהחברים שלי במועדון?

מ: לא, אתה.

א: אני במועדון?!

מ: אם יש לך כרטיס חבר.

א: איזה כרטיס, חבר?

(ad infinitum)

א"א

בבית המטבחיים

היו שלום לטאות היו שלום עורבים

ערב טוב בני האדם ולכם בני הבקר

הכל חייב להתחיל מחדש

כשאתם צורחים

כמושלכים לשחת

היטב אדע שהכל קורס

מדי שקיעה ומדי שחר

שלא נשאר לי למה לקוות

ושכל שנותר

זה הידיעה שאני בַּעַר

לילות יורדים כמו השנים

אני כבר לא מסוגל למנותם

לעולם לא ניתן שוב לקחת

רק לנצח להשאיר

דבר לא יכול להתחיל מחדש

היה שלום שחצן היה שלום בן זונה

ערב טוב לאוויל ולך בן הבקר

אני האיש שהתחיל את הכל

כשצרחתי

כמושלך לשחת

פיליפ סוּפּוֹ

https://www.lyricsplayground.com/alpha/songs/a/alabattoir.html

דמיינו

דמיינו שזה

יום יבוא וזה

יום יפה יבוא

דמיינו

שיום יבוא

יום יפה שבו זה

יֶאז"ל

דמיינו

סמיואל בקט

http://www.florilege.free.fr/florilege/beckett/imagines.htm

חיש-גז

את מתחשגזת כשאני אלייך בא

אני אומר, "תנמיכי את האש, בובה,

עכשיו לא זמן לסבל ולא זמן לבוז,

אבל מוקדם מדי לחוש עם החישגוז".

זוכר שהתחשגזת לי בדייטנו הראשון

ללא שליטה השתרבבה לי הלשון

אמרת שזה מוגזם, אמרת שזה חפוז

אבל את אור גנוז, את ניאון של חישגוז!

פזמון:

אף פעם לא נרגזת, תמיד את מחושגזת

נפלת עליי מהשמיים, אלליי!

איזו מין אישה את, נחרצת ונועזת

את בשבילי נולדת ליישר לי את שביליי!

מתחת לחופה את ניקול, אני טום קרוז

כל האורחים הגיעו בדיוק לפי הלו"ז

לרחבה עולים, עכשיו כולם לזוז!

החתונה הזאת מוגזמת בחישגוז!

אני טום קרוז ואת ניקול

ביום שבת וביום חול

עכשיו כולם לרחבה

לזוז לזוז לזוז לזוז לזוז לזוז לזוז לזוז

לזוז עם החישגוז!

א"א

אספקלריה

אני לא מאמין בפסיכולוגיה.

אבל רגע, לא – אני לא סיינטולוג או משהו כזה. אני מכיר בכוחה של הפסיכולוגיה, ויודע שהיא מיטיבה עם אנשים ומשפרת את חייהם של רבים, אבל אני לא מאמין שפסיכולוגיה מתאימה לי, באופן אישי. בשבילי זה לא יעבוד, וממילא אין לי שאלות ואני לא אוהב לדבר.

למה אני כזה? טוב, אה… אופי, וגם, נו… קלינט איסטווד! אני אירה בכם ואמשיך ללעוס את הסנדוויץ' בשוויון נפש בלי לחשוב על זה יותר מדי, גם אם במקרה שלי מדובר בלחם מלא.

טראומת ילדות? לא היה לי אקדח!

עקב כך, בבואי ללמוד על עצמי דברים שלא ידעתי עד כה, קניתי מראה שמגדילה פי חמישה. ומה אומר לכם – בדיוק כמו בטיפול פסיכולוגי, למדתי על עצמי דברים שלא רציתי לדעת. יש בי גומחות ודברים נסתרים שעדיף שאיש לא יחזה בם. העור שלי, שפעם היה חלק כמו טוסיק של תינוק בלקני שיונק יוגורט פרוביוטי, הוא למעשה אדמת טרשים חרבה ועקרה. שדה לפת.

ההתבוננות הזאת הייתה מות המתום.

אבל, בעודי מריח את קנה הקולט המעשן שלי כדי להוסיף עקצוץ לטעמו של הסנדוויץ', החלטתי להרחיק לכת, וקניתי מראה שמגדילה פי עשרה.

***

כרגע אני מדווח לכם מתחנת החלל (орбитальная станция) אשרוב. יצורים בחליפות חלל לבנות מדלגים-מייקל-ג'קסון בין מכתשי פניי ומזמרים, "צעד קטן לאנושות, נסיגה ענקית לארז". אני לוחץ על העור ותולעי חול רודפות אחריהם.

מות, ראי הנפש!

I am not an animal!

א"א

טסט – דה פיינעל פרונטיר

טירת הכרמל. יום. חוץ.

סקוטי מגיע לעשות טסט לאנטרפרייז.

בוחן: הופה! הייתה לי בדיוק כזאת. היו זמנים. עכשיו, עכשיו הייתי מחליף אותה בחדשה שלי. 1701?

סקוטי: 1701 אֵיי.

בוחן: שנת 2265, כן? מהשנים האלה הן הכי אמינות. לא רואות מוסך. ידנית?

סקוטי: לא, ווֹרפּ דרייב.

בוחן: מרוצה?

סקוטי: ההגה טיפה רועד במהירות האור, הדלתות עושות של רעש של ספריי מטהר אוויר, אבל חוץ מזה… טאץ' ווד.

בוחן: חסכונית?

סקוטי: שתי שנות אור לליטר אנטי-חומר.

בוחן: (שורק בהתפעלות) אין, כבר לא עושים כאלה. (מביט לאורך הספינה) עשית ציפוי אנטי-קלינגון בירכא?

סקוטי: מג'ד אל כורום.

בוחן: אחלה. יופי. טוב… רישיון וביטוח. תאותת שמאלה. ימינה. ברקס. וישרים. תפעיל קרן גרירה; אוקי, אתה יכול להוריד את המשאית בחזרה לקרקע. סע קדימה, אני אגיד לך מתי לעצור. (יורד לתעלה).

עוד

עוד

עוד

עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד… עוד… עוד עוד

עוד עוד

עוד

עוד

עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד

עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד וד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד

עצור!

עוד קצת… עוד… עוד… עוד… זהו!

שחק עם הפייזר. חזק! שמאל-ימין. חזק! טורפדו!

דומם מנוע…

[סקוטי עובר את הטסט, ומקבל קוביית בּוֹרְג ריחנית לתלות על המראה האחורית.
שלא בידיעתו, הבוחן תוקע לו מדבקה של טכנו-טסט על הפגוש האחורי]

א"א

דון חואן של הניקוז

יש לי חברה חדשה, פלסטינית.

אני חושד בעצמי שאני איתה רק כי קל להרשים אותה.

תראי, הבוילר ומכונת הכביסה עובדים ביחד והחשמל לא קופץ, אני אומר לה; אל תפחדי, תלחצי על הידית, תורידי את המים – הביוב פה עובד כמו שד; קדימה, תשתי מים מהברז – יש מים – נו, איך הטעם?!

בלילה, לפני שאנחנו נרדמים חבוקים, אני לוחש לה, מה את אוהבת בי?

"את התשתיות, יא ארז," היא אומרת. "את האינפרעסטרקצ'ר."

א"א

צופן דה-אפצ'י

עד היום לא ידעתי על קיומה של לחמניית צלב חם, או גלוסקת הצלב, כפי שמתרגם בבילון בטעות, כי למיטב ידיעתי גלוסקה צריכה להכיל סולת, או לפחות אופירה.

אבל לא באתי לדון קולינריה.

העניין הוא צירוף המקרים המפליא שפקד אותי:

בבוקר נתקלתי במאמר אודות הלחמניות האלה ב"גרדיאן".

בצהריים נתקלתי בהן ב"שירת התליין" של נורמן מיילר.

ועכשיו, במופע של ג'ורג' קרלין, שמעתי אותו טוען שזה מה שקורה "כשחבר בקו קלקס קלן תוקע לך צלב בוער בתחת". (משחק מילים על המילה "בּאן" – לחמנייה וישבן).

שלוש פעמים ביום אחד, בשלושה מקומות כל כך שונים, דרכי ודרכה של הלחמנייה מצטלבות?!* מצטער, זה כבר לא צירוף מקרים, לא ולא – זה הקוסמוס שקורא לי, מסמן לי, מסמל לי!

היקום תובע ממני לנקוט בפעולה!

אבל איזו פעולה?האם עליי להתנצר? לאפות? להעמיס פחמימות? לצאת למסע צלב פרטי? לקנות צימוקים?

לרוב, היקום שורק לנו במשרוקית כלבים ואנחנו נותרים תמהים, מבולבלים מתמיד, אבל הפעם אין לי ספק קל שבקלים באשר למשמעות: היקום רוצה שאפסיק לקרוא מאמרים וספרים ולשמוע מופעי סטנדאפ, ושאחזור לעבוד!

*בּאן פּאן אינטנדד

נ.ב. "בּאן פּאן אינטנדד" יכול להיות שם נהדר לסרט הודי

א"א

טטנוס

טיילתי היום עם הכלב שלי באתר בנייה.

איכשהו, בכישרון אופייני, נתקע לי ברזל חלוד ברגל. התחיל דימום סביב הבשר הקרוע.

צלעתי לקופת חולים, שם אמרו לי שאצטרך חיסון טטנוס.

את עושה ממני צחוק, אמרתי לאחות, טטנוס?! מה, בגלל חנוכה את מפילה עליי שמות של יוונים אנטישמים עוכרי ישראל ילדי נרות?

אין קשר לחנוכה, היא אמרה. אם לא תקבל חיסון יש סיכוי שתחלה בצפדת, מחלה שעשויה להיות קטלנית ושתועדה כבר במאה החמישית לפני הספירה. למזלנו התקדמנו, והיום יש תרופות.

את ממומנת על ידי סורוס, אמרתי לה. אילומינטי, נכון? את רוצה להכניס לי שבב. שאני אמות. זאת מזימה של השמאל. יש לך פרצוף של שמאל. צ'כוביאנית כזאת. את מהקרן החדשה. אל תזוזי, אני כבר מביא לך סרטון יוטיוב וכתבה מישראל היום שמסבירים שחיסון טטנוס לא יעיל ועשוי לגרום לבעיות זיקפה. וזה מה שאת רוצה – שאני לא אתרבה, נכון? את עדר בעצמך. מוּ. עיוורת למציאות. חשוכה. ואני לוחם אור. הזיקפה שלי מאיימת עלייך. קראתי ערך בוויקיפדיה והידע שלי חובק עולם! מי את בכלל?! מי?!!?

השתררה דממה.

את בטח הבת של פאוצ'י, אמרתי בנימה שקטה יותר.

היא לא ענתה.

התחלתי להרגיש מחנק והידוק של הלסתות. הרגשתי ג'וליאני זולג לי מהרקה.

אחותי, הפצרתי, בחיאת, תעשי ג'סטה ותכניסי לי את החיסון.

א"א

ליהוק עוצבּה


להפקה של סרט בלי תקציב, מצלמה, תאורה ואחרית

אני מחפש מעצב דעת קהל שיעצב לי תסריט

מעצבת גבות שתייצב לי את העפעפיים

מעצבת תכשיטים שתייצב לי ראייה

מעצב זרי פרחים לסדר לי תהילה

מעצב גרפי שיעצב כתם בעברי

מעצב פנים לעיצוב חוצנים

מעצב אופנה בלי חוש

חושם בלי חושן

חושחש בלי

פיטם

ורעמסס.

יש לצרף קו"ח ורמ"ח טל"ח.



א"א

רשומות ישנות קודמות

%d בלוגרים אהבו את זה: