מין, תורת המינים והלא אמינים

דרווין נערץ עליי. האיש שינה את הדרך בה אנחנו רואים את העולם, וסיפק לקיומנו הסבר קסום ונפלא לא פחות מכל סיפור תיאולוגי, וכל זה על ידי התבוננות וסירוב להיות עיוור למה שהוא רואה. ליקום שלנו היה נוף שטוח לפניו ואז, כמו אותו מונולית מסתורי ב"2001: אודיסיאה בחלל", הוא שינה את הנוף ובעט אותנו קדימה.

 

מישהו מחיל הים ביקר במועדון חשפנות. אין לי דעה על זה. דעות, אומרים האנגלוסקסים, זה כמו חור-תחת: לכל אחד יש. אז לי אין. דעה, הכוונה. אני יודע שאני לא הייתי בוחר בצורה כזאת של בילוי, אבל גם לערב עם דן אלמגור לא הייתי הולך, אז זה לא אומר כלום. אני יודע שמבחינתי זה הרבה פחות גרוע ממקרה בו היה נתפס אותו קצין מעשן חשיש, אבל אני מבטיח לכם שרוב הצדיקים הגדולים שקמו נגדו, מעשנים חשיש. אני יודע שהוואקום של העיתונים שאב אותו פנימה, ושמבקשי רעתו חגגו, ושיש בזה בעיקר חדוות רכילות ורק מעט חתירה לצדק ולאמת.

 

הערת ביניים: לטעון על קצין או על מועמד לתפקיד או לא משנה על מי, שהוא "שנוי במחלוקת", משמעו להגיד שהוא כמו כולם, ולמעשה להגיד שאין מה להגיד עליו. ממתי היה מישהו שהוא "קונצנזוס"? יש אפילו הורים שיגידו על בנם שהוא שנוי במחלוקת

 

מלבד דרווין יש עוד דמות נערצת עליי, גיבור אלמוני שלמיטב ידיעתי איש אינו יודע את שמו. כמו דרווין, גם הוא התבונן היטב במקיף אותו, ובזכות רגע של הברקה נדירה שינה את הנוף השטוח שהיה לנו, והחדיר לתוכו מונולית מסתורי משלו, חלק לא פחות, גם אם עגול ובוהק ולא זוויתי ושחור ואטום. אם דרווין הבין לפתע איך הכול התפתח, האיש שלנו הבין לאן צריך הכול להתפתח, הגה את הצעד הבא. אני מדבר כמובן על הגאון הנדיר, החלוץ הנועז שתקע עמוד באמצע במת מועדון הסטריפטיז.

ארז אשרוב