פנים. כניסה לבית. נשמע צילצול פעמון. אישה שנראה בעליל כי היא במהלך עבודה פיזית, כנראה עוזרת או מטפלת, ניגשת לדלת.
אישה: (מבטא זר) מי שם?
גבר 1 (קולו נשמע): איווט שם? בעל הבית נמצא?
אישה: אין בעל בית. אני פה מטפלת. אני איווט זה אני.
גבר 1: זה מביטחון כללי איווט, הבאנו לך את תוצאות הסיווג הביטחוני שלך. תפתחי.
היא פותחת את הדלת. בפתח ניצבים שני גברים לבושים בחליפות זהות, רציניים להחריד. אחד מהם מחזיק מסמכים.
גבר 1: (לשני) צק, צק, צק; היא פתחה את הדלת. תרשום את זה. (לאיווט) זה רע מאוד איווט שפתחת. רע לסיווג הביטחוני. זה לא ביטחוני לפתוח דלתות, אפילו לא לביטחון הכללי. בגלל המצב הביטחוני: זמנים קשים. (פאוזה) אז מה… את פה לבד. השאירו אותך לעשות מה שאת רוצה… (מדגיש ברמיזה) מה ש-את רו-צה.
איווט: אני מטפלת בילד של האדון. משחקת איתו, מכינה לו אוכל, מרק.
שני הגברים: (נזעקים) מרק!
הם רצים בפאניקה מוגזמת למטבח, היא אחריהם בבהלה. הם מרימים את מכסה הסיר שעל האש ומביטים אחד בשני בהבנה.
גבר 1: שרפת את המרק, איווט. שרפת!
איווט: (חרדה) אני עניתי לדלת שלכם, בגלל זה חם מדי. מרק לא נשרף, מרק לא יכול להישרף.
גבר 2: עובדה; נשרף!
גבר 1: שלא תחשבי, יש לנו פה (מכה על המסמכים בידו של גבר 2) את כל המידע עליך. ידוע לנו… (מדגיש) י-דו-ע ל-נו שזו לא הפעם הראשונה שאת שורפת מרק. ומה התכוונת לעשות עם המרק השרוף הזה? לתת לילד? אה?! שתלך הקיבה, שיעלה החום, שיקיא, שייתקע שקד מרק בגרון, שהגרגל'ה של הילד ייחנק, אוי גרגל'ה, שהאבא ידאג, שהמדינה תתעכב, שעניינים מדיניים יחכו, הפיחות יזחל, תהליך השלום יידחה? הרי המטבח אמור להיות שטח סטרילי. וככה את רוצה לקבל סיווג ביטחוני? אה איווט? מה את חושבת – שאפשר לתת לילדים מרק שרוף? פחמים? מה אנחנו – ברוסיה?
איווט: אני מהפיליפינים.
גבר 1: אל תסטי מהנושא. ככה התחילה גרמניה הנאצית.
גבר 2: (מודאג) היא אמרה פיליבסטר?
גבר 1: לא, פיליפינים.
גבר 2: דולפינים?
גבר 1: פי-לי-פי-נים!
גבר 2: אה! (מדבר לתוך מיקרופון זעיר בשרוולו) אפס-1 למוקד, האם אתה שומע אותי? כאן אפס-1.
מכשיר קשר: רות עבור.
גבר 2: אבי, תבדוק לי במחשב איפה זה האלפינים. בטח ליד נחלת בנימין.
מכשיר קשר: אפס-1, אין רחוב בשם הזה, עבור. (שניהם מביטים עליה).
גבר 1: מה עכשיו? אין רחוב כזה. מה בדיוק התוכנית שלך, איווט, או שאולי אני צריך לקרוא לך (מבטא גרמני) פון-איווט, או אולי (מבטא ערבי) איווטאללה?!!
איווט: (מתחילה לבכות) אני לא יודעת מה רוצים, אני עושה אוכל לילד, למה צריך משטרה בשביל זה? ילד בריא.
גבר 1: לא משטרה, ביטחון כללי – בגלל זה קוראים לזה "כללי", כי יש בזה הכל. את יודעת שהמעסיק שלך, אבא של ישי…
גבר 2: (מתקן) אלי.
גבר 1: (ל-2) תודה ג'ון ג'יי.
גבר 2: (ל-1) שום דבר, סאליבן.
גבר 1: (לאיווט) אלי, האבא של אלי איש נורא חשוב. את יודעת מה הוא עושה?
איווט: לא יודעת מה הוא עושה. אני חושבת הוא שחקן – בכל מקום תמונות גדולות שלו.
שניהם: (מביטים אחד בשני) מיתממת.
בקצב הולך וגובר
גבר 1: לא יודעת.
גבר 2: מטפלת?
גבר 1: מרגלת!
גבר 2: משתוללת…
גבר 1: מתבלת…
גבר 2: מתבוללת!
גבר 1: מתייוונת!
גבר 2: מגלגלת…
גבר 1: סמים?
גבר 2: קניידלעך.
גבר 1: מרק, אה!?
גבר 2: מה אומר לך השם קרופניק?
גבר 1: מה אומר לך השם גורנישט?
גבר 2: מה אומר לך הצליל הבא: (מוציא מכשיר מורס קטן מהכיס ומתקתק בעצבנות ליד אוזנה. מדגים בקולו) בי… ביבי… ביבי… בי… בי… בי… ביבי… ביביבי.
גבר 1: מה אומר לך הקול הבא: (צורח בהיסטריה, ישר לתוך האוזן שלה) ווואאאהאהאהההההא!!!
שניהם ביחד: (צועקים לתוך אוזניה משני הצדדים) מפוטרת!
גבר 1: היידה איווט, יאללה תארזי את הפקלעך, תארזי את הקניידלעך ולעוף מפה…
גבר 2: לעוף! (הם דוחפים אותה החוצה, סוגרים את הדלת ושרים אחריה) היידה איווט, היידה הביתה.
גבר 1: (מרוצה מעצמו) טיפלנו במטפלת.
גבר 2: עכשיו הילד בטוח. (קורא) ישי!!!!
גבר 1: (מתקן) אלי.
גבר 2: שיהיה. (קורא) אלי, הפירומנית הלכה. עכשיו אתה בטוח. בוא מותק, רוצה לשחק עם האקדח שלי?
א"א (נכתב במקור בסביבות 1998. איכשהו נשאר אקטואלי)
החיים בתהיתי 