רבים אמרו לי את המשפט "אבל אני לא מבין/ה במוזיקה", ולכולם סיפקתי תשובה זהה: אין כזה דבר להבין במוזיקה. ושכחתי להוסיף את החצי השני של המשפט: המוזיקה מבינה בך.
איך מזהים דבר טוב? לא בעיה: הוא מרביץ לך. מכה בך. זה מה שקרה לי כששמעתי היום, במקרה, את גוסטבו דודאמל ואת תזמורת הנוער על שם תרזה קרניו, מבצעים את הפרק השני מהסימפוניה השנייה של שוסטקוביץ'. לא ידעתי מי הוא, לא ידעתי מה הוא עומד לנגן, לא הייתי מוכן לזה, אבל זה היה מוכן לקראתי: בסביבות התיבה העשרים נעתקה לי הנשימה. בדיוק ככה.
תקשיבו למוזיקה הזאת: היא כבר יודעת איפה להכות בכם. והתזמורת! הם תלמידי תיכון! בוז'ה פאקינג מוי, אם זה לא יגרום לכם לבכות, תעודת פטירה היא אופציה.
א"א
החיים בתהיתי 