מוֹריטוּרי טֶה סאלוּטָנְט

Arothron Stellatus מבוהל

צהריים. שני דייגים ישובים על שובר גלים, חכותיהם מוטלות. מלבד איוושת הגלים, דממה. חולף זמן. שניהם נותרים ישובים ללא ניע. לבסוף

דייג א': קיבינימט, כלום! כלום!

דייג ב': אפילו לא איזו Mullus Surmuletus מזוינת.

דייג א': כלום. (פאוזה) לא יהיה מה לאכול היום.

דייג ב': יש לי מזל נאחס מאז שהעליתי את ה-Siganus הדפוק ההוא.

דייג א': סיגאנוס Luridus, או סיגאנוס Rivulatus?

דייג ב': ריוולאטוס. את הלורידוס לא ראיתי כבר הרבה זמן.

דייג א': יש לך מזל – השחורים יותר גרועים.

דייג ב': איזה מזל? איפה?! דפק לי את היד עם הקוץ שלו. שבועיים לא יכולתי לזרוק חכה. התנפחה לי היד כמו Arothron Stellatus מבוהל.

דייג א': עזוב, עכשיו אתה בסדר, זה העיקר. אם רק היה פה איזה Epinephelus Aenus טוב, משהו 80 ס"מ, אפשר היה לסגור הבסטה וללכת הביתה.

דייג ב': שכח מזה. הים מת היום. כלום. כבר עדיף לדוג במים מתוקים. בעצם עזוב, עם המזל שלנו היינו מוציאים רק Gambusia Affinis.

דייג א': לפחות היו אוכלים את היתושים.

(פאוזה ארוכה. מעבר לשובר הגלים עולה דייג ג', בידו סל פלסטיק עמוס שלל, דגים מכל הסוגים, חלקם עוד מפרפרים. השניים מביטים בו בתדהמה)

דייג ג': (מחייך) Veni, Vidi, Fishi!

א"א