לכל המורות שלי מהתיכון, שלום.
זוכרות שתמיד אמרתן לי "יש לך פוטנציאל ואתה פשוט לא מנצל אותו"? זוכרות?! א-אה: טעיתן! איך עבדתי עליכן! עברו 20 שנה ואתן יכולות לאכול בחזרה את המילים שלכן –– מעולם לא היה לי פוטנציאל!!!
רגע לפני תחילת ההסתערות, מישש טוראי ריאן את הבליטה בכיסו והרגיש ביטחון רב: הצדפה עדיין שם, חייך לעצמו, כשהוא שומע באוזני רוחו את מה שאמר לו הרבי: "צדפה תציל ממוות"
"נישואי נוחות". מושג והיפוכו
לכל אדם יש שם אשר נתנו לו הוריו, ואשר בגללו יצחקו עליו חבריו (מוקדש ליהודית קציר)
נכון, יכולתי ללמוד מטעויות של אחרים, אבל מה הטעם? – הטעויות שלי היו הרבה יותר טובות
וַנסַן דה סנט-רֶזיליוֹן נולד עם כפית של כסף בפה, מה שהצריך ניתוח דחוף. מאז ועד סוף ימיו היו חייו רצופים תחלואים ואומללות וביקורים בבתי חולים
מי שאוכל לבד מת לבד, אבל הסיכויים שימות מרעב נמוכים
פריז אולי שייכת לנאהבים, אבל אין להם את התעודות המוכיחות את זה
תעשיית הסרטים הישראלית הייתה זוכה לעדנה אילו כל הרבנים שלנו היו הולכים בדרכו של הרב רפאל הלפרין ומתמחים באמנויות לחימה שונות. בשיטת הדירוג החדשה, רבי היה מקבל, לדוגמה, דאן 5 ביהדות; אדמו"ר דאן 6 וכן הלאה. או אז היינו זוכים להפיץ בעולם סרטי פעולה כגון השוס הגדול, גֵר אחד רחוק מדי, אגרוף הגמרא, השוחט ובודק, אברך הזעם, מניין הנועזים, שובו של הגולם, זעם תחת השטריימל, בעבור חופן אתרוגים וכן הלאה
רעם ביום בהיר? הרבה יותר מפתיע הברק שבא לפניו
ארז אשרוב
החיים בתהיתי 