יפה פה

יפה לנו –

יפה לנו ב"גדרה-חדרה", החוק החדש שמטרתו לעצור ולגרש עובדים זרים, אותם אלה שמבצעים את העבודות הנקלות ביותר, הקדושות ביותר, שאף יהודי, אפילו לא ערבי, אפילו לא רוסי, לא יהיו מוכנים לעשות, בחיים, תמורת השכר הפיליפיני. ארבעת-אלפים שקלים לחודש הוא שכר העבדות העדכני.

יפה לנו ששופט בית המשפט המחוזי בירושלים, נעם סולברג, החליט לא להאריך את דרכונו של אזרח בן 24 שמתגורר ולומד כרגע בארה"ב, כי לא שירת בצבא. וינמק סולברג: "חברה לא תיכון מבלעדי מילוי חובותיהם של יחידיה כלפי מוסדות החברה". אכן ואמן. אלא שפה מדובר בחובה אחת, ספציפית, ולא בשלל החובות האזרחיות האחרות, שכוללות גם, אם תשאלו אותי, אנושיות, אדיבות, סובלנות, מחשבה, אפילו עבודה. יניב דוד הראל, שלומד רפואה, לא יתרום חלילה מאום אם יציל חיים בבית חולים זה או אחר; אבל אם יהרוג בשירות צה"ל – הידד!

יפה נורא, נורא יפה, שאחד מנמק והשני יינמק.

יפה לנו שהמע"מ מתייקר והכול יתייקר יחד איתו ואולי גם על הפירות והירקות יוטל מע"מ, והעניים ימשיכו לאכול חרא בכל מובן אפשרי: הלחם הכי זול, הפירות הכי רקובים, הבריאות הכי רופפת, את כל הבאושים שיש למדינה שלנו להציע לשכבות החלשות. ממרומי תחתיות האטימות שלהם מעבירים חברי הכנסת חוקים שמסוגלים להעביר רק אנשים שלא יודעים איך זה להישאר עם 20 שקל בכיס.

והנשים יקבלו סכום יפה: 197 ש"ח. זה בוודאי יאפשר להן לצאת לעבוד.

אבל הכי יפה ונוגע ללב זה שברחובות, עיר נאורה, מיידים אבנים על מעון של מפגרים. ויש גם כאלה שנוהגים ביתר חוכמה, ובמקום לידות אבנים על חסרי ישע, פשוט חומסים את כספיהם. צודקים: מה כבר יעשו המפגרים והנכים עם הכסף? לנו, החיים, יש צרכים יותר דחופים.

הנה עוד דבר יפה: חוק המים החדש. המטרה, לכאורה, לצמצם את בזבוז המים. אז שוב, העניים והחלשים יתקלחו פחות או יניחו לחלקת הדשא הקטנה שלהם למות, והעשירים יגנחו ויוציאו עוד כמה פונטים על מילוי הבריכה. חיים קשים; אולי ייאלצו לרחוץ בחלב.

ועוד מעט עושים ערב מחווה יפה לאריק איינשטיין, שלא יגיע לאירוע, כי הוא למד את הלקח מרבין: לא להגיע לעצרות. זאת שיטה מצוינת לא להיראות. ובקונצרט המרגש ישירו משירי "ארץ ישראל הישנה והטובה" (היפה?), לרמז לנו שאולי פעם היה אחרת.

אולי. אבל מה שבטח יבוא מחר, בטח לא יהיה  נעים.

א"א