תשעה באב הבית

1.5.1980

ג'ק שלום,

כזכור לך, אני מניח, בתחילת החורף נשכרת לתחזק ולהשגיח על המבנה, ולוודא שהכול יפעל כשורה.

אין לי מילים לתאר, אם כך, את האכזבה שחשתי כשחזרתי היום למלון.

ראשית – וכידוע לך, מן הסתם – לא אתה ולא בני משפחתך נמצאים כאן ברגע זה. לאן נעלמתם – נפלא מבינתי. בכל מקרה, נראה שלפני שעזבתם ערכתם פה מסיבה גדולה, כי כל אזור אולם הנשפים גדוש בלונים, סרטונים, תחתונים ופפיונים. לא ברור לי איך האנשים שהזמנתם הגיעו בשלג, אבל ניחא.

אני מניח במידה רבה של ביטחון שחלק מהחוגגים היו שיכורים כלוט, כי השירותים צבועים באדום-לבן מחרידי-עיניים, ועל דלת חדר השינה שלכם כתב מישהו בליפסטיק את המילה REDRUM. 

מיותר לציין כי בחוזה בינינו צוין שאתה, אשתך ובנך בלבד תשהו במלון בחודשי החורף, ולא תכניסו אליו מבקרים נוספים, בוודאי שלא המונים דיסלקטיים!

ההזנחה שלכם מבישה: באזור המטבח פזורים עשרות כלי נחושת, המזווה פתוח, שתי דלתות איכותיות רוסקו – ככל הנראה באמצעות גרזן, חלון השירותים במגורים שלכם הושאר פתוח כך ששלג וכפור חדרו למלון, כל האורות והנברשות הושארו דלוקים (כולי אימה מחשבון החשמל שיגיע), ליד המעליות יש שלולית בלתי מתקבלת על הדעת של נוזל אדום, ואם לא די בכל אלה – בחלל הכניסה שוכב מת הטבח הכושי שלי, עם גומת גולף בלב!

ובניגוד לכל הציפיות, יש משהו בחדר 237: באמבט צפה גופה של זקנה בתהליכי ריקבון מתקדמים. 

מר טורנס, אני מזועזע – וכאמור, מאוכזב – מההתנהלות שלך. הלזאבי פרא הפכנו? אפילו דלברט גריידי, אותו אב בית ידוע לשמצה שקיצץ פה בגרזן את אשתו ובנותיו התאומות, היה מספיק אחראי לסדר את החתיכות בערימה נאה ומסודרת!

שלך,

סטיוארט אולמן, מנהל, מלון אוֹבֵרלוּק

נ.ב. כשאתה מגיע לסדר את הבלגן שהשארת מאחוריך – ואני בהחלט מקווה שתגלה את ההגינות ותעשה כך – תביא איתך את הרכיב שהוצאת ממכשיר הקשר.