Mike Urban/Seattle PI
מבחינת האדם התכליתי, האות Z אינה יותר מאשר הירוגליף, סימבול פונטי, תו זוטר שקל ללמוד, שמתבולל בקלות, ושבמהלכם של חיים ספרותיים נעשה בו שימוש רק לעיתים. מבחינת הציניקן, Z אינה אלא S שמקל נעוץ באחוריה.
כן, אמת, כל מילה ששווה לחזור עליה, גדולה מסך חלקיה; וחלק המילה הייחודי Z – זוויתית, בעוד S חמוקית – עשוי, מנקודת מבט מסוימת, להיראות קצת אנאלי (למרות ש-Z מתוחכמת מדי מכדי להניף את זרועותיה מעלה כמו Y, המתנהגת כאילו צבטו באחוריה).
אולם, על אלה מאיתנו שאינם יבשים וגם לא מותשים, אלה שהגורל מינה לנטר תופעות שכאלה, ל-Z הייתה השפעה מעל ומעבר לפונקציה הייצוגית שלה. זהו הרחוק והחמקני מבין עשרים ושישה האטומים הלשוניים שלנו, ולו נוכחות משל עצמו; דמות אפלה ומסתורית במסדר זיהוי שעל פי רוב אינו מלהיב, השחיין הקטן המזהיר ביותר שאי פעם עשה בריכות במרק האלפבית שלנו.
כמעט לא עבר יום בחיי במהלכו לא בחשתי בעיר הנמלים האלפביתית, אבל בכל פעם שאני מדפיס או כותב את האות Z, אני עדיין חש עקצוץ סמוי, ריגוש קטון. בחלקו זה נובע מהנדירות היחסית של Z: המילון שלי מקדיש 99 עמודים למילים המתחילות ב-A; ל-P מוקדשים 138 עמודים; אבל רק 5 עמודים למילים שמתחילות ב-Z. מעבר לכך יש לציין את האקזוטיות של Z, כי למרות היותה רכיב בשפה האנגלית, תמיד קיים הרושם שZיגZגה את דרכה מאפריקה, או מהמZרח הקרוב העתיק של נבוכדנZZר. אבל אולי יותר מכל זה, הדבר הכי מרתק בעניין ה-Z, הוא המסר הכפול שלה, של איום מעודן וחן אסתטי. Z-ים אינן נמלים מילוליות; הן דבורים. דבורים מסוגננות. דבורים רצחניות. הן מZמZמות; הן עוקצות.
Z היא אות מצליפה, אות מכישה, סכין קפיצית שתמיד נכונה לחתוך את כבלי השגרה, או לקלף את אפרסק התאווה.
Z היא חלקלקה, זריזה (לא פלא שיצרני מכוניות קוראים לדגמים הכי מהירים שלהם Z), כמוסה, אקסצנטרית, ותמיד מאיימת במידת מה – למרות שהאלגנטיות שלה עצמה היא היוצרת חיץ בינה לבין X הברוטלית, אותה אות שבאופן מסורתי מקושרת לכל סוגי הכליה. אם X מנופפת במפתח צלב לגלגלים, הרי ש-Z חמושה באקדח לייזר. Zאפ! אם X היא מייק האמר, Z היא ג'יימס בונד (מסיבות השמורות עם הבריטים, Z אפס-אפס-שבע יבטא את שמו "זד" ולא זי). אם X מסמנת את המקום, Z נמנעת מלהגיע למקום, בהיותה נוזלית וקוסמופוליטית מכדי להישאר בנקודה אחת.
בניגוד לאותה דוגמנית-על כחושה וחסודה המרוכזת בעצמה, I, ובניגוד ל-O, שאינה אלא זנזונת תאוותנית, רחבת לב וידועת-אורגזמה, אילו Z הייתה אישה, היא הייתה פאם פטאל, העיצור שאנחנו אוהבים לפחד ממנו ופוחדים לאהוב.
הכוכבות של האלפבית הן M ו-Z, האותיות שעל שמן נקראו סרטים מפורסמים. נכון, V זכתה ברומן משלה, אבל מניסיון אישי אני יכול להבטיח לכם, שבתרבות העכשווית לרומן אין את העוZ של הסרט, שלא נדבר על העZוZ. Z תמיד מוזמנת לעלות אחרונה לבמה, ללא יוצא מן הכלל, וזאת למרות העובדה שמילת ה-F היא זאת שתמיד מגיעה לכותרות. האין זאת הוכחה לכוחה ככוכבת?
לבחור אות? אין ספק. אני בוחר ב-Z. המדינה המועדפת עליי, לפחות על הנייר, היא ZנZיבר; הימה הכי אהובה עליי היא אגם המלכים – קוניג-Zי. הלהקה החביבה עליי היא ZZ טופ, ענף המדע המועדף עליי הוא Zימולוגיה (העוסק, כך רצה המקרה, בהתססת משקאות).
לו הייתה Zא Zא גאבור מתחתנת עם פרנק Zאפה, היה לה השם הכי מגניב בעולם – אלא אם כן הייתה Zאסו פיטס מתחתנת עם טריסטן Zארה. באשר לי, שם הולדתי, תומס, הוא גרסה מודרנית ומאונגלZת לשם הקדם-תנכי תמוZ. במקור, תמוZ היה גיבור מיתולוגי ששירת את האלה בה בעת כמאהב, כבעל, כאח וכבן. החזירו לי את ה-Z שלי, ואין לדעת לאן אגיע.
אבל לפני שאני בכלל יוצא לדרך, הרשו לי להרים Zפל של יין Zינפנדל לחיי המשפחה ששלטה ברוסיה בעבר. לחיי הZאר, הZארינה, וכל הZארדינים הקטנים! ולאלה מכם שיתלוננו על כך שאני מפריZ עם הסיפור הזה, אומר רק זאת: עדיף להיות Zדופיל ולא פדופיל.
תרגום: ארז אשרוב
החיים בתהיתי 