הבדלי קולטורה בחדר החקירות

סדרה אמריקאית
[שעת צהריים, חדר קטן מואר בקלישות, קירות מתקלפים עמוסי גרפיטי, באמצע עומד שולחן נירוסטה לניתוח גוויות.]

חוקר (ג'ינס וטריקו צמודה): למה רצחת את האישה הזאת?
חשוד (ג'ינס קרועים, גופייה ללא שרוולים, לועס מסטיק, מקועקע, שיערו פרוע, משדר הזנחה): פאק יו. אני לא מדבר בלי עורך דין.
חוקר (מרים את הקול): למה רצחת את האישה הזאת?!!?
חשוד (זוקר אצבע משולשת): עו-רך דין! (נשען אחורה בכיסא בהבעת זלזול. יורק הצדה)

סדרה גרמנית
[שעה לא ברורה. חדר גדול, מרווח, עם שולחן עץ עתיק באמצעו. מהתקרה משתלשלות שתי שורות של מנורות ניאון שנתלו באופן סימטרי להפליא.]

חוקרת (חליפת חצאית שחורה, נימה שלווה): מר גווירצטרמינר, מדוע רצחת את האישה ההיא?
חשוד (חליפת שלושה חלקים, עוצר באמצע אכילת טורט אגוזים, מביט מהורהר בנקודה לא קיימת באוויר): אני גם זה שהרג את ציפור המיינה שלה. בילדותי, גנבתי מהספרייה הראשית של הוריי את הספר 'מיטווׂכגֶרֶטֶטֶר פייגעלין", כך שאפשר להבין את השנאה שלי לציפורי מיינה, שמהולה כמובן במשיכה מינית אליהן. כן, אנסתי אותה לפני הרצח. את הציפור, הכוונה. זה היה יום נאה של אמצע יולי בשכונת קינדֶרטוֹטֶנלידֵר, ואני זוכר שחזרתי מבית הספר הגבוה להגות ימי הביניים, ובידי ספר אינטרודוקציה לאסכולת פרנקפורט, שגנבתי מהספרייה הראשית של המכללה. /הפוגה. הוא חוכך בזקנו/ רק יום לפני זה מצאתי את גופתה של אמי, עירומה, באמצע חדר ההסבה שלנו, כשידיה הקרות כמו מנסות להגיע אל מקלדת הצ'מבלו שעבר בירושה במשפחתנו מאז המאה השבע-עשרה. ידעתי שההתמכרות שלה לשטרודל תביא עליה את מותה. שדיה הקמוטים, הגדושים, כבר לא דמו בדבר לאלה שזכרתי מינקותי. ברגע ההוא גמלה בליבי ההחלטה לרצוח את פראו בליכר. זאת הייתה סובלימציה, אני מניח. אני מחכה כבר לרצות את עונשי על הפשע הנורא, גם אם הציפייה מהולה בתחושת החמצה על שלא אביא ילדים משלי לעולם, ולא אסיים את בניית אינסטרומנט השגילה האבטומטי שחלקיו עדיין מחכים לי במרתף.

א"א

מודעות פרסומת

%d בלוגרים אהבו את זה: