אכלו ושתו, כי מחר מחקר – המדריך לתזונה נכונה

פעם החיים היו קלים ונורמליים. בשיעורי כלכלה לימדו אותנו שארוחת הבוקר היא הארוחה הכי חשובה ביום, שרצוי לאכול ביצה או שתיים, ושחלב הוא מקור מצויין לסידן ומחזק את מערכות הגוף. לחם היה מאכל מומלץ, ולא נפקד גם מקומם של הירקות, סגולה לוויטמיניזציה של הגוף. כמו בחד גדיא, היו שלושה אבות שיש לכבדם: שומנים, פחמימות וחלבונים. כמו כן המליצו על חשיפה לשמש כמזור לתחלואים קיימים או פוטנציאליים.

לפתע פתאום, בנקודה לא ברורה, התהפך העולם על פיו: השמש היא מהשטן, בביצה גילו כולסטרול, נטען שחלב גורם לקצרת וכולו שרידי אנטיביוטיקה, שלחם משמין כי יש בו המון פחמימות ואנחנו לא רצי מרתון, ששומנים זה רע ושחלבונים זה לא מי יודע מה, במיוחד אם זה מן החי.

במילים אחרות: ביצים, בשר וחלב זה רעל, גבינה צהובה זה מוות בטוח, סוכר יותר מסוכן מהרואין (אבל שימוש-יתר בממתיקים עשוי לגרום לסרטן המוח, למרות שאין לכך הוכחות חותכות או בכלל) ובאופן כללי רצוי להימנע מכל מה שאינו ירקות, קבוצת המזון היחידה ששמרה על מעמדה האריסטוקרטי.

עד שבא פלוני אלמוני שטען שגם הירקות מלאים ברעל מהריסוס, והדבר היחיד שכדאי ומומלץ ובטוח לאכול הם ירקות אורגניים. הצמחונות האורגנית, הוא הבטיח, היא סגולה לאריכות ימים וחיים ללא מחלות.

אבל, מסתבר שצמחונות זה לא באמת דבר בריא, ויש לי הוכחה לכך: ראיתי צמחוניים! הם רזים, שדופים אפילו, צבע עורם חיוור באופן לא בריא, וחזותם משדרת איזו רגיעה לא נעימה שלא מתיישרת עם הקמטים הרבים שפוקדים את פניהם וידיהם בגיל מוקדם. יוצא הדופן היחיד היה אלוף העולם באיגרוף במשקל כבד לשנים 1986-1988, ג'ון לסטר. זוכרים אותו? בוודאי שלא, כי לא היה כזה איש, כי לא ייתכן שמישהו יהיה צמחוני ויעסוק בספורט, אלא אם כן מדובר בסוס מירוץ.

אומרים שכל מה שיש בבשר ניתן למצוא בשקדים ובסויה ובטופו, אבל עובדתית זה לא נכון, כי יש גורם משמעותי שלא ניתן למצוא בהם: טעם.*

אז אחרי שפסלנו את אפשרות הצמחונות כמתכון לחיים בריאים, יש לבדוק אילו עוד אפשרויות עומדות בפנינו. האמת היא שאין, כי אף אחד לא יודע באמת מה טוב ומה לא ואיזה אוכל בריא או לא. הנה – עברה תקופה, ואחרי שהצביעו על הביצים כאשמות במחצית ממקרי המוות בעולם כולו, כולל אלה שמתרחשים בקרבות אוויר, פתאום מצאו שיש בהן גם כולסטרול "טוב" לצד הכולסטרול ה"רע". מה שפעם היה ביצה קטנה ותמימה ומזינה, הפך לשדה קרב של אור וחושך, בו נאבקים ללא הפוגה כולסטרול אנטי-אנושות וכולסטרול פרו-אנושות. ואז מישהו הכריז שכולסטרול הוא בכלל לא משהו שיש להימנע ממנו, כי הגוף ממילא מייצר את הדבר הזה, ואם אין בגוף כולסטרול זמין, הגוף מתעייף מתהליך הייצור שלו, מה שאולי מסביר את סוגיית הצמחוניים והספורט.

ואם זה לא מספיק, חדשות לבקרים קם איזה מדען גאון שמגלה משהו חדש. שנים הטיפו שאלכוהול מזיק לבריאות, עד שמישהו גילה שכוס בירה ביום עשויה לחזק את הלב. אבל מי שותה רק כוס בירה אחת? ושתיים, זה כבר מזיק? המדען לא טרח ליידע אותנו בעניין וודקה וויסקי, כי הרי חלק מהמזימה, שמטרתה עוד לא ברורה לי, הוא לא לספק לנו את כל המידע הדרוש, אם בכלל.

וקצת אחרי זה הודיעו שיין אדום מנטרל את כל השומן המסוכן שאנחנו אוכלים בארוחות מלאות, ושגם שמן זית טוב, אם כי משמין, ובצל טרי מונע סרטן קיבה, ושום מונע לחץ דם ומחלות לב אבל רק כשהוא טרי, ובשר עוף נטול כל סיכונים אם כי מאביסים את העופות בהפרשות של עצמם אבל זה לא נורא, ושהאנטיביוטיקה שמזריקים לבקר מתפוגגת בתהליך הבישול ולא מגיעה לגוף שלנו, ושאספירין מונע התקפי לב, וג'ינסנג עוזר לכוח הגברא, וקפה מזיק לכליות וללב, אבל רק אם שותים מעל שבע כוסות ביום, והמלח (שפעם כיכב באגדות) מפוצץ לנו את העורקים הלכה למעשה וכן הלאה והלאה והלאה והלאה שטויות שהיפוכונדרים ברחבי העולם בולעים בשקיקה, שהשיא שלהן הוא: עישון עשוי למנוע סרטן השד.

כן, בדיוק כך גילה לאחרונה רופא כזה או אחר, אבל הוא מיהר לסייג ואמר, "אבל לא הייתי רוצה שנשים יתחילו לעשן". אבל ברור שכל אישה נורמלית שקראה את המאמר וחרדה בצדק לבריאותה, תתחיל לעשן סיגריה או שתיים ביום, רק ליתר ביטחון.

לאור כל אלה, רקחתי מתכון למעוניינים בחיי נצח:

רכיבים:

1 סיגריה

1 כוס בירה

½ בקבוק יין אדום

1 סטייק שמן עם הרבה שום טרי ובצל קצוץ

1 חביתה קטנה עם כולסטרול טוב

7 כוסות קפה

1 אספירין

צרור ירק אורגני

כף רוטב סויה

קורט סוכר

זילוף שמן זית

הוראות הכנה:

מכניסים למעבד מזון, מערבבים היטב עד קבלת רסק אחיד.

מקשטים בספירולינה, שותים עם קשית ומחכים לאמבולנס.

א"א, שלהי המאה הקודמת

  • נאצות בדיעבר ניתן לשלוח רטרואקטיבית לכתובת בה המערכת כבר לא קיימת ודעותיי השתנו כבר חמש-עשרה פעמים, 1998

לא הוכח כמסרטן – מה שיותר פחות, יותר יקר

 

גם מי שאינו טיפוס נוסטלגי, יודה בעובדה שפעם החיים היו הרבה יותר פשוטים. היית הולך למכולת, קונה לחם, חמאה, ביצים, שמן, חוזר הביתה ומכין חביתה שניגבת בלחם עם חמאה.

ידעת היטב שזה אוכל בריא, בסיסי, עממי, אוכל של אין חוכמות.

אוכל.

אלא שאז ישבו להם במעבדות אנשים שלא מאמינים בפשט, והתחילו לבדוק מה בדיוק מכיל האוכל הבריא שאנחנו אוכלים, וגילו בו מיני מינים של מרכיבים שלדעתם אינם מיטיבים עם גוף האדם. הם היו משוכנעים שהם צודקים, כי הם בדקו את השפעת המרכיבים הללו על חולדות.

כך קרה שהחיים המודרניים מזמנים לנו שלל של מוצרים "נטולי". הרעיון הבסיסי פשוט – מה שאין בו משהו שהיה בו במקור, הרבה יותר טוב לכם – והטיעונים דיאטטיים, דיאבטיים, דיאלקטיים: יש קולה בלי קוקאין, קפה נטול קפאין, שמן ללא שומן, שניצל ללא בשר, עוגות ללא סוכר וכן הלאה.

לשולחני, שעמוס אלכוהול עוד מימי בית הספר ("זה רק מיץ אננס", אמרתי למורה לגדנ"ע כשריחרח את בקבוקון הוויסקי שלי בטיול השנתי. "אולי אתה צודק", אמר וינק מסיגריית המריחואנה שלו), הגיעה השבוע בירה גרמנית נטולת אלכוהול, שאפילו מתגאה בכ-40% פחות קלוריות מאשר בבירה נורמלית. הרהרתי ביני לבין עצמי (מה שיצר בינינו רווח) למה בדיוק זה טוב. העליתי מספר תיאוריות:

  1. לאלכוהוליסטים בתהליך גמילה
  2. לאזרחים הטובים שיוצאים לפאב ומאמינים באמת ובתמים שאם שותים לא נוהגים
  3. לאבות שהילד מנדנד להם לשתות מהבירה שלהם, אבל אינם מעוניינים להרגילו לאלכוהול, מהסיבה הברורה מאליה – למנוע ממנו לחלוק איתם את הנוזל היקר

אחרי השלב התיאורטי, ניגשתי לשלב המעשי.

בפחד מובן קירבתי את הבקבוק אל פי, לגמתי, וכמה שלא פשפשתי בלשוני בין שיניי, כמה שלא גרגרתי ופלבלתי והמהמתי, לא הצלחתי למצוא הבדל בטעם בין בירה זו לבין בירה שכן מכילה אלכוהול. זו הייתה שעת צהריים, ועמיתיי לעבודה הביטו בי ברחמים: "התחיל לשתות מוקדם היום. בטח בעיות בבית". חשבתי לעצמי שאם אני כבר מריח מבירה בעבודה ומוציא לעצמי שם רע, לא יזיק לחזק את הבירה נטולת האלכוהול בקצת וודקה שאני מחזיק דרך קבע במגירה.

כך קרה שהשבתי את סדרי בראשית, והחזרתי למוצר נטול את מה שהיה חסר בו. מבחינתי, זה לא פחות משמעותי מהקטע שסופרמן מסובב את כדור הארץ אחורה כדי להציל את לואיס ליין.

אז, לבירה לא אלכוהול עדיין יש טעם של בירה, אבל בקצה השני קיימים מוצרים נטולים שהופכים למגעילים, כמו משקאות הדיאט למיניהם: שום וכוסברה לא מעבירים את טעם הלוואי האיום של האספרטיים. אגב, שמתם לב לאזהרה בעניין כמות האספרטיים שיותר ממנה אסור לצרוך ביום? חישוב קל מעלה שאפילו פיל לא מסוגל לשתות כמות מספיקה של קולה דיאט כדי לעבור את הכמות המיותרת, אז מה טעם באזהרה?

התשובה פשוטה: לאזהרה אין טעם, בדיוק כמו למשקה.

במעגל השלישי יש לנו מוצרים שטעמם משתפר עקב החסרת מרכיב מסוים, וזאת התופעה הכי מדאיגה, לטעמי: מוצרים שפתאום מקבלים את התואר "אמיתי". מה שהיצרן אומר לנו בעצם, זה שעד עכשיו מכרו לנו זבל מלאכותי, ואילו מעכשיו הם יפסיקו למכור לנו זבל, ויספקו לנו את הדבר האמיתי. תמורת תוספת נאה במחיר.

ובמקום לצאת לרחובות ולהפגין ולהחרים את מוצרי החברה שעד עכשיו מכרה לנו תחליף-שניצל, סגסוגת סויה ספוגה בסחי סיקסקים, אנחנו רק מוצאים את עצמו מביטים בכניעה בשני המוצרים המוצעים לנו, ועושים את התחשיב מה כדאי לנו לקנות הפעם – שניצל אמיתי ויקר, או "שניצל" זול שבוודאי מזיק לבריאות.

והרי עוד דילמה תזונתית מודרנית: לעתים קרובות, עם הצטרפותו של מוצר נטול חדש למדפים, פתאום אנחנו מגלים מרכיב שהיה בו עד כה שלא בידיעתנו, ואז מגיעה המחשבה הנוראית – אם הם טורחים לציין בגדול על האריזה שמעכשיו המוצר נטול דיהידרוזיטין הציקלמט, רק השד יודע איזה נזק גרמנו לגופנו בכל השנים שבהן צרכנו כמויות בלתי הגיוניות של דיהידרוזיטין הציקלמט. ואם ד"צ באמת כל כך מזיק לבריאות, למה חברת המזון ממשיכה לשווק במקביל גם את המוצר המקורי, ובכלל, מדוע השתמשו ברעל הפרוטופלזמי הזה מלכתחילה?

ושאלת השאלות: אם יש במוצר ספציפי מרכיב אחד פחות, למה הוא עולה יותר?

מעבר לכל אלה, אני בטוח שהמודעוּת המופרזת למרכיבי האוכל מביאה למחלות פסיכוסומטיות. הרי אם כל מה שאנחנו אוכלים נמדד בהיותו "אמיתי", "נטול", "ללא" ו"אורגני", אז כל פעם שאנחנו מכניסים לקיבה משהו שהוא "מזויף", "מכיל", "עם" ו"תעשייתי", אנחנו סובלים מייסורי מצפון ומפחד שמחלחל לקיבה יחד עם האוכל ובטח, מי יודע, שערו בנפשכם, עושה לנו אולקוסים וכיבים שונים ומשונים ומבעבעים שלא היו מתעוררים אלמלא היינו מודעים לתכולת מזוננו.

וככה מתכוונות חברות המזון להרגיע אותנו, עם התארים "אמיתי", "נטול", "ללא" ו"אורגני".

באותה מידה יכלו לכתוב על האריזות, בגדול, "לא הוכח כמסרטן", כי אין משפט שמשרה שלווה יותר עמוקה.

א"א, שני עשורים אחורה

%d בלוגרים אהבו את זה: