כשאני נוהג במכונית שלי, ומאחוריי או מולי מגיע רכב עם פנסי לד:
"חתיכת מניאק מסנוור! תחזור למגרש הגולף שלך ותעוף לנו מהכביש, נובוריש קוניאק, הייטקיסט ניאון עלוב, רץ מרתונים; תעופו לנו מהחיים, אתה והחליטה הקרה שלך!"
כשאני נוהג ברכב חדש:
"סורו מדרכי, פשוטי העם, נהגי גרוטאות, אתם ועששיות הפרונט העמומות שלכם! עכברי מס, לקוחות רוסמן, שתייני נמס בכוס – לי הוא הכביש! אני הוא הנתיב! אני רואה היטב את דרכי והיא ברורה! הגורל קורא לי ואתם רק טרמיטים תחת רגלי הפיל שלי. סורו מאימת חדקי המאיר! אני הוא גאנש מסיר המכשולים ואתם המכשול! אני הוא הליוס, אני המשואה; אני המגדלור; יייייהאאאאאאא!
העתיד התעסוקתי שלנו מובטח, אם נשים מבטחנו בתעשיית הרכב
הארות גדולות מגיעות כשאתה מביט בפעם האלף במובן מאליו, ומצליח לראות אותו באור חדש לחלוטין. כך קרה עם כמה מהדמויות ההיסטוריות שאני מעריץ, כדוגמת צ'רלס דרווין – שלמרבה המזל יש לנו פרטים אודות חייו ופורטרטים שלו – או כדוגמת אותו גיבור אלמוני חסר פנים אך ראוי לתהילת שטרות, שישב בפעם האלף במועדון חשפנות, ובמקום לסבור שהכול מושלם רק בגלל שהיו שם שני הדברים שהופכים את עולמו של הגבר למושלם, הווה אומר בירה וצצים (לאו דווקא בסדר הזה), הוא הבין שעדיין חסר המרכיב החשוב מכול:
עמוד!
באמצע הבמה!
שהנשים ירקדו עליו!
שערו בנפשכם איזו מידה של השראה הייתה מעורבת בכך: לא רק שהצליח לפענח את הגורם החסר, אלא גם העניק לו פונקציה שימושית* שלא עולה על הדעת: ריקוד מוט. בנאדם מן הישוב (חיפה) היה נוטה לחשוב שהבמה היא זירה מספיק טובה לריקודים, שהרי כך היה מאז שחר האדם, אבל הקולוסוס ההגותי הפלוני בוודאי הבין שהבמה היא נקבה, בהיותה מייצגת את אמא אדמה, את הערבות המישוריות הקדמוניות, את המקום שלנו תחת השמש, אבל שכל זה עקר ללא עזר כנגדה, פאלוס בצורת עמוד. מי יודע, אולי זה היה האל שיווה בכבודו, שהתערה בעם, ישב לו במועדון חשפנות קדום במסופוטמיה, הזמין בירה מהברמן (המקצוע הכי עתיק בעולם) ולגם ממנה בשלווה, כך שאין ספק שקצף בירה ולא ריר היה החומר הלבנוני שביעבע על שפתיו בזמן שצפה בארטיסטית התורנית, שפיזזה על הבמה החפה מעמוד בעוד שדיה המשיים ניתרו בגמישות אלסטית של נעורים וחמוקיה המבהיקים התנועעו במסתוריות דלת קמטים ועכוזה המוצק, המתגרה, המזמין, התרברב בחלקלקותו הבלתי מושגת, בזמן שבין פלחיו הנשגבים התגלה אור הקדומים הזהוב של….
אבל רגע, אני סוטה… איפה הייתי?
אה, כן: הארות גדולות.
הארה גדולה מהסוג המתואר למעלה (לא בין הפלחים; יותר למעלה. לא! לא בשדיים המשיים – עוד יותר למעלה!) פקדה אותי תוך כדי נסיעה שגרתית באחד מימי שבוע זה, כשלוחית הרישוי של הרכב לפניי הכריזה: "כל 7 שניות נמכרת שברולט בעולם".
מובן מאליו שכבר ראיתי את ההצהרה הזאת לפחות אלף פעמים, ואולי אפילו 86,400 פעמים, כפי שיתבהר, אבל הפעם היא הפיחה חמצן בגחלים הכחושים של סקרנותי הפובליציסטית, וגרמה לי לשאול את עצמי את השאלה שכל עיתונאי חייב לשאול את עצמו: האם זה נכון, ומה אני יכול להרוויח מזה?**
שלפתי את האָבָּקוּס (לא, אין פה רמיזה מגונה) והתחלתי לחשב.
ביממה יש 60 כפול 60 כפול 24 שניות, שזה 86,400 שניות.
אם מחלקים את זה ל-7, התוצאה היא 12,342.85. זה מספר מכוניות השברולט שנמכרות בעולם מדי יום. מה שרק אומר שבכל יום ויומו נולד אומלל חדש שמוציא את מיטב כספו ומקבל בתמורה 0.85 שברולט, אבל זה כבר נושא לתחקיר אחר.
הלאה. נכפיל את התוצאה הזאת בימי השנה, ונגלה שמדי שנה נמכרות 4,505,140.25 מכוניות שברולט!***
מדי עשור, 45 מיליון ועודף; מדי מאה שנה, 450 מיליון שברולט. וזה עוד לפני שלקחנו בחשבון את השברולט שנמכרו חמישים שנה אחורה, את השברולט שנמכרות ביד שנייה ושבעליהם קונים לאחר מכן שברולט חדשה מאחר שנשבעו שזאת המכונית הטובה בעולם, את הגידול האקספוננטי (שפיר, אל דאגה) בביקוש לשברולט בגלל ההתנהגות העדרית של האדם ובגלל הכתבה הפרסומית הזאת (זה מה שאני מרוויח מהסיפור), את היעלמותם מהנוף של יצרני רכב אחרים, ומהר מאוד תגיעו למסקנה הבלתי נמנעת שבעוד מאתיים שנה לכל היותר, כמעט כל אדם בעל רישיון נהיגה על פני כדור הארץ ינהג בשברולט, ורק פשוטי העם יסעו במרצדס. כלומר באוטובוס.
בהערת שוליים דקדקנית, בחישוב אוכלוסיית העולם העתידית ניתן יהיה להחסיר את אותו גולם שנתי ששילם ממיטב כספו וקיבל 0.25 מכונית, שכן הוא בוודאי שם קץ לחייו, וזה רק מובן. וגם זניח.
החדשות הבאמת טובות: הביקוש העצום לשברולט ייצור כמות בלתי נתפסת של מקומות עבודה, ויש להניח שכול אוכלוסיית העולם (חוץ מנהגי האוטובוס) תעבוד במפעלי שברולט או בלוויינים שלה, מבלי להחשיב את קומץ האנשים שממילא אינם נחוצים או תורמים לחברה ואינם כשירים לעבודה, כגון הכדורגלנים, הדוגמניות, מנהלי הבנקים ודוברי צה"ל.
א"א
* אני ממש לא בטוח שניתן להצמיד את המילים "פונקציה" ו"שימושית"
** אולי אלה שתי שאלות; אני אשאל
*** אם השנה מעוברת, ואחרי טיפולי פוריות, לא ניתן לשער
החיים בתהיתי 