טטנוס

טיילתי היום עם הכלב שלי באתר בנייה.

איכשהו, בכישרון אופייני, נתקע לי ברזל חלוד ברגל. התחיל דימום סביב הבשר הקרוע.

צלעתי לקופת חולים, שם אמרו לי שאצטרך חיסון טטנוס.

את עושה ממני צחוק, אמרתי לאחות, טטנוס?! מה, בגלל חנוכה את מפילה עליי שמות של יוונים אנטישמים עוכרי ישראל ילדי נרות?

אין קשר לחנוכה, היא אמרה. אם לא תקבל חיסון יש סיכוי שתחלה בצפדת, מחלה שעשויה להיות קטלנית ושתועדה כבר במאה החמישית לפני הספירה. למזלנו התקדמנו, והיום יש תרופות.

את ממומנת על ידי סורוס, אמרתי לה. אילומינטי, נכון? את רוצה להכניס לי שבב. שאני אמות. זאת מזימה של השמאל. יש לך פרצוף של שמאל. צ'כוביאנית כזאת. את מהקרן החדשה. אל תזוזי, אני כבר מביא לך סרטון יוטיוב וכתבה מישראל היום שמסבירים שחיסון טטנוס לא יעיל ועשוי לגרום לבעיות זיקפה. וזה מה שאת רוצה – שאני לא אתרבה, נכון? את עדר בעצמך. מוּ. עיוורת למציאות. חשוכה. ואני לוחם אור. הזיקפה שלי מאיימת עלייך. קראתי ערך בוויקיפדיה והידע שלי חובק עולם! מי את בכלל?! מי?!!?

השתררה דממה.

את בטח הבת של פאוצ'י, אמרתי בנימה שקטה יותר.

היא לא ענתה.

התחלתי להרגיש מחנק והידוק של הלסתות. הרגשתי ג'וליאני זולג לי מהרקה.

אחותי, הפצרתי, בחיאת, תעשי ג'סטה ותכניסי לי את החיסון.

א"א

קין – סיפור אמיתי

-אמר רב יוסף: כוספא דיסמין שרי (בבלי, שבת, נ, ב)

הוא בשנות השבעים לחייו, מסכה על הפנים, טרנזיסטור בכיס.

כשהוא חולף על פניי אני לא מצליח שלא לצחוק – טרנזיסטור!

איך לא להתפקע?

אבל אני מתגבר על עצמי ומשתדל להיות אזרח מסייע:

– סליחה, אדוני, אתה יודע שהתקדמנו, שאתה יכול לשמוע היום מוזיקה לפי בחירה, מתי ואיפה שאתה רוצה, ולא להיות תלוי בטרנזיסטור? יש כל מיני מכשירים חדשים. דיסקמן, לדוגמה.

האיש עוצר, מביט בי בעיניים חלביות, פניו מסכה בלתי חדירה. טוב… בלתי חדירה ב-95%. "סליחה, בחורצ'יק, אמרת משהו?"

– כן, רציתי להעשיר את עולמך בדיסקמן. אבל בוא נדבר לפני זה על המוזיקה: "מלאך מסולם יעקב"?! מה, היה פיגוע? אתה בדרך למסדר בוקר בדוד ילין, 1972? יש המון להקות חדשות וטובות שיכולות לעניין אותך – סמוקי, שיקגו, קנזס.

"אתה סוכן נסיעות?" הוא שואל בחשד.

– אין נסיעות. לא שמעת על הסגר?

"זו עוד להקה מודרנית?"

פתאום אני מריח הזדמנות עסקית.

– רגע, לאן אתה רוצה לנסוע? אני חונה לא רחוק מכאן.

"אני את המסעות שלי גמרתי. אבל אוי, תשמע איזו שורה יפה: 'מאין תבואה ואנה תצעד?' יש בזה משהו כל כך פטאלי."

– יותר לכיוון נפטלין. בכלל, מעולם לא הבנתי את הרעיון: אם יש לו כנפיים, למלאך, למה הוא צריך סולם?

"אולי הוא רק מחזיק אותו."

– בשביל יעקב?

"כן."

– אז עכשיו מלאכים עושים עבודות רס"ר? ותגיד רגע – הוא בכלל מסוגל לעוף? אולי נרטבו לו הכנפיים מדשא ביתך הרטוב, מדשא ביתך הרטוב. בנוסף, כבר ראית מלאך – מה אתה מסנג'ר אותו עם משלוחי פרחים לאחיך בנימין?

"זה היה מזמן. בני כבר נפטר."

– מצטער לשמוע. איתך באבלך. אם אני יכול לעזור במשהו, רק תגיד. מה קרה?

"הלב, אתה יודע. איש מבוגר, אחרי הכל, יוצא מהבית בבוקרו של יום תמים, ופתאום נוחת עליו משום מקום מלאך – מלאך משמיים! – שמגיש לו פרח ואומר לו, 'זה מאחיך'."

– אז מההלם הוא חטף דום לב?

"לא, לא… שכחתי לגמרי שהוא אלרגי לפריחת היסמין."

א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: