תמונות מחיי הסודנים (סקיצה למשחק מונופול חדש)

חזרת לכפר ומצאת שני בני משפחה ערופים. תפוס את הראש.
שלך, הכוונה.

המשטר התחיל לרדוף אותך. ברח למצרים. טוב שם.

אהלן אחיי המצרים! אנחנו די דומים, נכון?! כל אפריקה ערבים זה לזה! לא? אה…

הפתעה: המצרים ירו ב-28 פליטים סודנים. החל תנועה צפונה.

אהלן, אחי, שמי קפטן X, ואני מורה הדרך הבדואי שלך. אוהב את הסרט "טומי", אחי? זוכר את השיר המצחיק של הדודן קוין? קטעים. תגיד, האגדות על הכנסת האורחים של הבדווים הגיעו לסודן?

הפתעה! קמת באמצע הלילה וגילית שקפטן X  אונס אותך בזמן שהשותף שלו עושה לחברך למסע קעקוע, למרות שהוא לא ביקש. עם שברייה! מעניין אם הקעקוע יצא יפה. בינתיים, הצרחות שלו מפריעות לך ליהנות מהאונס.

חם לך. נורא.

הגעת לישראל! מדינה נפלאה: חיילים מקומיים עוזרים לך לעבור את הגבול (איזה גבול?! האנשים האלה כל כך מקסימים שאפילו גדר אין להם) ונותנים לך מפת הגעה לשכונת מצוקה. כנראה שהם שכחו לעדכן את המקומיים, כי מסתכלים עליך כאילו נפלת מהירח.

קבל אשרת עבודה. זמנית. לישראלים אסור להעסיק אותך. אבל אין על זה קנס, אז מותר. תראה ניירות. למה אין ניירות? כי לא נתנו לך? כי אסור לישראלים להעסיק אותך? אז למה אתה עובד פה?! אה, כי ישראלים לא מוכנים לעבוד בסלילת כבישים?

הפתעה: פקח עירייה שפך אקונומיקה לתבשיל שלך. אמור תודה; הוא היה יותר נחמד מקפטן X.

שלם חצי משכורת כדי לגור בדירת חדר וחצי עם עוד שבעה סודנים. הכיור? אצל השכנים, אחי. בעל הבית חצה את הדירה לשניים כדי לאכלס ארבעה-עשר איש בדירה שבעבר התקשה להשכיר לשניים. הכיור נשאר בחצי השני. זה המקום לבדיחה על האגרה, אבל אתה לא תבין. חיים דבש יש לכם בסודן; אפילו אגרה לא משלמים.

קר לך. נורא.

הפתעה: רודפים אחריך. לך לכלא. עכשיו היהודים כועסים על עצמם על שהניחו לך להיכנס ונתנו לך מפה של שכונת המצוקה. ואחרי זה הם אומרים שפרעה היה הפכפך. [נ.ב. מכיר את העניין הזה של ברית המילה? אולי יעשו לך את זה אם תישאר פה. מה שמצחיק זה שאת המנהג הזה היהודים למדו מהמצרים, שלמדו את זה מהאתיופים ומה… סודנים! היסטוריה זה יותר טוב מקומדיה]

לישראלים מותר להכניס אותך לכלא אבל אסור להם למנוע ממך לברוח ממנו. ברח. חזור. ברח.

אז מה, אחי? מה יהיה איתך? למה אתה לא מסוגל לקבל החלטה, להראות שיש לך ביצים? אתה רק צריך לבחור: מצרים או סודן. נכון שההבדל היחידה הוא בין גורם המוות, ואולי משך הזמן שזה ייקח, אבל בטוח שבסודן יהיה לך יותר טוב, כי תרגיש בסביבה הטבעית שלך. גם תוכל לעשות שם חופשי את כל מה שאתם תמיד עושים כשאתם לא מעמידים פני מנומסים ואוספים את הלכלוך אחרי הפגנה: לאנוס, לרצוח, לגנוב, להפיץ מחלות, לבשל לבנים בסיר… אז? סודן? לא, כי אתה חייב להבין, כבר  עשיתם לנו שחור בעיניים. גם מה קרה שפתאום התחלתם לעבור ברגל ממקום למקום? אני עוד זוכר את הימים היפים שהייתם מגיעים בספינות.

א"א 

רישיון גורלי

total-recall-original

לילה. רחוב חשוך בדרום תל אביב. רוצח חמוש משוטט בסמטאות; סוחרי סמים מציעים את מרכולתם לנערים בני 14 המתוסכלים מכך שהפיצוציות לא מוכרות אלכוהול אחרי 11 בלילה, ובטח שלא במחיר הרגיל, שגם הוא מופרז; סרסורים מחכים למשלוח של שפחות מין חטופות שבדואים כבר אנסו; חוליגנים מצוידים בבקבוקי מולוטוב עושים את דרכם להצית פעוטון; קבוצה של נשים לובשות צהוב החמושות במשרוקיות ובתרסיס פלפל שתוקפו פג עומדת ליד "ריקול", בית קפה סגור, ומטכסות עצה.    

ניידת פיקוח עירוני נעה על הכביש הזרוע פחיות ריקות, קונדומים משומשים, שברי זכוכית וחלומות, פסולת אקראית, הומלסים ופליטים מאריתריאה.

מאחורי ההגה יושב יוני ישועה (החברים קוראים לו ג'וני ג'יזס), בוגר סיירת מטקה, שהגירושים הכואבים מאשתו – שנטשה אותו  לטובת מאפרת בתוכניות ריאליטי – ותאונה חריגה שהשאירה אותו צולע ("מצטער", אמר הרופא, "הניתוח מסוכן מדי בגלל הקרבה לעמוד השדרה, אז תצטרך ללמוד לחיות עם הגרביל בפנים"), דרדרו אותו לעבודה בשיטור העירוני.

למרות הכול, חושיו לא התעמעמו: הוא ממהר לזהות את הסכנה הממשמשת.

יוני עוצר בחריקת בלמים לפני בית הקפה, פוסע בבטחה צולעת מעל נער שנדקר דקה לפני כן ונלחם על חייו, וללא כל מורא מתייצב מול קבוצת הנשים הלוחמניות הלובשות צהוב.

–          טוב, בנות, פנו לי דרך.

הנשים מפנות לו דרך בהיסח הדעת; יש להן דברים חשובים יותר לעסוק בהם.

יוני הולם על דלתות בית הקפה הסגור באגרופיו המוניציפליים. "איפתח איל באב, יא כאלב! האדה קפטן יו"ד!"

המלצרית בפנים נחרדת: "מחבל!"

"שו מחבל?!!?" נזעק יוני. "עירייה. סיור. חוק. סדר. תפתחי!" [ניחשתם נכון, יוני שירת בשטחים]

המלצרית פותחת את הדלת, ויוני נכנס.

יוני: תעודת זהות.

מלצרית: למה?

יוני: אל תתחכמי. תעודת זהות! את הולכת לחטוף דו"ח.

מלצרית: על מה?!

יוני: אני שואל את השאלות!

מלצרית: וגם עונה את התשובות?

יוני: זאת הבעיה אתכם השמאלנים והפמיניסטיות. מתחכמים. בכל מקרה, המקום הזה פועל בלי רישיון. ואחרי השעות המותרות. ויש לך שפם!

מלצרית: אם הוא פועל בלי רישיון, מה זה משנה אם הוא פועל אחרי השעות המותרות?

יוני: פמיניסטית! תמיד יש לכן מה להגיד! עכשיו תזדהי!

מלצרית: אתה תזדהה!

יוני: (שולף פנקס) התחלה יפה. (רושם) "העלבת עובד ציבור".

מלצרית: שמע, קוראים לי רינה, ואני רק עובדת פה. הבעלים בחו"ל. אני בסך הכול מנקה עכשיו.

יוני: רינה, מה?! על מי את עובדת?

מלצרית: מה הבעיה שלך? רינה. רינה יחזקאלי, אני בת 27, תאריך לידה שמונה בינואר, במקור מגבע כרמל, תואר ראשון בסוביודיצה השוואתית.

יוני: (צחוק זחוח) אה, באמת? ואני לתומי חשבתי שאת חסיה רניאלי, 72, תאריך לידה יונה בשמנואר, מקרע גרביל, תואר שני משמאל! ואם את באמת רינה, אז למה קוהייגן כל כך מתעניין בך? אה? למה הקנצלר נתן הוראה להביא אותך בחיים?!

מלצרית: על מה אתה מדבר?! קוהייגן זה ההוא שתמיד מזמין מקיאטו ומתלונן שיש יותר מדי קצף בקפה? ההוא שמזמין מטיאס כבוש על חלה?!

יוני: טוב, אם את רוצה לעשות את זה בדרך הקשה, אין בעיה. (לתוך מכשיר הקשר) הפעל קוד אורוול. מיידית!

תוך שניות בודדות עוצרים מחוץ לבית הקפה, בחריקת בלמים, עשרות ניידות משטרה, ג'יפים של מג"ב ומסוקי קרב (בחריקת רוטור?)

בית הקפה החשוך מואר בזרקורים מרצדים ובשלל נקודות אדומות של רובי הצלפים.   

יוני: המשחק נגמר, רינה… סליחה, חסיה. תסתובבי לאט-לאט, בלי תנועות פתאומיות. את באה איתנו לחינוך מחדש. את היחידה שיודעת מה הצופן הסודי שמסיר את החיוך המזויף מפניו של חולדאי, ואנחנו לא יכולים להסתכן שזה ייפול לידי האופוזיציה.

מלצרית: אתה מטורף! אין לי מושג על מה אתה מדבר!

פלאשבק. 1865. תיאטרון פורד, וושינגטון הבירה. הנשיא לינקולן יושב בתא הנשיאותי, צופה במחזה עם רעייתו פולה. הווילון מאחוריו נחצה. רינה יחזקאלי משרבבת פנימה את ראשה ויד חמושה, יורה בנשיא וצועקת "סרק, סרק!"

קדימה בזמן ועדיין פלאשבק. 1933. חוף תל אביב. חיים ארלוזורוב צועד בניחותא (מותג הנעליים הכי פופולרי לפני אדידס רום היה "ניחותא"). רינה יחזקאלי מדביקה אותו מאחור, מצמידה אקדח אל עורפו, צועקת "סרק, סרק!" וסוחטת את ההדק.

קדימה בזמן ועדיין פלאשבק. 1995. כיכר מלכי ישראל…

הווה. צהריים. כוח משטרה מיוחד מגיע לקפה "ריקול" להחרים את מכונת האספרסו, בחשד שמדובר במכונת זמן.

א"א

פליטים יהודיים בפיליפינים

היום נחנכה בשכונת דניה בחיפה כיכר הפיליפינים, במעמד סגן נשיא הרפובליקה הפיליפינית זֶ'ז'וֹמֶר בּינאי, שגריר הפיליפינים בישראל הֶנֶרוֹסוֹ קָלוֹנְגֶה, ראש העיר חיפה וכן הלאה.

ומדוע זכו בכיכר?

לפני כמעט עשור פרסם פרנק אפרים, יהודי קשיש ממרילנד, ארה"ב, ספר שנקרא "הבריחה למנילה", שחשף סיפור נשכח שכמעט איש לא שמע – הפיליפינים הצילו יהודים מידיו של היטלר.

בשנת 1939 היה כבר מובן שהרבה תועלת לא תצמח לאנושות מהמשטר הנאצי. ארבעה אחים אמריקאים ממוצא יהודי – פיליפ, אלכס, מוריס והרברט פרידר – שלהם היה מפעל סיגרים בפיליפינים, ביקשו עזרה מחברים, ביניהם הנציב העליון של ארה"ב פול מקנאט ונשיא הפיליפינים מנואל לואיס קֶזון.

קזון גילה נכונות רבה לקלוט פליטים יהודיים, בעיקר מגרמניה ואוסטריה, והכריז שהוא מקצה להם עשרת-אלפים ויזות. 1,200 פליטים הגיעו למנילה לפני שמלחמת העולם השנייה פרצה ושמה קץ לזרם הפליטים, ואלה זכו שם לקבלת פנים חמה, לאהדה כללית ולסיוע בכל תחומי החיים. אחד מהם היה אותו פרנק אפרים.

מנילה, מסתבר, היוותה מקום מפלט ליהודים מזה מאות שנים.

ועכשיו הם מגיעים לפה לטפל בקשישים שלנו.

אז לא מגיעה להם כיכר?

א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: