טסט – דה פיינעל פרונטיר

טירת הכרמל. יום. חוץ.

סקוטי מגיע לעשות טסט לאנטרפרייז.

בוחן: הופה! הייתה לי בדיוק כזאת. היו זמנים. עכשיו, עכשיו הייתי מחליף אותה בחדשה שלי. 1701?

סקוטי: 1701 אֵיי.

בוחן: שנת 2265, כן? מהשנים האלה הן הכי אמינות. לא רואות מוסך. ידנית?

סקוטי: לא, ווֹרפּ דרייב.

בוחן: מרוצה?

סקוטי: ההגה טיפה רועד במהירות האור, הדלתות עושות של רעש של ספריי מטהר אוויר, אבל חוץ מזה… טאץ' ווד.

בוחן: חסכונית?

סקוטי: שתי שנות אור לליטר אנטי-חומר.

בוחן: (שורק בהתפעלות) אין, כבר לא עושים כאלה. (מביט לאורך הספינה) עשית ציפוי אנטי-קלינגון בירכא?

סקוטי: מג'ד אל כורום.

בוחן: אחלה. יופי. טוב… רישיון וביטוח. תאותת שמאלה. ימינה. ברקס. וישרים. תפעיל קרן גרירה; אוקי, אתה יכול להוריד את המשאית בחזרה לקרקע. סע קדימה, אני אגיד לך מתי לעצור. (יורד לתעלה).

עוד

עוד

עוד

עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד… עוד… עוד עוד

עוד עוד

עוד

עוד

עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד

עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד וד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד

עצור!

עוד קצת… עוד… עוד… עוד… זהו!

שחק עם הפייזר. חזק! שמאל-ימין. חזק! טורפדו!

דומם מנוע…

[סקוטי עובר את הטסט, ומקבל קוביית בּוֹרְג ריחנית לתלות על המראה האחורית.
שלא בידיעתו, הבוחן תוקע לו מדבקה של טכנו-טסט על הפגוש האחורי]

א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: