המכורים לניטרוגליצרין

"בעבור חופן דינמיט" (Duck, You Sucker/A fistful of Dynamite/Once Upon a Time in… the Revolution/Giù la testa) הוא סרט רחב-יריעה, פגום אבל מעניין, של סרג'ו ליאונה. זה המערבון האחרון שביים והסרט האמצעי בטרילוגיית "היו זמנים" שלו, ששיאה בתחילתה – המערבון המופתי "היו זמנים במערב".

אם "הטוב, הרע והמכוער" מתרחש על רקע מלחמת האזרחים באמריקה, הסרט הנוכחי מתקיים על רקע מלחמת האזרחים (המהפכה) המקסיקאית, וקווי העלילה הכלליים דומים. את הטוב והרע מגלם ג'יימס קובורן המזהיר במבטא אירי, ואת המכוער מספק במבטא מקסיקאי רוד סטייגר, שחקן נהדר אך מוגזם, שבתחילת הסרט משתין על נמלים; אולי זאת מחווה לעקרב המת בתחילת "חבורת הפראים" של פקינפה.

עם פתיחה כזאת, לא פלא שיש ב"דינמיט" משהו ביזארי, אם בגלל שמדובר במערבון שבו שני הגיבורים לא רוכבים על סוסים (אופנוע, אם כבר), אם בגלל שהמוזיקה של אניו מוריקונה משקרת (הנעימה הקדם-צרפתית הקלילה שחוזרת על עצמה ברגעים טרגיים מעלה על הדעת את רכיבת האופניים של קיד וקסידי, במקום את סצנת העינוי של טוקו), ואולי במיוחד בגלל המשולש הרומנטי האירי הביזארי שמוגש לנו בסלואו מושן, אפרופו פקינפה. מה זה, "המכורים לזהב"?!

זאת בנוסף לשימוש נרחב במילת ה-N, ציטוט של מאו בפתיחה, וסצנת אונס שגורמת לאמביוולנטיות ב"כלבי הקש" של פקינפה להיראות מעודנת. בנוסף, אם המידע שלי נכון, ה-IRA אליו משתייכת הדמות של קובורן הוקם ארבע שנים אחרי הזמן בו מתרחש הסרט, 1913, ומקלע שפנדאו המופיע בסרט התחיל את חייו רק ב-1942.

ומעבר לכול זה הסרט קטוע, לא מספיק קוהרנטי, נטול רגעים בלתי נשכחים, אבל עדיין מרתק לצפייה. אחרי הכול – ליאונה.

נ"ב – תזכירו לי לכתוב מאמר על תולדות המרקקה.

א"א

תמונות מחיי הסודנים (סקיצה למשחק מונופול חדש)

חזרת לכפר ומצאת שני בני משפחה ערופים. תפוס את הראש.
שלך, הכוונה.

המשטר התחיל לרדוף אותך. ברח למצרים. טוב שם.

אהלן אחיי המצרים! אנחנו די דומים, נכון?! כל אפריקה ערבים זה לזה! לא? אה…

הפתעה: המצרים ירו ב-28 פליטים סודנים. החל תנועה צפונה.

אהלן, אחי, שמי קפטן X, ואני מורה הדרך הבדואי שלך. אוהב את הסרט "טומי", אחי? זוכר את השיר המצחיק של הדודן קוין? קטעים. תגיד, האגדות על הכנסת האורחים של הבדווים הגיעו לסודן?

הפתעה! קמת באמצע הלילה וגילית שקפטן X  אונס אותך בזמן שהשותף שלו עושה לחברך למסע קעקוע, למרות שהוא לא ביקש. עם שברייה! מעניין אם הקעקוע יצא יפה. בינתיים, הצרחות שלו מפריעות לך ליהנות מהאונס.

חם לך. נורא.

הגעת לישראל! מדינה נפלאה: חיילים מקומיים עוזרים לך לעבור את הגבול (איזה גבול?! האנשים האלה כל כך מקסימים שאפילו גדר אין להם) ונותנים לך מפת הגעה לשכונת מצוקה. כנראה שהם שכחו לעדכן את המקומיים, כי מסתכלים עליך כאילו נפלת מהירח.

קבל אשרת עבודה. זמנית. לישראלים אסור להעסיק אותך. אבל אין על זה קנס, אז מותר. תראה ניירות. למה אין ניירות? כי לא נתנו לך? כי אסור לישראלים להעסיק אותך? אז למה אתה עובד פה?! אה, כי ישראלים לא מוכנים לעבוד בסלילת כבישים?

הפתעה: פקח עירייה שפך אקונומיקה לתבשיל שלך. אמור תודה; הוא היה יותר נחמד מקפטן X.

שלם חצי משכורת כדי לגור בדירת חדר וחצי עם עוד שבעה סודנים. הכיור? אצל השכנים, אחי. בעל הבית חצה את הדירה לשניים כדי לאכלס ארבעה-עשר איש בדירה שבעבר התקשה להשכיר לשניים. הכיור נשאר בחצי השני. זה המקום לבדיחה על האגרה, אבל אתה לא תבין. חיים דבש יש לכם בסודן; אפילו אגרה לא משלמים.

קר לך. נורא.

הפתעה: רודפים אחריך. לך לכלא. עכשיו היהודים כועסים על עצמם על שהניחו לך להיכנס ונתנו לך מפה של שכונת המצוקה. ואחרי זה הם אומרים שפרעה היה הפכפך. [נ.ב. מכיר את העניין הזה של ברית המילה? אולי יעשו לך את זה אם תישאר פה. מה שמצחיק זה שאת המנהג הזה היהודים למדו מהמצרים, שלמדו את זה מהאתיופים ומה… סודנים! היסטוריה זה יותר טוב מקומדיה]

לישראלים מותר להכניס אותך לכלא אבל אסור להם למנוע ממך לברוח ממנו. ברח. חזור. ברח.

אז מה, אחי? מה יהיה איתך? למה אתה לא מסוגל לקבל החלטה, להראות שיש לך ביצים? אתה רק צריך לבחור: מצרים או סודן. נכון שההבדל היחידה הוא בין גורם המוות, ואולי משך הזמן שזה ייקח, אבל בטוח שבסודן יהיה לך יותר טוב, כי תרגיש בסביבה הטבעית שלך. גם תוכל לעשות שם חופשי את כל מה שאתם תמיד עושים כשאתם לא מעמידים פני מנומסים ואוספים את הלכלוך אחרי הפגנה: לאנוס, לרצוח, לגנוב, להפיץ מחלות, לבשל לבנים בסיר… אז? סודן? לא, כי אתה חייב להבין, כבר  עשיתם לנו שחור בעיניים. גם מה קרה שפתאום התחלתם לעבור ברגל ממקום למקום? אני עוד זוכר את הימים היפים שהייתם מגיעים בספינות.

א"א 

%d בלוגרים אהבו את זה: