עד היום לא ידעתי על קיומה של לחמניית צלב חם, או גלוסקת הצלב, כפי שמתרגם בבילון בטעות, כי למיטב ידיעתי גלוסקה צריכה להכיל סולת, או לפחות אופירה.
אבל לא באתי לדון קולינריה.
העניין הוא צירוף המקרים המפליא שפקד אותי:
בבוקר נתקלתי במאמר אודות הלחמניות האלה ב"גרדיאן".
בצהריים נתקלתי בהן ב"שירת התליין" של נורמן מיילר.
ועכשיו, במופע של ג'ורג' קרלין, שמעתי אותו טוען שזה מה שקורה "כשחבר בקו קלקס קלן תוקע לך צלב בוער בתחת". (משחק מילים על המילה "בּאן" – לחמנייה וישבן).
שלוש פעמים ביום אחד, בשלושה מקומות כל כך שונים, דרכי ודרכה של הלחמנייה מצטלבות?!* מצטער, זה כבר לא צירוף מקרים, לא ולא – זה הקוסמוס שקורא לי, מסמן לי, מסמל לי!
היקום תובע ממני לנקוט בפעולה!
אבל איזו פעולה?האם עליי להתנצר? לאפות? להעמיס פחמימות? לצאת למסע צלב פרטי? לקנות צימוקים?
לרוב, היקום שורק לנו במשרוקית כלבים ואנחנו נותרים תמהים, מבולבלים מתמיד, אבל הפעם אין לי ספק קל שבקלים באשר למשמעות: היקום רוצה שאפסיק לקרוא מאמרים וספרים ולשמוע מופעי סטנדאפ, ושאחזור לעבוד!
*בּאן פּאן אינטנדד
נ.ב. "בּאן פּאן אינטנדד" יכול להיות שם נהדר לסרט הודי
א"א
החיים בתהיתי 