שלום לקוראיי –
שמי אנטול פרנסס, אני חיפאי, פנסיונר במקצועי ומאכיל חזירים כתחביב.
אני לוקח כמובן מאליו שבהיותכם קוראיי אתם בעלי אינטליגנציה מעל הממוצע – בדיוק כשם שאינטליגנציה של חזיר היא מעל הממוצע הכלבי – ולכן ברור לכם ש"אנטול פרנסס" הוא שם בדוי.
זה אינו שמי, אני לא פנסיונר, אין לי תחביבים, וממילא איני מאכיל חזירים.
אבל כשאני כן יוצא להאכיל חזירים, בחשכת הליל, בהיחבא, כפרטיזן של חיות אֱדוֹם טמאות, אני חובש על הפנים גרב ניילון.
כן, יהיה מי שיגחך – הלכדי כך הגיע האדון הנכבד אנטול פרנסס, ראש לשכת מנהלי החשבון של חיפה והאחראי האדמיניסטרטיבי בדימוס על ריכוך בוצת הקישון, שהוא יוצא באישון לילה כשעל פניו גרב ניילון, כאחרון הליסטים?!
לא אכחיש: זה המצב אליו התדרדרתי, ואיני מתבייש.
ראשית, אם אכן תפרוץ מלחמת עולם שלישית, למלאי גרבי הניילון שלי יהיה ערך רב בשוק השחור, ורק השד יודע אילו אוצרות אוכל לקבל תמורת זוג גרביים: לפת, בצל, שם של לוחם מחתרת, כמוסת ציאניד לשן? עולם של אפשרויות נפתח בפניי עם גרבי הניילון האלה והסכסוך הרוסו-אוקראיני.
שנית, תנו רבנן ורבו תנינים בעיר, אך דווקא מפריסי הפרסה נשאו חן בעיניי, עם זנבם המכשכש ומבטם השובב ורגליהם הגרובות בשחור וגוריהם שנראים כאילו נמלטו מתערוכה של יאיוי קוסמה ביער יחמור, ולכן איוויתי (היי, לאקאן) להזינם.
אלא מאי? בינואר התחילה העירייה – בסיוע רט"ג (דרגה חדשה בצה"ל) – לנטר את צעדיהם השובבים והחינניים של החזירים, וזאת על מנת לנסות להרחיקם מרחובות העיר בכלל ובפרט מהמוקדים האסתטיים בהם מתכנסים האזרחים לשפוך את תכולת פחי הזבל מדיפי הבשמת שלהם.
שהרי מן הידועות היא (חוץ מקרדשיאן) שעמך ישראל מקפיד להשליך אשפתו בסדר מופתי לתוך הפחים הנאים, ואינו זורק זבל בחוצות, ואספלטיו אינם זולגים מיץ זבל, ומדרכותיו אינן שופעות בדלי-מאפרות-מכונית וצואת כלבים, וניילוניו אינם שוכבים קרועים ומשוסעים לצד פחים גדושים, ורקיקותיו אינן מקשטות את שולי הדרכים, וחופיו נקיים כמצפון של גוזל, וגרעיניו אינם מפוצחים טפו, ומסטיקיו המתקשחים והולכים אינם מצפים את תחתיות מושבי בתי הקולנוע, ואין הוא משאיר את פופקורנו פזור שילקטוהו העבדים המכונים סדרנים, ואין הוא זורק את פחיותיו לוואדיות ואת רהיטיו לשולי הכביש ואת מזרניו על שיחיו ואת פועליו מפיגומיהם, והוא כל כולו עידון ונימוס ודיבור רך ודרך ארץ, ועיני הסינגפורים נשואות אלינו, וחלילה אם ניתן לחזירים להפוך את גן העדן הקוקטי האיסטניסטי הזה לגיהינום של זבל זרוק וניילונים ניגפים!
חי שפמו של השטן! כל עוד אנחנו עומדים על המשמר לא נניח לטבע לשוטט ברחובותינו!
חיות? חיות?! איפה נשמע כדבר הזה?!!? שמישהו ימהר להביא את מלחי ההרחה, ואחרי שאתם מסלקים את החזיר מזרה האימים, שימו לב שהזרזיר מדלג לעברי באיום.
אנחנו, נזר הבריאה, לא אמורים להיתקל בשאר יצוריה הנקלים, האפליקציות הקדומות שמערכת ההפעלה הנוכחית כבר לא תומכת בהן.
ואפרופו נזר – נזם. כאמור, רט"ג (אחות של תל"ג) מנטרת את החזירים, ואם לא בדיוק באמצעות נזם זהב, אז באמצעות שרשר לווייני ועגילי דמארי שמולבשים עליהם. כן: חזירים נבחרים, אלה שעלו בגורל, מוסללים להיות הקרטוגרפים של הטומאה. הם נלכדים, מאובזרים בבלינג-בלינג טכנולוגי, ומעכשיו אפשר לעקוב אחר מהלכיהם.
זה רק מראה לכם עד כמה החזירים אנטי ולעומתיים ובעייתיים: בני האדם עושים את כל זה מרצונם החופשי, על ידי הצטיידות בטלפון חכם, וכך וחוסכים לרט"ג המון חצי הרדמה.
עכשיו, בהיותכם קוראיי, ובהיותכם אינטליגנטים, אתם בוודאי שואלים איך כל זה קשור לגרב הניילון שלי?
אז הנה: העדיים שמנטרים את מסלול חייהם של החזירים, מתעדים גם את מאכילי החזירים. (במספרים: !!!)
הווה אומר: האכלת חזיר מנוטר? צולמת. ולא, זה לא יניב לך לייקים בטיקטוק, אלא יביא את פקחי העירייה אל פתח ההאכלה של ביתך, ופנקס הרפורטים בטלפיהם.
אכן, שלא בידיעתם ושלא לטובתם, החזירים הפכו לגיס חמישי, משת"פים בעל כורחם, שטינקרים.
משום כך: גרב ניילון על הראש.
משום כך: אנטול פרנסס הוא השם שאני מוסר לחזירים אותם אני מאכיל.
וכעת, לדבר אחר לחלוטין (הצעת הגשה):
א"א
החיים בתהיתי 