המים זוכרים

דעו לכם שהמים זוכרים.

אלא ששנו רבנן שכול הזוכר נוטה גם לשכוח (בבא ווטרא, דף כ"א), ולאור זאת סביר להניח שגם המים אינם חפים מפגם אנימליסטי זה. כך שהמים זוכרים חלקית.

וכול מי שנכח אי פעם בדיון על אירוע עבר, כל מי שחקר פעם עד, יודע שהזיכרון הוא משענת קנה רצוץ עם ביטחון עצמי מופרז, אז גם אל הזיכרון של המים הייתי מתייחס עם גרגיר מלח.

ומה קורה עם המים שמתאחדים למים אחרים, הופכים לגלים ואז משתברים על החוף או על הסלעים? האם אינם סובלים מזעזוע מוח, מאובדן יכולת קוגניטיבית, מאמנזיה כתוצאה מהטראומה? מבוטחני צד ג' שכן. כך שזיכרונם של המים אינו אמין כלל וכלל.

עלינו לזכור שהמים נמצאים פה מאז ומתמיד, כך שיש להם הרבה מאוד חומר לזכור, כולל הדינוזאורים, עידני הקרח והאש, זחילת הקוף האקווטי לתוך המים והחוצה מהם, מינים נכחדים, איים אבודים, כבישים רבודים, אינספור מערכות עיכול של טורפיהם, שלל רב של שלפוחיות שתן בהן שהו לפני הימלטותם, טראומת אובדן החירות מחדש, עקירה ממקום למקום, מיבשת ליבשת, מאוקיינוס לאוקיינוס, מענני קומולוס לענני קומולונימבוס, צנרות, ביובים, נהרות חרבים, נערות מים, שלוליות, שריפות, ביצות, אגמים מזוהמים. כך שהמים טראומטיים.

לסיכום: המים זוכרים חלקית, הזיכרון החלקי שלהם אינו אמין, ולא רק זה אלא שהוא גם מצולק מריבוא טראומות והפרעות דחק ומגלבי גורל אכזר.

ואת זה אתם שותים?!!?

א"א

בצילום: מים קטנים ואמינים

מודעות פרסומת

איך לכתוב רב-מכר. מבוא לקורס מבוא. חלק ראשון: איך לכתוב פתיחה

לחבר מילה למילה. איך?

מעט מאמץ פיזי וזה אפשרי, השאלה היא רק עם איזו מילה להתחיל; המילה השנייה כבר כמעט בוחרת את עצמה מכוח הראשונה. כמעט.

"אני" היא מילה שלא ראויה להתחיל איתה. זה לא יוביל למחוזות נאים של הבעה.

"השמש" גם לא חדש; "עצרו!" פועלת נגד עצמה; ו"לוליטה" היא סתם חזרה על שם הספר כבר במשפט הראשון. מאוד לא מומלץ!

מילה מתחום הרפואה או המדע יכולה להיות במקום, כי אנשים מיד מתחילים להסתקרן: רגע, אולי משהו לא בסדר איתי?! כך, "רגנרציה" או "אנדוקרינולוגיה" הן מילים ראויות מאוד, מעולות אפילו, אבל למרבה הצער לא מובילות לשום מקום – במקום לפתח עלילה, נשמע כאילו אתה פותח בהרצאה. והבה נודה בזה: אתה לא מבין בשני הנושאים הללו מאום.

אז במה אתה כן מבין? מממ… וודקה!

כן, וודקה היא מילה טובה, יש בה משהו מן הנלוזות, משהו מהנבזות, משהו מהסטייה מהנורמה וההתפרעות. "וודקה" מרמזת שהמספר אינו איש מוסרי, אינו יודע לדחות סיפוקים, וגם אינו אמין בתור מספר. וברור שהוא מופקר מבחינה מינית. ואלים. יותר טוב מזה לא יכול להיות!

ולא רק זה, אלא שברגע שפותחים את הפקק של ה"וודקה", מילים מתחילות להישפך, ואפשר להתחיל ללהג:

–          וודקה עדיין ניגרה מנחיריו כשמצאתי את הגופה.

–          וודקה? היא שאלה וניגשה אל המזנון בשמלת השסע האדומה שלה, שחשפה רגלי ברונזה שריריות והתחככה בשטיח האנגורה כמו שאני הייתי רוצה להתחכך בה.

–          וודקה היא לא הנוזל האידיאלי לחיטוי, אבל איכשהו הייתי חייב לנקות את החור שהותיר לי הקליע בכתף, לפני שאתחב פנימה את הסכין כדי לשלוף אותו.

מעולה, נכון?! ספר הבלשים הזה כמו כותב את עצמו, ורק בזכות העובדה שפתחתם במילה "וודקה".

תמשיכו ככה ואתם בדרך לתהילה.

  • בשיעור הבא: איך להשליך את השטות הזאת לפח.

  א"א

 

ואלס החמרמורת

ציפורי צהריים מנקרות תאים אפורים
העיניים שתי כוסיות זכוכית של שברים
מבשלה מאירלנד מרתיחה כָּבּוּל בכליות
ריר נמרח על הסדין בשבלונות שבלוליות
גפיים בלי תחושה ראש בלי גוף על עננים
השיער תרעומת העפעפיים עֳגָנִים
איכשהו אקום למרות הסחרחורת – זה הזמן לרקוד את ואלס החמרמורת

להישען על הקיר, ליישר את הגיבנת
הברך קצת חורקת השלפוחית מתרוקנת
ליטר שתן ענברי בניחוח גז מדמיע
(רק קצת על הקרש באופן די מפתיע!)
לשטוף את הפנים בידיים רועדות
לנמנם בתוך מגבת ולמטבח אז לדדות
הגרון מכריז על שנה של בצורת – ככה זה כשרוקדים את ואלס החמרמורת

מים ועוד כוס מים איזה יום היום בכלל?
מאז סוף השבוע לא הייתי כל כך אומלל
מפולבל לי קצת באוזן ונימוּל יש ורָפֶה
הראש נשמט אחורה כשמתרתח הקפה
לא עוזר אולי עוד מים או קצת וודקה או חרבּוּן
באגן יש ירכיים הגולגולת כלוב-בבון
הוא עצבני והולם, בן התשחורת – הוא לא אוהב שאני רוקד את ואלס החמרמורת

מזמזם לי בחיך בלבן חשמלי
והעורף נעול במלכות ים עַרְפַּלִי
בי לא מקנאים גם שַׂרפֵי הַמָּרוֹם
אני לא אשתה החודש; אולי גם לא היום
רק אולי טיפה ברנדי לפני השינה
או רום או ערק או טקילה להַרְנָנָה…
טוב, נודה באמת הטיפה המרה
גם מחר, מחרתיים ועד האזכרה
בשלושה-רבעים, נאמן למסורת, שוב ארקוד את ואלס החמרמורת

א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: