גזבלן – עכשיו המחזמר!

שלום, כאן ארז אשרוב, העורך המדעי הראשי של מגזין הגזענים הרגזנים אוכלי נקניקיות המרגז חובבי הגורגונזולה מוונצואלה, סניף חצור הגלילית. היום נדבר על גז. מדעית, גז הינו חומר מוצק במצבו הנוזלי המאודה שהמסה שלו משעממת. בעברית שמו של החומר הוא גז, באנגלית גס, במרוקאית גזבלנקה, בספרדית רודריגז, ובגרמנית יש דברים שלא צוחקים עליהם, יה?! ממציא הגזוז הוא הישראלי דני סנדרסון. גזים אצילים שותים משקאות מוגזים על הגזוזטרה או הגזיבו. האוויר הכי טעים לחיך בתיבול מעט גז חרדל, ואף יש הטוענים כי התחושה מזכירה אורגזמה. בישראל, עדיין לא מקובל לשלם על גז אוויר, אך במדינות בהן הוא ממוסה, אנשים נושמים מעט ובמתינות, והעניים לא נושמים כלל. זוהי מדיניות ירוקה, לפחות אם נשפוט על פי צבע פניהם של הנוקטים בה. הגז הטבעי בישראל מצוי בידי משפחת גזלן, החוצבת אותו ממעמקי האדמה וגוזרת קופון; לאדם החוצב את הגז קוראים גזמן. לגז חופשי נהוג לקרוא אוויר או דליפה, ולגז כלוא קוראים בעממית גז חממה. גז נפיץ נקרא פגז. הפגנות נהוג לפזר באמצעות גז צחוק מדמיע. טעות לחשוב כי ניתן לאחסן גז בארגזים – הגז בורח בעצבים, ומאחר שהוא עובר ממקום למקום, ייתכן מאוד שהרגע נשמתם אוויר שנשמו פעם שנוא ליבכם, או אהבתכם הנכזבת, או שניהם ביחד ברגע ארוטי שלא הייתם רוצים לחשוב עליו. אלה היו שישים ומשהו שניות על גז, בלי אף בדיחה על פלוצים. חחח… אמרתי פלוצים. עד כאן להיום, האור הגנוז, ארז אשרוב.
מודעות פרסומת

אינטגרציה

03

***

היום עצר אותי בשדרה ילד אתיופי בן עשר, להערכתי, שאמר לי:

"תגיד, אמרו לך פעם שאתה דומה להוא, אבא של הזמר הזה, עם האיפור, נו, מה-שמו… אביב גפן! דומה לאבא של אביב גפן?"

מי, יהונתן גפן?

"בדיוק! אתה בול כמו יהונתן גפן."

שמע, כבר אמרו לי שאני דומה לדני סנדרסון, אבל לא לגפן.

"נכון, נכון, גם לסנדרסון, אבל גם ליהונתן גפן."

טוב, אמרתי לו, בטח כל הלבנים נראים לכם אותו הדבר.


ארז אשרוב

%d בלוגרים אהבו את זה: