אי-אר החמור נער – שיטות מיון

חדר מיון. גבר בנעלי התעמלות צהובות, מכנסי התעמלות כחולים, חולצת הוואי פרחונית בצבעי שקיעה, שועט פנימה דרך הדלת בצורה שמחרידה את כל הנוכחים, הלבושים כולם בלבן. הוא נמרץ, בריא בעליל, רם קול.

גבר: שלום, שוב אני, קדימה… לבדוק אותי, אני עומד למות, אין אוויר, אין אוויר, לבדוק אותי! מה קורה? למה אתם עומדים ככה סתם? הבנאדם גוסס, לא תצילו? מה אתם רוצים, שאני אעמוד בתור? כמו כולם? כל החיים תור תור תור תור, כאילו מי יודע מה יש בקצה. אני אגיד לכם מה יש בקצה: או שמשלמים כסף, או שאוכלים אוכל מחורבן של חתונות. זה מה שיש בקצה התור. ועכשיו על סף המוות אני צריך לעמוד בתור כדי להישאר בחיים? (אחים רצים פנימה, מגלגלים אלונקה עליה שוכבת אישה מבוגרת, גונחת. הוא פונה אליה) גברת, מה את נדחפת? הייתי קודם. גם אני מקרה חירום, והאוטו שלי חונה במקום לא נוח. קדימה… לבדוק אותי… לאבחן ולשלוח אותי לטיפול. אני רוצה להבריא.

אחות: מר ליברמן, בבקשה, אי אפשר לעבור את זה כל יום. אתה בריא. בדקנו. בדקנו אתמול, ושלשום, ויום לפני זה, וכל החודש האחרון.

ליברמן: ואיך אני יודע שאני בריא, שהמוות לא מעבר לפינה, שהמערכות לא עומדות לקרוס, אם לא תבדקו אותי? ומאחר שאני משלם את המיסים, ומאחר שאני חבר בקופת חולים, ומאחר שאני משלם ביטוח בריאות ממלכתי ואפילו תוספת להשתלת איברים והסרת גידולים ותורם לתזמורת הסימפונית הצעירה, אני רוצה שתבדקו אותי. עכשיו! (מגיע נער פצוע, בגדיו מוכתמים בדם, בגבו נעוץ סכין. הוא פונה לנער) רכרוכי! בגילך הייתי שם על זה פלסטר. בית חולים… התרגלו ללוקסוס אלה. רמת חיים. (צועק עליו) יאפי מסריח! משתמט!

אח: (מגיע עם מד לחץ דם). טוב, בוא נתחיל עם זה.

ליברמן: מה זה? מה המכשיר הזה? אתם מנפחים לי פומפה מסביב ליד ואני מבריא מזה?

אחות: זה מד לחץ דם, מר ליברמן… סיסטולי ו…

ליברמן: שטויות! מד לחץ, חה, (צוחק צחוק מוגזם) היאהאאחחי – לחץ דם. כאילו הדם בלחץ. אני בלחץ, האדם בלחץ. אני עומד למות, תעשו משהו, תעשו! (נתלה בייאוש על צווארו של האח).

אח: סליחה, מר ליברמן, אתה חונק אותי.

אחות: אולי נתחיל במשהו יותר פשוט: (בטון מתיילד, מציגה את ה)מד חום. תפתח פה גדול, מר ליברמן…

ליברמן: מד חום? מד חום? חה חה חיחי חה…. פתאום אני מזג אוויר? קודם הבלון המטאורולוגי ועכשיו זה? איך בכלל פועל הדבר הזה? למה בפה? (נוגס) טפי, זה זכוכית, את זה שאני אוכל? השתגעתם? באתי להיבדק, לא להיכנס לספר השיאים של גינס. ואם אני אוכל את זה, מה אז – תחכו שזה ייצא מהצד השני ולפי זה תמדדו לי את החום? רופאי אליל. לא התקדמתם מאז שניסרו גולגלות כדי לחפש את הנפש (נעצר, מהורהר, בטון שקט אומר לעצמו) המממ… רעיון לא רע. צריך הרי לחפש איפשהו. הגולגולת זה מקום הגיוני. (מתעשת, בטון הצעקני הרגיל) מה זה הדבר הזה בצ'ופצ'יק?

אח: כספית, מר ליברמן. זה מתרחב בחום.

ליברמן: כספית! להרעיל אותי! יתרחב לי בטחול! רוצחים! הצילו, אני מת, תבדקו אותי.

אחות: טוב, טוב, יש פה משהו ממש קל, אמין, לא מסוכן. תעשה 'אה', מר ליברמן (מתכוונת לדחוף לו מקל לפה).

ליברמן: מה הדבר הזה ולמה זה טוב? איפה הארטיק שהיה על זה? את מאכילה אותי שאריות. צודקים כשמתלוננים על האוכל של בתי חולים. או שרגע… רגע… את חושבת שאני מטורף, שאני אלקק את זה כאילו זה ארטיק ואז תוכלו לאשפז אותי, הא? לא ילך לכם, לא ילך. את ליברמן לא עשתה אמא של מטומטם. (בשקט) את אחי דווקא כן. (רגיל) לאשפז, הא? מחלקה סגורה, מה? לא, אני אלך לחדר מיון אחר, שם יבדקו אותי, יטפלו בי כמו בשיקאגו. (מדלג) הופ! הנה אני בריא עכשיו מרוב המזימות שלכם. לא כדאי להיות חולה במדינה הזו, עם השטויות שלכם לניפוח הלחץ ובליעת החום וליקוק המקל של הארטיק. אריוודרצ'י רומא. ואפָנקוּלוֹ!

מתרחק לדרכו. הפוגה קלה.

אח: מסכן, הוא בטח בלחץ נוראי.

אחות: כן. טוב, עבודה שוחקת… לא קל לנהל בית חולים.

ארז אשרוב, ה-M ה-XX

אכלו ושתו, כי מחר מחקר – המדריך לתזונה נכונה

פעם החיים היו קלים ונורמליים. בשיעורי כלכלה לימדו אותנו שארוחת הבוקר היא הארוחה הכי חשובה ביום, שרצוי לאכול ביצה או שתיים, ושחלב הוא מקור מצויין לסידן ומחזק את מערכות הגוף. לחם היה מאכל מומלץ, ולא נפקד גם מקומם של הירקות, סגולה לוויטמיניזציה של הגוף. כמו בחד גדיא, היו שלושה אבות שיש לכבדם: שומנים, פחמימות וחלבונים. כמו כן המליצו על חשיפה לשמש כמזור לתחלואים קיימים או פוטנציאליים.

לפתע פתאום, בנקודה לא ברורה, התהפך העולם על פיו: השמש היא מהשטן, בביצה גילו כולסטרול, נטען שחלב גורם לקצרת וכולו שרידי אנטיביוטיקה, שלחם משמין כי יש בו המון פחמימות ואנחנו לא רצי מרתון, ששומנים זה רע ושחלבונים זה לא מי יודע מה, במיוחד אם זה מן החי.

במילים אחרות: ביצים, בשר וחלב זה רעל, גבינה צהובה זה מוות בטוח, סוכר יותר מסוכן מהרואין (אבל שימוש-יתר בממתיקים עשוי לגרום לסרטן המוח, למרות שאין לכך הוכחות חותכות או בכלל) ובאופן כללי רצוי להימנע מכל מה שאינו ירקות, קבוצת המזון היחידה ששמרה על מעמדה האריסטוקרטי.

עד שבא פלוני אלמוני שטען שגם הירקות מלאים ברעל מהריסוס, והדבר היחיד שכדאי ומומלץ ובטוח לאכול הם ירקות אורגניים. הצמחונות האורגנית, הוא הבטיח, היא סגולה לאריכות ימים וחיים ללא מחלות.

אבל, מסתבר שצמחונות זה לא באמת דבר בריא, ויש לי הוכחה לכך: ראיתי צמחוניים! הם רזים, שדופים אפילו, צבע עורם חיוור באופן לא בריא, וחזותם משדרת איזו רגיעה לא נעימה שלא מתיישרת עם הקמטים הרבים שפוקדים את פניהם וידיהם בגיל מוקדם. יוצא הדופן היחיד היה אלוף העולם באיגרוף במשקל כבד לשנים 1986-1988, ג'ון לסטר. זוכרים אותו? בוודאי שלא, כי לא היה כזה איש, כי לא ייתכן שמישהו יהיה צמחוני ויעסוק בספורט, אלא אם כן מדובר בסוס מירוץ.

אומרים שכל מה שיש בבשר ניתן למצוא בשקדים ובסויה ובטופו, אבל עובדתית זה לא נכון, כי יש גורם משמעותי שלא ניתן למצוא בהם: טעם.*

אז אחרי שפסלנו את אפשרות הצמחונות כמתכון לחיים בריאים, יש לבדוק אילו עוד אפשרויות עומדות בפנינו. האמת היא שאין, כי אף אחד לא יודע באמת מה טוב ומה לא ואיזה אוכל בריא או לא. הנה – עברה תקופה, ואחרי שהצביעו על הביצים כאשמות במחצית ממקרי המוות בעולם כולו, כולל אלה שמתרחשים בקרבות אוויר, פתאום מצאו שיש בהן גם כולסטרול "טוב" לצד הכולסטרול ה"רע". מה שפעם היה ביצה קטנה ותמימה ומזינה, הפך לשדה קרב של אור וחושך, בו נאבקים ללא הפוגה כולסטרול אנטי-אנושות וכולסטרול פרו-אנושות. ואז מישהו הכריז שכולסטרול הוא בכלל לא משהו שיש להימנע ממנו, כי הגוף ממילא מייצר את הדבר הזה, ואם אין בגוף כולסטרול זמין, הגוף מתעייף מתהליך הייצור שלו, מה שאולי מסביר את סוגיית הצמחוניים והספורט.

ואם זה לא מספיק, חדשות לבקרים קם איזה מדען גאון שמגלה משהו חדש. שנים הטיפו שאלכוהול מזיק לבריאות, עד שמישהו גילה שכוס בירה ביום עשויה לחזק את הלב. אבל מי שותה רק כוס בירה אחת? ושתיים, זה כבר מזיק? המדען לא טרח ליידע אותנו בעניין וודקה וויסקי, כי הרי חלק מהמזימה, שמטרתה עוד לא ברורה לי, הוא לא לספק לנו את כל המידע הדרוש, אם בכלל.

וקצת אחרי זה הודיעו שיין אדום מנטרל את כל השומן המסוכן שאנחנו אוכלים בארוחות מלאות, ושגם שמן זית טוב, אם כי משמין, ובצל טרי מונע סרטן קיבה, ושום מונע לחץ דם ומחלות לב אבל רק כשהוא טרי, ובשר עוף נטול כל סיכונים אם כי מאביסים את העופות בהפרשות של עצמם אבל זה לא נורא, ושהאנטיביוטיקה שמזריקים לבקר מתפוגגת בתהליך הבישול ולא מגיעה לגוף שלנו, ושאספירין מונע התקפי לב, וג'ינסנג עוזר לכוח הגברא, וקפה מזיק לכליות וללב, אבל רק אם שותים מעל שבע כוסות ביום, והמלח (שפעם כיכב באגדות) מפוצץ לנו את העורקים הלכה למעשה וכן הלאה והלאה והלאה והלאה שטויות שהיפוכונדרים ברחבי העולם בולעים בשקיקה, שהשיא שלהן הוא: עישון עשוי למנוע סרטן השד.

כן, בדיוק כך גילה לאחרונה רופא כזה או אחר, אבל הוא מיהר לסייג ואמר, "אבל לא הייתי רוצה שנשים יתחילו לעשן". אבל ברור שכל אישה נורמלית שקראה את המאמר וחרדה בצדק לבריאותה, תתחיל לעשן סיגריה או שתיים ביום, רק ליתר ביטחון.

לאור כל אלה, רקחתי מתכון למעוניינים בחיי נצח:

רכיבים:

1 סיגריה

1 כוס בירה

½ בקבוק יין אדום

1 סטייק שמן עם הרבה שום טרי ובצל קצוץ

1 חביתה קטנה עם כולסטרול טוב

7 כוסות קפה

1 אספירין

צרור ירק אורגני

כף רוטב סויה

קורט סוכר

זילוף שמן זית

הוראות הכנה:

מכניסים למעבד מזון, מערבבים היטב עד קבלת רסק אחיד.

מקשטים בספירולינה, שותים עם קשית ומחכים לאמבולנס.

א"א, שלהי המאה הקודמת

  • נאצות בדיעבר ניתן לשלוח רטרואקטיבית לכתובת בה המערכת כבר לא קיימת ודעותיי השתנו כבר חמש-עשרה פעמים, 1998

לא הוכח כמסרטן – מה שיותר פחות, יותר יקר

 

גם מי שאינו טיפוס נוסטלגי, יודה בעובדה שפעם החיים היו הרבה יותר פשוטים. היית הולך למכולת, קונה לחם, חמאה, ביצים, שמן, חוזר הביתה ומכין חביתה שניגבת בלחם עם חמאה.

ידעת היטב שזה אוכל בריא, בסיסי, עממי, אוכל של אין חוכמות.

אוכל.

אלא שאז ישבו להם במעבדות אנשים שלא מאמינים בפשט, והתחילו לבדוק מה בדיוק מכיל האוכל הבריא שאנחנו אוכלים, וגילו בו מיני מינים של מרכיבים שלדעתם אינם מיטיבים עם גוף האדם. הם היו משוכנעים שהם צודקים, כי הם בדקו את השפעת המרכיבים הללו על חולדות.

כך קרה שהחיים המודרניים מזמנים לנו שלל של מוצרים "נטולי". הרעיון הבסיסי פשוט – מה שאין בו משהו שהיה בו במקור, הרבה יותר טוב לכם – והטיעונים דיאטטיים, דיאבטיים, דיאלקטיים: יש קולה בלי קוקאין, קפה נטול קפאין, שמן ללא שומן, שניצל ללא בשר, עוגות ללא סוכר וכן הלאה.

לשולחני, שעמוס אלכוהול עוד מימי בית הספר ("זה רק מיץ אננס", אמרתי למורה לגדנ"ע כשריחרח את בקבוקון הוויסקי שלי בטיול השנתי. "אולי אתה צודק", אמר וינק מסיגריית המריחואנה שלו), הגיעה השבוע בירה גרמנית נטולת אלכוהול, שאפילו מתגאה בכ-40% פחות קלוריות מאשר בבירה נורמלית. הרהרתי ביני לבין עצמי (מה שיצר בינינו רווח) למה בדיוק זה טוב. העליתי מספר תיאוריות:

  1. לאלכוהוליסטים בתהליך גמילה
  2. לאזרחים הטובים שיוצאים לפאב ומאמינים באמת ובתמים שאם שותים לא נוהגים
  3. לאבות שהילד מנדנד להם לשתות מהבירה שלהם, אבל אינם מעוניינים להרגילו לאלכוהול, מהסיבה הברורה מאליה – למנוע ממנו לחלוק איתם את הנוזל היקר

אחרי השלב התיאורטי, ניגשתי לשלב המעשי.

בפחד מובן קירבתי את הבקבוק אל פי, לגמתי, וכמה שלא פשפשתי בלשוני בין שיניי, כמה שלא גרגרתי ופלבלתי והמהמתי, לא הצלחתי למצוא הבדל בטעם בין בירה זו לבין בירה שכן מכילה אלכוהול. זו הייתה שעת צהריים, ועמיתיי לעבודה הביטו בי ברחמים: "התחיל לשתות מוקדם היום. בטח בעיות בבית". חשבתי לעצמי שאם אני כבר מריח מבירה בעבודה ומוציא לעצמי שם רע, לא יזיק לחזק את הבירה נטולת האלכוהול בקצת וודקה שאני מחזיק דרך קבע במגירה.

כך קרה שהשבתי את סדרי בראשית, והחזרתי למוצר נטול את מה שהיה חסר בו. מבחינתי, זה לא פחות משמעותי מהקטע שסופרמן מסובב את כדור הארץ אחורה כדי להציל את לואיס ליין.

אז, לבירה לא אלכוהול עדיין יש טעם של בירה, אבל בקצה השני קיימים מוצרים נטולים שהופכים למגעילים, כמו משקאות הדיאט למיניהם: שום וכוסברה לא מעבירים את טעם הלוואי האיום של האספרטיים. אגב, שמתם לב לאזהרה בעניין כמות האספרטיים שיותר ממנה אסור לצרוך ביום? חישוב קל מעלה שאפילו פיל לא מסוגל לשתות כמות מספיקה של קולה דיאט כדי לעבור את הכמות המיותרת, אז מה טעם באזהרה?

התשובה פשוטה: לאזהרה אין טעם, בדיוק כמו למשקה.

במעגל השלישי יש לנו מוצרים שטעמם משתפר עקב החסרת מרכיב מסוים, וזאת התופעה הכי מדאיגה, לטעמי: מוצרים שפתאום מקבלים את התואר "אמיתי". מה שהיצרן אומר לנו בעצם, זה שעד עכשיו מכרו לנו זבל מלאכותי, ואילו מעכשיו הם יפסיקו למכור לנו זבל, ויספקו לנו את הדבר האמיתי. תמורת תוספת נאה במחיר.

ובמקום לצאת לרחובות ולהפגין ולהחרים את מוצרי החברה שעד עכשיו מכרה לנו תחליף-שניצל, סגסוגת סויה ספוגה בסחי סיקסקים, אנחנו רק מוצאים את עצמו מביטים בכניעה בשני המוצרים המוצעים לנו, ועושים את התחשיב מה כדאי לנו לקנות הפעם – שניצל אמיתי ויקר, או "שניצל" זול שבוודאי מזיק לבריאות.

והרי עוד דילמה תזונתית מודרנית: לעתים קרובות, עם הצטרפותו של מוצר נטול חדש למדפים, פתאום אנחנו מגלים מרכיב שהיה בו עד כה שלא בידיעתנו, ואז מגיעה המחשבה הנוראית – אם הם טורחים לציין בגדול על האריזה שמעכשיו המוצר נטול דיהידרוזיטין הציקלמט, רק השד יודע איזה נזק גרמנו לגופנו בכל השנים שבהן צרכנו כמויות בלתי הגיוניות של דיהידרוזיטין הציקלמט. ואם ד"צ באמת כל כך מזיק לבריאות, למה חברת המזון ממשיכה לשווק במקביל גם את המוצר המקורי, ובכלל, מדוע השתמשו ברעל הפרוטופלזמי הזה מלכתחילה?

ושאלת השאלות: אם יש במוצר ספציפי מרכיב אחד פחות, למה הוא עולה יותר?

מעבר לכל אלה, אני בטוח שהמודעוּת המופרזת למרכיבי האוכל מביאה למחלות פסיכוסומטיות. הרי אם כל מה שאנחנו אוכלים נמדד בהיותו "אמיתי", "נטול", "ללא" ו"אורגני", אז כל פעם שאנחנו מכניסים לקיבה משהו שהוא "מזויף", "מכיל", "עם" ו"תעשייתי", אנחנו סובלים מייסורי מצפון ומפחד שמחלחל לקיבה יחד עם האוכל ובטח, מי יודע, שערו בנפשכם, עושה לנו אולקוסים וכיבים שונים ומשונים ומבעבעים שלא היו מתעוררים אלמלא היינו מודעים לתכולת מזוננו.

וככה מתכוונות חברות המזון להרגיע אותנו, עם התארים "אמיתי", "נטול", "ללא" ו"אורגני".

באותה מידה יכלו לכתוב על האריזות, בגדול, "לא הוכח כמסרטן", כי אין משפט שמשרה שלווה יותר עמוקה.

א"א, שני עשורים אחורה

לרכוב על התנין (מכתב פתוח ל-ג')

alligator-ridingחבר,

חשבתי עמוקות על מסכת הטיעונים שלך אודות יתרונות החיים הקצרים בעידן המודרני, ולאחר עיון מדוקדק הגעתי למסקנה שאם מודדים את תנין התובנה שלך מקצה זנבו ועד נחיריו הקטלניים, יוצא שאורכו בולשיט.

הבה נהפוך את טורף העל הזה על גבו, נפתח את קרביו ונבחן: הלב והכבד שהתקנת בו, שייכים לעמך במלעיל, לפרולטריון, ואתה אינך כזה. כל התלאות הכלכליות והסיבות ה"אקטואריות" (מה זה בכלל?) עליהן דיברת, אינן חלות עליך, מהסיבה הפשוטה שאתה מרופד היטב בממון. לא, שנייה, אני לא טוען שאתה עשיר מופלג, טייקון, מיליונר או אוליגרך, אבל אתה בהחלט מסודר, ומסוגל להרשות לעצמך בקלות את ניתוח המעקפים הביורוקרטי הקטן שיביא אותך ואת יקיריך בכבוד לגיל מופלג.

ובכל זאת אתה מתרץ את ההרס העצמי שלך תוך גיוס טיעונים אקטואריים שלא חלים עליך כלל, ובוא נודה בזה: גם לא על אלה שכן צריכים להיות מודאגים מהם.

הסיבה? הייתי סוטה לתחום הפסיכולוגיה הזולה ומניח שיש משהו בתוכך שמעורר בך חוסר שביעות רצון עמוק, איזו מצוקה נפשית עמוקה שגורמת לך לאכול ולעשן את הכמויות האלה, אבל אתה נראה לי איש שמח ומאושר בחלקו, עד כמה שהדבר ניתן, כך שכנראה מדובר בסימפטום שרובנו חולקים: הפחד משנת הנצח, מאותה ארץ לא ידועה ששום נוסע אינו שב מגבולותיה. חוץ מאלביס, כמובן. דומה שיש כאלה שכל כך חרדים מפני הסוף, שהציפייה לו אינה נסבלת עבורם; תשאל את הנידונים למוות.

ויברא אלוהים את התנינים הגדולים, ואנחנו אלה שרוכבים על גבם, ויודעים היטב שהתמסח עוד יחמוס, שיבוא יום וניחלש והם יתנערו מאתנו וינגסו בנו וייקחו אותנו איתם למצולות.

ורק בגלל זה אני אמור לעמוד מן הצד ולראות אותך מעולל את זה לעצמך, או לשתוק כש-א' או נ' מכלים את ריאותיהם ונימיהם באמצעות כימיקלים מהונדסים מתובלים בשרידי טבק? אני מודה אמנם שהכנתי לכולכם הספדים משובחים, שייקספיריים, אבל אפילו הכתיבה שלי אינה סיבה מספיק טובה למות מוקדם מדי…

אז נכון, אנחנו רוכבים על התנין ולא לכולנו יש אוכף, אבל דבר אחד מבטיחים החיים: הפתעות. לא כולן טובות, אמת, אבל ככל שהחיים מתארכים מזדמנות יותר הפתעות, ורובן חיוביות, אלא אם כן אתה ממש מוכה-גורל.

תן לזה הזדמנות: אולי תופתע לגלות עד כמה תיהנה מנכדיך; אולי תופתע לגלות שאתה לא רוצה להשאיר את בניך יתומים בגיל צעיר; תופתע לגלות כמה משמח אותך ריחו של דשא קצוץ; תופתע לגלות שוב כמה מהנה צליל נפילת מחט על תקליט; כמה טעימים מי ברז ביום לוהט; שמשחק תופסת יותר מהנה מניצחונות נדל"ן; כמה יפות יכולות להיות נשים.

ובחרת בחיים, ולכל הרוחות, תחליף את האפטרשייב!

ארז   

אין ליטול תרופות בחושך

אני לא משתמש בתרופות.

הסיבה הראשונה מצ'ואיסטית: אני אומר לעצמי "ומה היה קורה אם הייתי חי בג'ונגל?" ("היית מת", עונה אבי, 50% מהחברים שלי). כלומר, כמי שגדל על האתוס של טרזן, אני נאמן לשני עקרונות: אמא טבע מרפאה הכל – כלומר הגורילה מלקקת אותך – ולעולם אסור לזעוק לעזרה.

הסיבה השנייה תכליתית: על מנת להשתמש בתרופות יש ללכת לבקר רופא, דבר שאני מוכן לעשות רק כשאני כבר מסוגל רק לזחול. וגם אז אני מרגיש קצת לא גברי ולא מספיק קשוח. ואז, אם אני כבר מגיע לרופא, אני מביט מסביבי ורואה מיני אנשים בשלבים שונים של היכחדות, ופתאום אני מרגיש כל כך בריא שהחיידקים מתים מההלם, העצמות חוזרות מעצמן למקום, והזיהום מתפוגג לאין במהירות מדהימה, כמו מצע של מפלגה אחרי ניצחון בבחירות.

הסיבה השלישית, המכרעת, הוא המסמך מטיל האימה שנקרא "עלון לצרכן לפי תקנות הרוקחים (תכשירים רפואיים) התשמ"ו-1986". זה הנייר הקטן שמצוי בכל קופסת כדורים, זה שאתה תמיד מתחיל לעיין בו אחרי בליעה ראשונה של הכמות שהרופא המליץ. אז או אז אתה מגלה שעשית טעות פטאלית שעשויה לעלות לך בחייך – אסור היה לך להשתמש בתרופה.

ולראיה: בסעיף "מתי אין להשתמש בתכשיר?" מופיעה ההוראה "אין להשתמש במקרה שידועה לך רגישות לאחד ממרכיבי התרופה".
ואיך יכולה להיות ידועה לך רגישות לאחד מהמרכיבים, אם אתה אפילו לא מסוגל לבטא את שמם? קרבוסיסטמין, קסיליטול (נדמה לי שהיה מלך האצטקים), מטילדרוקסיבנזונט, דיסוסיום אדטטה (חבר כנסת אתיופי, לא?), וכן הלאה.

אחרי שמחברי העלון גורמים לך להטיל ספק ברגישויות שלך, הם ממשיכים הלאה ומעבירים את הכדור למגרש המחלות הלא מאובחנות שלך: "אין להשתמש בתרופה אם הינך סובל או סבלת בעבר מליקוי בתיפקוד מערכת הנשימה, הטחול, הכבד, מערכת העיכול (כגון אולקוס) ועוד".
שוב: מבלי ללכת לבדיקות כלליות אין לי מושג אם אני סובל מליקוי (הצרבת זה אולקוס, או שזה באמת רק צרבת?), ואם כבר סבלתי מליקוי וזה עבר מבלי שהרגשתי, מה אז? שוב נדפקתי.

ההרגשה שלי היא שבכלל לא רוצים שתצרוך את התרופה, רק תרכוש אותה. אחרת לא היו מכלילים את הסעיף הבא: "תופעות לוואי: פריחה, גירוד בעור, ספחת, אובדן הכושר המיני, עיוורון, שלשול, נזלת, כאב ראש, שיתוק זמני. תופעות אלה חולפות בדרך כלל, לאחר תקופת הסתגלות, אולם אם הן ממשיכות ומטרידות, פנה לרופא".
אופס, בדיוק בלעת שני כדורים! מובן שאחרי קריאת העלון אתה רוצה להוציא את פצצת הזמן הביולוגית הזו מהגוף, אבל אתה רואה שבהמשך כתוב: "אין לגרום להקאה ללא הוראה מפורשת מרופא".

ולבסוף גם עושים ממך מטומטם: תחת הסעיף "מנע הרעלה", מופיעה אזהרה נוספת, אווילית: "אין ליטול תרופות בחושך!", שנותנת לך קצת יותר קרדיט שכלי מהאזהרה על משחת הכלים שאומרת "לא למאכל!" אני מצטער, אבל תרופות שמצוידות בעלוני מידע כאלה יש לצרוך רק בחושך, אחרת תצליחו לקרוא את העלון, ואז ממילא תתמלאו פחדים שיגרמו לכם לבקש מרשם לתרופות נגד חרדה (שגם הן מצידן מצוידות בעלון דומה. מעגל הקסמים הזה זדוני מאין כמותו! זדוני!) או שתפסיקו ליטול את התרופות.

אני, בכל מקרה, חזרתי לשיטה של טרזן: אני הולך לגן חיות, שהגורילה תלקק אותי. אחרי הכל, העלון היחיד שמצורף לגורילה אומר "זהירות – נושכים!"

אגב, לאחרונה מדווחים הרבה בתקשורת על התפרעויות של פציינטים בבתי חולים. אני די בטוח שזה מתחיל ככה:
רופא (מבטא רוסי): סליחה, אתה רגיש למטילדרוקסיבנזונט?
פציינט (לא משנה מאיזו עדה): אה?!
רופא: מטילדרוקסיבנזונט!
פציינט: תחזיקו אותי!

א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: