סקס, חד וחלק – תוציאו משם את האצבע!

סקס.

בואו נשים את זה על השולחן.

סקס היא פעולה גופנית בסיסית, טריוויאלית אפילו, שמשום מה עשו ממנה מי-יודע-מה, למרות שאינה רחוקה בהרבה מחיטוט באף.

אמנם, חיטוט באף לא נעשה בצוותא, וגם אם יש סוטים מאוד בודדים שמחטטים זה לזה, עדיין לא שמענו על אורגיות חיטוט באף (אם כי זו קריקטורה שמחכה לקרות); אף אחת לא נכנסה להריון מחיטוט באף; זו לא פעולה שגורמת לנו לצעוק "הו אלוהים"; אפילו הטובים והיסודיים במחטטים לא צורחים "הו, אתה טוב!"; גם אם כולם יפסיקו לחטט באף, המין האנושי ימשיך להתקיים, אם כי יסבול מקשיי נשימה מסוימים; ובסקס עדיף שלא תהיה לך ציפורן ארוכה בזרת.

אז טוב, בסדר, אני מודה: זו לא ההשוואה הכי טובה בעולם. או בכלל.

אבל בעצם, כשחושבים על זה, יש הקבלה: סקס וחיטוט באף נעשים הרחק מעיני הציבור, לרוב במכונית, ושני האקטים די דוחים. לא, לא אותי, אלא אנשים כמו קנת' סטאר. אני די בטוח שהראשונים שהפכו את הסקס לעניין מגונה ומלוכלך היו אבות אבותיו של סטאר, שעקב בעיות של בסרות נפשית ורתיעה בסיסית ממגע גופני, החליטו לחבר בין סקס לבין תחומים כגון אהבה, ייסורי מצפון, נאמנות, נישואין, והכי אבסורדי – מוסר. כיום זה נשמע לנו חיבור טבעי, סקס ומוסר, אבל למעשה מדובר בשני תחומים שנעים ביקומים מקבילים ולא ניתן להפגיש ביניהם, כמו נניח ציור ומהירות: אתה עשוי להיות צייר נהדר, אתה עשוי להיות אצן נהדר, אבל אם אתה הצייר הכי מהיר בעולם זה אולי יכניס אותך לספר השיאים של גינס, אבל לא יהפוך אותך לצייר טוב. באותה מידה, אדם אינו מוסרי יותר כי הוא עושה פחות סקס, ומי שנמנע מסקס לחלוטין אינו קדוש, אלא סתם אומלל.

וזה בדיוק מה שסטאר ושאר האליזבטנים החסודים בעולם רוצים לגרום לנו: אומללות. הם רוצים שכמוהם, נרגיש שסקס הוא דבר מגונה, מרתיע, ונאמין שיש לבצע את האקט המכוער פעמים בודדות בלבד לאורך החיים, לצורך פרו ורבו, עד שהמדע יפטור אותנו גם מזה.

ועכשיו, אחרי דורות של דיכוי היצר המיני של בני האנוש, בחסות הדת והמוסר והפילוסופיה, מצאו החסודים דרך חדשה לדכא בנו את התאווה לסקס: הם לקחו את האיש החזק ביותר בעולם, והכריחו אותו לדבר על חיי המין שלו מול כל העולם, תוך ירידה לפרטים הכי קטנים. זה היה חזיון מחריד, משפט ראווה מהסוג שניתן להפיק רק בדמוקרטיה טוטליטרית כמו ארה"ב, אבל את ההשפעה האמיתית מקווים חסודי אומות עולם להשיג מאוחר יותר, דרך המסר התת-מודע שהם משדרים: "אם זה מה שאנחנו יכולים לעשות לאיש החזק בעולם, תארו לעצמכם אילו תיאורים ופירוטים נוכל לסחוט מכם!" לוחמה פסיכולוגית.

ואז אתה יושב בבית, ושוקל אם בכלל כדאי לך כל הסיפור הזה. הרי כל שימוש "לא נאות" שתעשה באיזשהו חלק מגופך, עשוי להוות חומר משפטי חשוב ורלוונטי לגורל האומה, ולפני שתספיק להגיד "איזו עניבה יפה" יכוונו אליך המצלמות, וכל ערוצי החדשות בעולם ישמעו מה עשית למי, מתי ובאיזה הקשר ועל איזו שמלה. יחטטו לכם בלי בושה. כשמחשבה מצמיתה זו מצטרפת לרוח הטורנדו הפוליטיקלי קורקטית המגיעה מאמריקה, זה כמעט מתכון בטוח לאימפוטנציה.

אבל, פה אני יוצא בקריאה נרגשת לאנשים הנורמליים באשר הם: הגיע הזמן להילחם ולהוציא את הסקס מהארון! הגיע הזמן לצעוד ברחוב בגאווה ולזעוק, "אני עושה סקס, וזה לא מעיק עליי!" הגיע הזמן להתייחס לסקס בטבעיות גמורה, במקום לסבך אותו עד כדי עירפול המחשבה.

אז אם אתם רואים ברחוב מישהי שעושה לכם את זה, גשו אליה ותגידו "היי, קוראים לי ארז, אולי נעשה סקס?" (אזהרה: אם לא קוראים לכם "ארז", תשתמשו בשמכם האמיתי). אם אתן רואות גבר בג'ינס צמודים, עם תחת מוצק ושרירי שמעורר בכן את התחושה הישנה ההיא, גשו אליו ואמרו "סקס?" ממה יש לכם לפחד – מדחייה? כמה פעמים ניגשתם למישהו ברחוב, שאלתם מה השעה והוא ענה, "אין לי שעון"? עשרות, אולי מאות פעמים. וזה מעולם לא הרס לכם את האגו.

אז קדימה, רומאים, חברים, בני ארצי: זקרו את נס המרד – צאו לרחובות וחפשו סקס באור יום מלא. המטרה קדושה: עם תום המהפכה יהיו בעולם פחות מלחמות, פחות נהגים יצפצפו בחוסר סבלנות (אם כי סביר להניח שימשיכו לחטט באף), פחות פקחים "יתקעו" תלונות, פחות סוחרים "יזיינו" אתכם, פחות עיתונאים "יכניסו" לכם. כבר לא יהיה להם צורך בתחליפים.

ומלבד זאת, הרבה יותר אנשים יתקרבו לדת, או לפחות יזעקו, "הו, אלוהים!"

ארז אשרוב, עם שקיעת המאה הקודמת

מודעות פרסומת

שיתוף פעולה: מכתב לצ'רלי צ'פלין


חברנו היקר צ'רלס:

מכתב אהבה עבורך. אנחנו משורר אחד מאושר ומשורר אחד לא מאושר בהודו, שזה שני משוררים. היינו רוצים לבוא לבקר אותך כשנגמור עם הודו לדגדג לך את הרגליים. לא רק זה, אלא שמלך בניו יורק הוא סרט גדול, — אני משער שייקח בערך 10 שנים לפני שהוא ייראה מצחיק בפרספקטיבה. כל כמה שנים אנחנו חולמים בשנתנו שאנחנו נפגשים איתך.

למה שלא תמשיך ותעשה עוד סרט ושיזדיינו כולם. אם תעשה עוד סרט נוכל להיות ניצבים. נהיה לך נושאי הכלים שלך חינם אין כסף.

בוא נספר לך על גַנֶש. הוא אל עם פני פיל עם כרס שמנה מצחיקה גוף אנושי. לכולם בהודו יש תמונה שלו בבית. לחשוב עליו זה מביא חוכמה שמחה הצלחה שהוא מעניק אחרי שהוא אוכל את הממתק שלו. הוא לא קיים וגם לא לא קיים. בגלל זה הוא מסוגל להכריע כל שד. הוא רוכב לו על עכבר ויש לו 4 ידיים. אנחנו מצדיעים לקומדיה שלך בשמו.

אתה מבין כמה פעמים ראינו את הסרטים שלך בניוארק ובכינו בחושך לנוכח השושנים. אתה מבין כמה קיצים בקוני איילנד ישבנו באמפי וצפינו בך מחופש לאהיל בנצח תחתונים מגרד. אפילו הצחקת את האמהות המתות שלנו. אז תזכור שהכול בסדר. אנחנו מחכים לצעד הבא שלך והעולם עדיין תלוי בצעד הבא שלך.

מה עוד אנחנו יכולים להגיד לך לפני שכולנו נמות? אם כל מה שאנחנו מרגישים ניתן היה להיאמר זה היה מאוד יפה. למה לא עשינו את זה קודם? כנראה שהעולם נראה כל כך עצום, שקשה למצוא את הרגע הנכון לשכוח מכל החרא הזה ולנפנף שלום מהצד השני של כדור הארץ. אבל ישנם בהחלט מיליונים על גבי מיליונים של אנשים שמנופפים לך שלום בדממה מכל החלונות, הרחובות והסרטים. זה רק החיים שמנופפים לעצמם.

תגיד למייקל שיקרא גם הוא את השירים שלנו אם אי פעם תקבל אותם. שוב אנחנו אומרים שיש לך את המגע-דגדוג הזה שאנחנו מחבבים-אוהבים.

שנגמור בזה?

לא, יש לנו עוד הרבה מקום על הדף – אנחנו עוד צריכים לרוקן את הלב. קראת את לואי פרדינן סלין? – תורגם לאנגלית מצרפתית – סלין מקיא פטלים. הוא כתב את הפרוזה הכי צ'פלינאית באירופה ויש לו נשמה מספיק מרירה מרושעת עצובה מכוערת נצחית קומית כדי לגרום לך לבכות.

אתה תוכל לעשות סרט גדול על פצצת האטום!

 סינופסיס:

שרת זקן מלוכלך עם שיער לבן שלא מצליח להבין את התרגולת למקרה של מתקפה אווירית וממשיך בעיסוקים האבודים שלו במרתף באמצע מקרי חירום הפגזות משבר בינלאומי, אזעקות, מהומות בקרמלין, טילים עפים, מכשירי רדיו צורחים, הרס כדור הארץ. הוא יוצא יום אחרי זה, זוחל מתחת לערימת בניין אמפייר סטייט של גופות אנוש, ושאר הסרט, שעה שלמה, השרת על המסך לבדו עושה כאילו הוא יוצר קשרים חברתיים עם אף אחד ששם, שותה בירה בבר עם חבר'ה בלתי נראים, קורא עיתונים משנה שעברה, ובסוף מביט בהבעה ריקה במצלמה בפני צ'פלין בעלי הגיל הנצחי שמביטים בהבעה ריקה, מרותקת, לתוך עיניו של אל הבדידות.

הרי היא ההצהרה הסופית ההולמת שלך סר צ'פלין, אתה תציל את העולם אם תעשה את הסרט הזה – אבל המבט האחרון שלך חייב להיות כל כך יפה שזה לא משנה אם העולם ניצל או לא.

טוב, כנראה שעכשיו אפשר לגמור את זה. סלח לנו אם כבר ידעת את כל זה. טוב

אהבה ופרחים,

פיטר אורלובסקי, אלן גינסברג

1961 בומבי

***

פרולוג של סוף מעשה

בשנת 1957 יצר צ'פלין את הסרט "מלך בניו יורק", שכולו ביקורת על החברה (בכלל) האמריקאית (בפרט). חמש שנים לפני זה מנעו ממנו האמריקאים אשרת כניסה חוזרת לארץ האמיצים, בשל הפחד המתגבר שהוא קומוניסט. הסרט הוקרן בארצות הברית רק עשור לאחר מכן.

בשנת 1961 ישבו המשוררים ובני הזוג פיטר אורלובסקי ואלן גינסברג בהודו, והחליטו לכתוב לו את מכתב התמיכה הזה, שכולו רוח טובה וכנראה גם סמים קלים, ושבמקור רצוף שגיאות כתיב. לא ידוע לי אם המכתב הגיע אי פעם לנמען ואם הוא בחר להיעלב ממנו. בסופו של דבר בחרתי להתעלם משגיאות הכתיב השגורות אצל אורלובסקי – באנגלית יש לזה מצלול סלנגי מסוים שלא מיתרגם לעברית, וזה סתם נראה רע; ממילא, הטקסט מהמורתי גם בכתיב תקני (אגב, תוכנת וורד מכירה את המילה "צ'פלין"). מייקל שמוזכר בטקסט הוא אחד מצאצאיו הרבים של צ'פלין, והילד המקסים מהקליפ מהסרט.

בשנת 1965 נולד אבי תל, והיום (מזל טוב!) הוא יום הולדתו. החלטתי לתרגם לכבודו את המכתב הזה משתי סיבות: הראשונה היא כדי להוכיח סופית שאני אידיוט – הרי רק טמבל מוחלט ירצה לתרגם את הדבר הזה ויחשוב שיצא מכך בכבוד; הסיבה השנייה היא שיכולתי לדמיין את שנינו יושבים יחד בהודו עליצי רוח וכותבים מכתב כזה ל… נניח… אסי דיין, נגיד, כמו אורלובסקי וגינסברג, רק בלי הקטע של הנשיקות, אתם יודעים, ובלי הודו.

א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: