ממזרים חסרי קובפפה

שלום, כאן ארז אשרוב, ברוכים הבאים לכן הסיכום השבועי של לא מהדורת חצות לאירועי השבוע החולף. והפעם אנחנו משדרים בעירום מלא, בחסות משרד התרבות.

באותו עניין: זוכה פרס ירושלים הוא הסופר הנורווגי קארל אוּבֶה קנאוּסגוֹר; זוכים נוספים – רופאי השיניים שחילקו עלונים ביציאה מהטקס. סדרת הספרים בזכותה התפרסם קנאוסגור נקראת "מין קמפ"

אפרופו: ריינהולד הנינג, איש אס-אס ששירת באושוויץ והורשע במעורבות ברצח 170 אלף איש, מת בגיל 95. אין כמו נקמה שמוגשת קר!

עוד השבוע בתכנית: אפקטים קוליים!

ובאותו עניין: כאן88 גילו את להקת מלך ארגמן.

עוד במזרח הרחוק: צפון קוריאה ירתה טילים לתוך המים הכלכליים של יפן; ניסיון כושל להכין משקה אנרגיה.

בארץ: דרעי הצהיר על כוונתו לחזור לפוליטיקה.

עוד בארץ: בלשכת ראש הממשלה עדיין לא הבינו איך ניתן לשחק שחמט עם לוח של שתים-עשרה משבצות ושישה כלים.

עוד בארץ: שי ניצן, פרקליט המדינה אישר באופן חריג ולִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין לקיים הפגנות נגד מנדלבליט מול ביתו. "ביתו", יש להבהיר, הוא מועדון ספורט בטוקיו. ניצן הוסיף כי למרות סלחנותו המופלגת, אין לקיים את ההפגנות בין שתיים לארבע.

ובאותו עניין: בכנסת הוקם לובי שיתמקד במאבק באלימות המשטרתית. מחדר המיון של הדסה עין כרם נמסר שמצב חברי הלובי קל ושהם ישוחררו בקרוב לביתם. "ביתם", יש להבהיר, היא בריכת כרישים בתאילנד.

מדענים שניתחו מידע שנאסף מצדק הופתעו לגלות חגורת אמוניה באזור קו המשווה של כוכב הלכת, ואמרו כי זהו "מאפיין מדהים, שכלל לא ציפינו לו". חכו שיגלו שם את האינקוויזיציה הספרדית.

ולסיום: כמחוות כבוד לעם היהודי ולחג השבועות, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, אכל בורקס גבינה. הנשיא חסר הניסיון הכניס את המאפה בעל הליבה הרותחת לפיו בטרם עת, וכתוצאה נשמע צועק: "קובפהפה!"

עד כאן לשבוע זה, וזכרו: קיץ – חם – צריך לסטות הרבה! תשדיר זה מוגש בחסות משרד התרבות.

א"א

 

מודעות פרסומת

ארבעה הם היו (פואמה לירית)

Laocoon_and_His_Sons

 

זה סיפור על גבורה אין כמוה הרבה

רק הומרוס ייטיב לתאר

ארבעה הם היו, אף נביא לא ניבא

שיכניעו הם את הסוח'ר.

 

אי-אז בימי קדם, בעיר הבירה

הלא היא ירושלם

הסוח'ר בא, חסם בגופו שערה

וכל מי שעבר שם שילם!

 

יצאה זעקה אז מפי ישראל

הושיענו אלנו הטוב

השד מן השחת ממשיך לגלגל

עגלתו אצלנו ברחוב!

לאן שהולכים אי אפשר כבר ללכת

את העיר לא ניתן לעזוב

התִפלץ מחשל שמיניות מלאכת

מחשב מבצק, וטובלן באזוב!

 

אל תירא, ישראל, הכריזה בת קול

האל שלוקח לפעמים גם נותן

והנה הוא זימן לעזרה מהשאול

את ארבעת פרשי הגלוטן!

 

ארבעת פרשי הגלוטן שעטו

בסערה אל עיר הבירה

שלושה גלימה שחורה עטו

הרביעי ירוקה בהירה

(שלושה היו גברים, נציין, הרביעית הייתה נערה)

 

בשער העיר חסמם הסוח'ר

טיטן, בן אלים, מסוכן

ראו: את שמונה זרועותיו הוא פוכר

מה מסתיר הוא בתוך הדוכן?

 

החל הקוורטט לעקם את ידיו

במחול של גבורה אין סוף

מאז מאבק לאוקון ובניו

לא נרגש כדי כך הרחוב

ועל כך רק הוסיפה קריאת הגבורה

של הלוחמת הבלונדינית בגלימה השחורה

שאספה שיערה ורעמה בתמצות:

תזוז? תחטוף!

 

נפל הסוח'ר על בטנו

לכוד בידי פרשים

ארץ ציון ספגה את דמו

הרי ככה צומחים שם טרשים.

 

תושבי ירושלם שוב נשמו לרווחה

אוויר צלול של השגחה

זימרו כולם הידד, האח!

מגור מוגר סוח'ר הכעך

והר הרצל טהור מפרעצל!

 

זה היה סיפור על גבורה אין כמוה

שניסיתי להיטיב לתאר

ארבעה הם היו, ונותר רק לתמוה

איך לבד היה הסוחר.

א"א

http://www.haaretz.co.il/news/local/1.2675318

רישיון גורלי

total-recall-original

לילה. רחוב חשוך בדרום תל אביב. רוצח חמוש משוטט בסמטאות; סוחרי סמים מציעים את מרכולתם לנערים בני 14 המתוסכלים מכך שהפיצוציות לא מוכרות אלכוהול אחרי 11 בלילה, ובטח שלא במחיר הרגיל, שגם הוא מופרז; סרסורים מחכים למשלוח של שפחות מין חטופות שבדואים כבר אנסו; חוליגנים מצוידים בבקבוקי מולוטוב עושים את דרכם להצית פעוטון; קבוצה של נשים לובשות צהוב החמושות במשרוקיות ובתרסיס פלפל שתוקפו פג עומדת ליד "ריקול", בית קפה סגור, ומטכסות עצה.    

ניידת פיקוח עירוני נעה על הכביש הזרוע פחיות ריקות, קונדומים משומשים, שברי זכוכית וחלומות, פסולת אקראית, הומלסים ופליטים מאריתריאה.

מאחורי ההגה יושב יוני ישועה (החברים קוראים לו ג'וני ג'יזס), בוגר סיירת מטקה, שהגירושים הכואבים מאשתו – שנטשה אותו  לטובת מאפרת בתוכניות ריאליטי – ותאונה חריגה שהשאירה אותו צולע ("מצטער", אמר הרופא, "הניתוח מסוכן מדי בגלל הקרבה לעמוד השדרה, אז תצטרך ללמוד לחיות עם הגרביל בפנים"), דרדרו אותו לעבודה בשיטור העירוני.

למרות הכול, חושיו לא התעמעמו: הוא ממהר לזהות את הסכנה הממשמשת.

יוני עוצר בחריקת בלמים לפני בית הקפה, פוסע בבטחה צולעת מעל נער שנדקר דקה לפני כן ונלחם על חייו, וללא כל מורא מתייצב מול קבוצת הנשים הלוחמניות הלובשות צהוב.

–          טוב, בנות, פנו לי דרך.

הנשים מפנות לו דרך בהיסח הדעת; יש להן דברים חשובים יותר לעסוק בהם.

יוני הולם על דלתות בית הקפה הסגור באגרופיו המוניציפליים. "איפתח איל באב, יא כאלב! האדה קפטן יו"ד!"

המלצרית בפנים נחרדת: "מחבל!"

"שו מחבל?!!?" נזעק יוני. "עירייה. סיור. חוק. סדר. תפתחי!" [ניחשתם נכון, יוני שירת בשטחים]

המלצרית פותחת את הדלת, ויוני נכנס.

יוני: תעודת זהות.

מלצרית: למה?

יוני: אל תתחכמי. תעודת זהות! את הולכת לחטוף דו"ח.

מלצרית: על מה?!

יוני: אני שואל את השאלות!

מלצרית: וגם עונה את התשובות?

יוני: זאת הבעיה אתכם השמאלנים והפמיניסטיות. מתחכמים. בכל מקרה, המקום הזה פועל בלי רישיון. ואחרי השעות המותרות. ויש לך שפם!

מלצרית: אם הוא פועל בלי רישיון, מה זה משנה אם הוא פועל אחרי השעות המותרות?

יוני: פמיניסטית! תמיד יש לכן מה להגיד! עכשיו תזדהי!

מלצרית: אתה תזדהה!

יוני: (שולף פנקס) התחלה יפה. (רושם) "העלבת עובד ציבור".

מלצרית: שמע, קוראים לי רינה, ואני רק עובדת פה. הבעלים בחו"ל. אני בסך הכול מנקה עכשיו.

יוני: רינה, מה?! על מי את עובדת?

מלצרית: מה הבעיה שלך? רינה. רינה יחזקאלי, אני בת 27, תאריך לידה שמונה בינואר, במקור מגבע כרמל, תואר ראשון בסוביודיצה השוואתית.

יוני: (צחוק זחוח) אה, באמת? ואני לתומי חשבתי שאת חסיה רניאלי, 72, תאריך לידה יונה בשמנואר, מקרע גרביל, תואר שני משמאל! ואם את באמת רינה, אז למה קוהייגן כל כך מתעניין בך? אה? למה הקנצלר נתן הוראה להביא אותך בחיים?!

מלצרית: על מה אתה מדבר?! קוהייגן זה ההוא שתמיד מזמין מקיאטו ומתלונן שיש יותר מדי קצף בקפה? ההוא שמזמין מטיאס כבוש על חלה?!

יוני: טוב, אם את רוצה לעשות את זה בדרך הקשה, אין בעיה. (לתוך מכשיר הקשר) הפעל קוד אורוול. מיידית!

תוך שניות בודדות עוצרים מחוץ לבית הקפה, בחריקת בלמים, עשרות ניידות משטרה, ג'יפים של מג"ב ומסוקי קרב (בחריקת רוטור?)

בית הקפה החשוך מואר בזרקורים מרצדים ובשלל נקודות אדומות של רובי הצלפים.   

יוני: המשחק נגמר, רינה… סליחה, חסיה. תסתובבי לאט-לאט, בלי תנועות פתאומיות. את באה איתנו לחינוך מחדש. את היחידה שיודעת מה הצופן הסודי שמסיר את החיוך המזויף מפניו של חולדאי, ואנחנו לא יכולים להסתכן שזה ייפול לידי האופוזיציה.

מלצרית: אתה מטורף! אין לי מושג על מה אתה מדבר!

פלאשבק. 1865. תיאטרון פורד, וושינגטון הבירה. הנשיא לינקולן יושב בתא הנשיאותי, צופה במחזה עם רעייתו פולה. הווילון מאחוריו נחצה. רינה יחזקאלי משרבבת פנימה את ראשה ויד חמושה, יורה בנשיא וצועקת "סרק, סרק!"

קדימה בזמן ועדיין פלאשבק. 1933. חוף תל אביב. חיים ארלוזורוב צועד בניחותא (מותג הנעליים הכי פופולרי לפני אדידס רום היה "ניחותא"). רינה יחזקאלי מדביקה אותו מאחור, מצמידה אקדח אל עורפו, צועקת "סרק, סרק!" וסוחטת את ההדק.

קדימה בזמן ועדיין פלאשבק. 1995. כיכר מלכי ישראל…

הווה. צהריים. כוח משטרה מיוחד מגיע לקפה "ריקול" להחרים את מכונת האספרסו, בחשד שמדובר במכונת זמן.

א"א

איך לזהות אנרכיסט (תדריך משטרתי אורקולי)

האיש שבצילום הוא אנרכיסט. אני מקווה שזה ברור לרובכם, לפחות לוותיקים והמנוסים מביניכם. אז… איך אנחנו מזהים אנרכיסט?

ראשית כל הביטו בפניו המדושנים. אין ספק שמדובר במישהו מרופד היטב, שבא מבית מבוסס, משתמט מן הסתם שלא עבד ולו יום בחייו, שמשעמם לו בחיים, ושמשום כך הדבר היחיד שעולה על דעתו לעשות זה להפר את הסדר הציבורי. הביטו בחוטם החזירי; זה אומר הכול.

שימו לב לביגוד: זה שותה-אספרסו טיפוסי, שמאלני, אמנותי, מחאתי, מחתרתי-קטיפתי, שמטפח את עצמו היטב ורוכש את בגדיו במיטב הבוטיקים. מן הסתם נודף ממנו ריח מתועב של או-דה-קולון יקר. עולה החשד כי מדובר אף בהומוסקסואל! אשכנזי, כמובן.

די להביט בכובע כדי לדעת שכל כולו זועק יומרה, אליטיזם והתנשאות! הת-נש-אות! כובע צילינדר, בשם שמיים! מנוי של "הארץ". ומי יודע אילו אמצעי חבלה הוא עשוי להסתיר מתחת לכובע החשוד הזה.

ואם לא די בכל אלה, שימו לב לעיניים הזדוניות, למבט החתרני, הסוטה, חורש הקונדס, מחרחר המהומות; לגבות המורמות בזווית ניקולסונית שעל סף ההפרעה הנפשית העמוקה. איזו שטניות גלומה באדם אחד, בתפוח רקוב אחד. זהו אדם שיחצה את הקווים האדומים! כולם!

ואם לא די בכל אלה, המהפכן מסגיר את עצמו על ידי הסימן הסודי של האנרכיסטים באשר הם: וי! וי כמו מנפץ ויטרינות, וי כמו שתיין ויסקי, וי כמו היפי יפה נפש ששומע תקליטי ויניל, שחי בעולם וירטואלי, וירוס חברתי! וי-אַי-פּי ידוען של מדורי רכילות. עוכר ישראל! אני לא צריך להגיד לכם שכל אלה מתכננים לתקוע לנו את האצבעות האלה עמוק בתחת!

יש לבצע וידוא הריגה. רק זכרו להימנע מאלימות משטרתית.

שיהיה בהצלחה, חבר'ה.

א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: