פעם היו ג'נטלמנים

ג'ו לואיס (1914-1981), משמאל, היה אחד המתאגרפים הטובים ביותר אי פעם. יש הטוענים שהטוב ביותר.

מעבר ליכולותיו בזירה, הוא היה פטריוט ואיש נדיב. כך, אחרי פרל הרבור, הוא תרם לקרן לסיוע חיל הים סכום שמקביל ל-700 אלף דולרים של היום, ולקרן סיוע של הצבא עוד חצי מיליון (של ימינו). מעבר לזה קנה כרטיסים לקרבות שלו לחיילים, בשלושת-אלפים דולרים (של אז), קנה מדים לחיילים שחורים, וגם עזר לבני משפחה וחברים שהתאוששו מהשפל הגדול.

ועדיין נשאר לו מספיק כסף. אלא שברקע המריאו המסים בחמדנות, חוקים השתנו, ומס הכנסה תבע ממנו החזרים בדיעבד. לואיס מצא את עצמו חייב חצי מיליון (של אז) למס הכנסה, ואלה אפילו לא הסכימו לנכות לו מהחוב את החלק היחסי של התרומות שלו או של הכרטיסים שקנה עבור חיילים.

באין ברירה הוא חזר לזירה, וחטף חבטות נוספות, שמן הסתם זירזו את התדרדרות המצב הנפשי והפיזי שלו. גם עם מה שהרוויח אז, הוא נותר עני ושקוע בחובות למס הכנסה. חברים טובים, ביניהם סינטרה, עזרו ומצאו לו עבודות סמליות.

בזירה, היריב הכי מר שלו היה מקס שְׁמֶלִינְג (1905-2005). במפגש הראשון שלהם, ב-1936, שמלינג ניצח בנוקאאוט בסיבוב ה-12, הישג שסופח על ידי הגרמנים לפיאור הגזע הארי ונוצל על ידי היטלר לפוטו-אופ. בקרב החוזר, ב-1938, לואיס ניצח בנוקאאוט בסיבוב הראשון, סידר לשמלינג מחדש את החוליות, והנאצים כבר פחות התלהבו משמלינג.

לואיס מת בגיל 66. שמלינג מימן חלק מהוצאות ההלוויה שלו.

שמלינג, ה"נאצי", כפי שהלהיטו לפני הקרב, הסתיר שני ילדים יהודים בליל הבדולח, וסייע להם להימלט מגרמניה. הוא קיבל את אות ראול ולנברג.

א"א