הזמנים הם א'משתינים. סליחה – משתנים

"אינסטגרם שינתה את האופן שבו עובד הפיד שלה, והמשתמשים לא כל כך מרוצים". –הארץ

"בגיל עשרים אתה זועק: נשנה את העולם! בגיל ארבעים אתה מיילל: שינו לנו את העולם!" –הארז

זוכרים את הפעם הקודמת שפייסבוק שינו את הפלטפורמה? זוכרות? גם אני לא ממש זוכר את זה, אבל אני כן זוכר שייללתם. שהשינוי החריד אתכם מסיבה דרמטית כגון המעבר מכחול PB29 ל-PB15.

כך גם נחרדתם במעבר מחלונות 1.1 לחלונות 1.12, שבע, שמונה, עשר, אלומיניום וכן הלאה.
ולמה לקחו לנו את הפורטלים?! למה?!!?
*
כן, אני יודע ששינוי זה דבר מפחיד, אבל כנראה שכול השינויים מהם פחדתם – ללא יוצא מן הכלל – היו טובים. איך אני יודע? כי כשהגיע השינוי הבא, מחיתם על כך שלוקחים מכם את המצב הקיים, שלמעשה היה השינוי עליו מחיתם שנה לפני כן.
*
דברים צריכים להשתנות; אתן לא רוצים לחיות במים עומדים. השגרה היא תבנית נחמדה, אבל תבניות נועדו לביצים ולמאפים, לא לבני אדם.
*
אני רוצה שינוי בכול יום. בכול דבר.
*
במיוחד בפייסבוק – לראות דברים שונים מדי יום, ולא כפות רגליים; היה לנו מספיק מאלה. גם עם השקיעות אפשר להפסיק, ועם הציטוטים המיוחסים למריל סטריפ, ועם ההפניות לכתבות שהחלק השני של הכותרת שלהן הוא "לא תאמינו מה קרה אחרי זה". נאמין גם נאמין ואף נפהקנה.
המצב הרפואי שלכם? תאמינו או לא – לא מעניין אותי כהוא זה. אם תמותו אתעצב, אבל כל עוד אתם חיים, הנקודות בהן קו החיים שלכן מתערער אינן מענייני; הסטטוסקופ שלי מיועד לדברים אחרים, ומעבר לחוסם עורקים אין לי משהו פרקטי לתרום.
פוליטיקה? אתם צוחקות עליי?! זה כמו לגרד ציסטה. אם יש סרטון של פוליטיקאי שנופל במדרגות, אשמח לראות. במיוחד אם הוא נפצע באיזו צורה מחרידה. מעבר לזה, לא מעניין אותי לדשדש במי האפסיים האלה. אני יודע שכולם מנוולים. נקסט!
ואולי הכי גרוע – הסלפי עם האפליקציה שמוחקת לכן את הקמטים. ואת שאר תווי הפנים. והאופי. והאנושיות. לא רק שזה לא עובד על אף אחד, אלא שאתן נראות כמו בובות בחלון ראווה. זה בדיוק כמו לצעוק "יש לי קמטים ואני פוחדת שתגלו שאני כבר לא בת עשרים!", או להצטלם בים כשאת מתחבאת מאחורי החברה היותר רזה שלך (או מאחורי הבת! מנוולת!). די.
גברים? אל תצטלמו בכלל; אין לי שימוש בזה.
ילדים? תרשו לי לרמוז לכם משהו: לא משנה כמה תגובות "בן אפרת החוזרי", "אין דברים כאלה", "איזה נסיך!!!!", "המון אמוטיקונים אינפנטיליים וכוס שמפניה" אתם מקבלים על צילום של הילד, אם אתה מכוער ואשתך מכוערת, רוב הסיכויים שגם הילד מכוער, וזה בסדר: צריך גיוון בעולם. רק אל תשלו את עצמכם שהוא יפה. (אגב, יש אפליקציה שמוחקת תווי פנים… רק מציע).
*
שינוי הוא דבר נהדר. אני מגדולי התומכים בשינוי!
והשינוי שלטעמי יביא לכם הכי הרבה תועלת יגיע כשאני אהיה ראש הממשלה. איתי, וזאת הבטחה, יש עתיד. השינוי שאביא ייצור את העתיד הזה.
וכשאהיה ראש ממשלה אני מבטיח לעשות לייק לכפות רגליים, לילדים מכוערים, לאינפוזיות, לנשים שמתחבאות מאחורי נשים אחרות, לגברים על אופניים.
לא כי אשתנה כבנאדם, אלא כי כשאתה ראש ממשלה, חנפנות וחוסר יושר ויושרה ועמוד שדרה זה חלק מדרישות התפקיד.
*
רק דבר אחד חשוב לציין: חסר לכם – חסר לכן! – שתשתפו את הסרטון שבו אני נופל במדרגות ונוקע את המפשעה!
א"א

הימין ההיסטרי – אזעקת הרגעה

אני לא רוצה להכליל, כי הכללות זה משהו שרק הימין עושה, אז אני אנסה לנסח את זה ככה:

יש בימין חלק, חלק ניכר, לא הרוב אבל ניכר, כפי שניכר מתגובות בפייסבוק ומטוקבקים באתרים השונים ובכלל, שאותו אני מגדיר בשם "הימין ההיסטרי".

המאפיין הבולט של הימין ההיסטרי (הי"ה, לשם נוחות) הוא שהוא היסטרי (אני קצת מאוכזב, כי קיוויתי שתבינו את זה לבד).

אני לא מדבר כמובן על מה שבעבר כינו "היסטריה נשית" והיום מכנים "אורגזמה כדת וכדין", שהרי זה דבר ש-הי"ה לא התברך בו. מה שאני כן מדבר עליו הוא ההפרעה הדיסוציאטיבית של צמצום שדה המודעות.

למה הכוונה?

אני שמח ששאלתן.

ההפרעה הדיסוציאטיבית השכיחה היא, ואני מצטט מבלי לתת קרדיט (בין השאר כי אני חושש שאם אכתוב "DSM-V" יחשבו חלילה שמדובר בארגון כזה או אחר): "האמנזיה ההיסטרית או הפסיכוגנית, שבה אירועים מתקופות שלמות נשכחים".

זה נשמע מסובך, אבל בשטח זה מאוד פשוט: כשמישהו מאנשי הי"ה נתקל במשהו שאינו מוצא חן בעיניו, הוא מיד מכנה אותו "שמאלני". כמובן שזה הגיוני וסביר כל עוד הדבר שאינו מוצא חן בעיני אותו חבר הי"ה אכן שייך לצד השמאלי של המפה הפוליטית, אבל יש להבין שלמפה הזאת (שלא במפתיע) אין שום גבולות נראים לעין בעיני רוחו של איש הי"ה.

כך קורה שאם מירי רגב, נפתלי בנט, הנשיא, שחקן, זמר, מנהיג המורדים הפיגמים הלבקנים מזימבבווה, לא משנה מי ולא משנה שהוא ימני מובהק ואפילו מעט קיצוני, אומר משהו שאינו מתיישב עם תפיסת עולמו הצר החלקלקה של איש הי"ה, הוא מיד מואשם בכך שהוא "שמאלני" וכמובן "בוגד" (אלה מילים נרדפות בעולמו של איש הי"ה), וזה תוך כדי שאירועים מתקופות שלמות נשכחים, גם אם האירועים האלה כוללים חברות של השמאלני לכאורה במחתרת היהודית. לא משנה מי ומה אתה – אמרת משהו לא לעניין? אתה הופך להיות "שמאלני".

יוצא הדופן היחיד הוא ראש הממשלה שלנו, אבל החסינות שלו אינה נובעת בהכרח מההערצה העיוורת אליו, כמו מהעובדה שהוא לא עושה או אומר דבר ממשי מזה שנים. איך נהגה לומר סבתא שלי: "כשאין אשכים אין דאגות".

בכול מקרה, רגע אחרי שאתה מוכתר כ"שמאלני", חבר הי"ה מתיישב פבלובית וטוּרטית אל המחשב, ומעטר את צילומיך בכאפיות, במדים של נאצי וכן הלאה. אפשר היה לקרוא לזה "ריפוי בעיסוק", אבל עד כה אין כל עדויות שהריפוי הצליח.

פה אני חייב לעצור ולהיות מעט אקדמי (כלומר שמאלני): בניגוד לעמיתיי, אני לא סבור שמדובר דווקא בהפרעה דיסוציאטיבית, מה גם שזאת מילה שמאוד קשה יהיה לאיש הי"ה לבטא.

לטעמי מדובר פשוט באוצר מילים מוגבל שנובע משנים של הרעבה מכוונת של הסקרנות האינטלקטואלית על ידי הממסד. כשאיש הי"ה אומר "שמאלני", הוא בעצם מתכוון להגיד המון דברים אחרים: מעצבן, מאתגר, לא תואם את עמדתי, מעורר מחשבה, צודק, מתלבש משונה, מביע את דעתו כשהיא אינה דעתי, לא מסתדר לי, אני צריך לחשוב על זה קצת, לא מובן, הומניסט, מענטש, וכן הלאה.

נכון לעכשיו ההאשמה הזאת מופנית רק כלפי אנשים, אבל זה רק עניין של זמן עד שאנשי הי"ה יתחילו להרחיב את תחום המאבק כלפי חוץ, ואז כל מה שלא ימצא חן בעיניהם יהפוך לשמאלני:

"הלו, יס? הממיר השמאלני שלכם לא מקליט!"

"בית"ר יכלו לנצח, אבל השוער השמאלני שלהם נתן לכדור-שהוא-בטוח-שמאלני להיכנס לשער-החשוד-כשמאלני".

"לא עצמתי עין – הכלב השמאלני שלי נבח כל הלילה."

"הרמזור המניאק השמאלני הזה לא מתחלף לירוק!"

"אני שונא צהוב – למה כהנא בחר כזה צבע שמאלני?!"

אני בכלל לא אתפלא אם בעתיד הקרוב, כשתפתחו חוברות הפעלה של מכשירים חשמליים, בחלק של "פתרון בעיות" תגלו משהו כמו:

תיאור הבעיה:     מכונת הכביסה אינה מרוקנת מים.
סיבות אפשריות:  * צינור הניקוז סתום   * הפילטר מלוכלך  * המכונה שמאלנית!

טוב, נראה לי שהבנתם את העיקרון, ובכול מקרה כרגע חם לי מכדי להמשיך.

האמת שזה לא כל כך החום, כמו הלחות השמאלנית הזאת!

א"א

4 הארות

1. אזהרה לחבריי המשוררים

משורר, משורר, ממה תתפרנס?

משורר צפנים ורזים ליודעי ח"ן ממושקפים ורזים

גם אם לא תהיה אומלל לא יקום פה נס:

אפילו האינדיאנים כבר לא סוחרים בחרוזים.

 

2. האקלים שלנו

ישראל מדינה עם הרבה משקעים;

לא מהסוג הנכון.

אנחנו ממוקמים באזור סוּבּארוּ-טרופי:

לא יורד מספיק גשם כדי לכלכל אותנו, אבל מספיק כדי ללכלך את המכונית.

 

3. הפוליטיקה המקומית

ממשלת ימין, ממשלת שמאל,

חיגרים או איטרים –

כולנו נסבול.

 

4. חישול ממוקד

כמו רבים,

מזמן תמכתי בדעה שמה שלא מחסל אותי, מחשל אותי.

לוקח לאדם הרבה שנים להבין

שלפעמים מה שמחשל אותו, בסופו של דבר גם מחסל אותו.

 

5. ציפיות

אף אחד לא מצפה לאינקוויזיציה הספרדית!

 

ארז אשרוב

%d בלוגרים אהבו את זה: