אהובתי,
חזרתי מפגישה מקרית
עם אהבתי הקודמת.
לא הרגשתי אליה דבר.
עשינו סקס, כמובן, אבל זה היה בלי רגש.
סקס קר. טכני. אוטומטי. נהניתי, אבל לא מספיק.
ועכשיו חזרתי אלייך, אהובתי, מפגישה מקרית.
*
לסיכום, לאהבתי הקודמת התווספו שני קמטים,
וברגליים שלה קצת יותר רך.
יש לה את אותה בעיה קטנה בעור (יש דברים שלא משתנים)
ואת אותו חיוך ממיס גם אם בעיניה משהו דעך.
כמו תמיד, כשחדרתי, היא נעצה בי ציפורניים; מזה השריטות על הגב.
אבל הנה חזרתי אלייך, אהובתי,
אני שלך.
*
נפגשתי במקרה עם אהובתי הקודמת
וכל מה שהרגשתי אליה פעם התפוגג.
האהבה נעלמה, גם הרצון לעשות לה ילד
לא תפקד, וזה רק גרם לי לתהות מתי הסיפור שלנו גם הוא
יצטמק ויתגמד.
*
היא ואני נחנו מעט על כוס של יין אדום
ואפרופו – הפלקתי לה קצת בתחת
ואז עשינו את זה שוב; מזה השריטות בירך
כי מה לא עושים כדי להתענג.
*
אהובתי,
במחשבה שנייה נמלכתי וארזתי.
כשתתעוררי ותמצאי את הפתק, אני כבר אלך.
אין לי מה לחפש אצלה ואין לי מה לחפש אצלך.
*
הכול מקסם שווא, נווה מדבר שמתאבך
אהבה היא תהליך של נסיגה, של התדרדרות,
כי כשאתה מתחיל בפסגה, לאן כבר תמשיך ותלך?
אז זהו, אהבתיך,
ועכשיו נותר ממני רק פתק על כרית.
אולי אי פעם נתאחד שוב בפגישה מקרית.
א"א
החיים בתהיתי 