חומש (סקיצה)

Loversזאת התוכנית שלי:

אני הולך להתאהב בך.

יחסית לאט, אבל בטוח, כי זאת לא תהיה אהבה עיוורת, ודי מהר גם את תתאהבי בי. ככה זה קורה לרוב. נעביר לילות וימים מטורפים של סקס ושתייה, אני אפסיד לא מעט עבודה וקצת אקלל אותך בגלל זה; יימנעו ממני ערבים קסומים עם עצמי במהלכם אראה סרטים שאת הסופים שלהם לא אזכור בגלל כמויות האלכוהול שאשתה תוך כדי צפייה ושבסופם ארדם על הספה, וגם על המניעה הזאת קצת אקלל אותך; הכושר שלי יתדרדר פלאים כי את הזמן שאני מקדיש לריצות אני אקדיש לך. שוב, קצת קללות, אבל רק מתוך הבנה וחיבה. ככה זה באהבה: מקריבים.

עם הזמן נצבור המון חוויות משותפות, נצחק מאותם דברים, נפתח מעין טלפתיה שמיוחדת רק לשנינו. הריחות שלנו יתערבבו. החיים שלנו יתמזגו. זה הבושם החדש, נכון?

כשנרגיש בטוחים נכיר את הילדים שלי לילדים שלך, והם יסתדרו באופן מפתיע, למרות הפרשי הגילאים. זה יצריך ממני ריכוז, אבל בסוף אזכור את השמות של הילדים שלך, ואתחיל להיות מעורה בחייהם. אולי אפילו אצליח לחבק אותם. אני מוכן הרי לעשות למענך הכול; ככה זה באהבה.

החיים שלנו יהיו מושלמים. רוב הזמן.

הכלב שלך יפסיק לנשוך אותי.

אני אספר לך אנקדוטות על כל הנשים שהיו בחיי לפנייך, ולעיתים קרובות אשכח את שמותיהן, שלא לדבר על שמות ילדיהן. זה יהיה מלווה בתמיהה, אבל טוב – הן מן העבר.

בשלב מסוים השגרה תשתלט על המפעל שלנו, ותחושת נוחות תשרה עלינו. יש אנשים שהמילה "נוחות" מרתיעה אותם, אבל הם טועים: נוחות היא היסוד ליחסים מאריכי ימים. הסוד. נוחות ושיגרה – היין והינג של הזוגיות היציבה.

נכון שפה ושם נבגוד זה בזה, כי השגרה מטעה וגורמת לאדם לחשוב שבמקום אחר יש משהו שאינו שגרה, משהו שמרטיט תמידית, דבר-מה נשגב ומעמיד-עד, אבל הניסיון מלמד שזה לא כך, כך שתמיד נחזור לחבוק אחד את השני בחיק הזוגיות הגנוזה שלנו.

 

עובר זמן. זמן עובר.

 

המחוות הפיזיות והקוליות שלך צרובות לי עכשיו בגנום. אני מרגיש שאנחנו אורגניים. ככה זה באהבה.

אני לא מסוגל לתאר לעצמי את החיים בלעדייך, כך שלא נראה לי משונה להשאיר חצי מאוסף התקליטים שלי אצלך; שלי-שלך וכולי. וממילא אנחנו נמצאים אצלך חלק ניכר מהזמן המשותף שלנו.

אני אוהב את התקליטים שלי.

ואותך.

יש לי הרגשה שהפעם זה לנצח. שהחיבור בינינו הוא כזה שאני לא אפחד לצפות בך מזדקנת, שאני אוכל להיות איתך גם אחרי שהצוואר יתקמט, שאשרוד את קלישת האצבעות, שגם גרומה אחבק אותך, שארצה להיכרך בך עד הסוף, ולא משנה מה יקרה לריח שלך. שלא אצטייר במרה שחורה רק כי סיפרת לי את אותו הסיפור בפעם החמישית. השישית.

יהיה אידיאלי.

ואז תעזבי אותי. למה? למה?! למה?!!?

אני לא אצליח להבין, כי ככה זה באהבה, ויעברו עליי שנים, אולי חודשים, של סבל. אני ארזה ואתבודד ואשתה ואחזור לכושר ואראה כמויות של סרטים בלי הסוף שלהם, ובסופו של דבר אחזור לעצמי ויהיה לי טוב ככה.

כי זה המצב הטבעי לגבר אמתי וכי עדיף בלי נשים – יותר יציב ובריא. וממילא היית האהבה האחרונה שלי, האמתית, אהבת חיי, כך שלא תיתכן מישהי אחרת. לא מתקבל על הדעת. אחרייך?!!? תרשי לי לצחקק. את הקשר שהיה לנו לא ניתן לשחזר – זה חד-פעמי, קוסמי, אפילו מיסטי. מיסטי, בלי הגזמה: בכול פעם שאני נזכר בך תוך כדי קריאת ספר, מספר העמוד הוא מספר ראשוני! לך תבין.

אבל ליבי כן נצבט בכול פעם שאני הולך לחפש תקליט מסוים ונזכר שהוא אצלך. לא בגלל התקליט, כמובן. רק כי הייתי שמח, מאושר, לו היינו יושבים לשמוע אותו ביחד. חבוקים.

 

תראי, אני מתנצל, אבל התחלתי לצאת עם מישהי. קרה. לא התכוונתי לזה, אבל זה סיפור בינוני כזה, רדוד, בעיקר בשביל הסקס והחברה. אם כי אני מתחיל לחוש מועקה מרוב חברה, כי אני צריך יותר זמן עם עצמי, בשביל לחשוב ולראות סרטים ולרוץ. ושלא תביני לא נכון – היא מקסימה, אבל אני אטום לדברים האלה. את היית ונשארת היחידה שקנתה אחיזה בנפשי. עד כמה שזה נשמע אינפנטילי, אני מאמין שעוד נחזור להיות ביחד.

ועוד דבר מצחיק: קצת קודם קראתי ספר, חשבתי עליה משהו, אבל בהקשר שלך, והייתי בעמוד עם מספר ראשוני!

 

הילדים שלה ממש נחמדים. היום חיבקתי אותם וזה הרגיש כמעט טבעי.

 

תקשיבי, היום קרה משהו ממש מוזר, אבל לגמרי, וחשוב לי לשתף אותך בזה בגלל הקשר בינינו: ישבתי עם רינה בסלון שלה (אמרתי לך שקוראים לה רינה? לא משנה), שמענו תקליט שהבאתי מהבית, ותוך כדי זה רציתי לספר לה משהו עלייך, אבל בטעות קראתי לך "שרון", ואז הבנתי ששרון הייתה החברה שלי לפני עשר שנים, אולי אחת-עשרה, ושאיכשהו התבלבלתי וקראתי לך שרון, ואז לקח לי עוד לא מעט זמן להיזכר בשם שלך! לא מוזר?

 

תגידי, את עוד משתמשת בתקליטים?

א"א

סקס מזדמן – סיפור אהבה

%d בלוגרים אהבו את זה: