מַפָּח

מסעדה ריקה

צהריים

בפתח עומדת מלצרית ועומד השף

הם דרוכים לשדל פנימה לקוחות, אבל אפילו הרחוב נטוש

היא מחבקת את התפריט אל חזהּ כמו היה לקוח ששוקל לעזוב, הילד שעוד אין לה, הטיפ שלא תקבל

הוא מעשן סיגריה של ייאוש נרפה; אש גדולה מזאת הוא לא ידליק היום

אין להם מה להגיד אחד לשני

המחשבות שלהם מתסיסות את סלט החצילים

דגים קפואים לוטשים בהם עיני קטרקט

השיפודים קרים כמו כלים של כירורג.

בצִיַּת השולחנות כבר חגים עיטים מעל חשבון הבנק של בעל הבית;

הוא לא קרא את האותיות הקטנות של ברכת העסק.

על הר הצ'יפס חוותה המלצרית הארה:

היא פותחת את התפריט ועכשיו יכולה להציג לעם לוחות ברית

אבל קטני האמונה נעו ועמדו רחוק: מישהו אחר מבשל להם את עגל הזהב

מערבב להם קטניות אמונה בסיר הבשר.

מעל המקום ניצב תרנגול מפוסל, עוף שלא יצייץ.

"מסעדה בחוץ שף בחוץ מלצרית, תפריט-סיגריה-רִיק" –

תמצית מילונית למילה "יֵאוּש" [ש"ע; ז'; (שם הפעולה של מייאש)]

א"א

מודעות פרסומת

%d בלוגרים אהבו את זה: