ממזרים חסרי קובפפה

שלום, כאן ארז אשרוב, ברוכים הבאים לכן הסיכום השבועי של לא מהדורת חצות לאירועי השבוע החולף. והפעם אנחנו משדרים בעירום מלא, בחסות משרד התרבות.

באותו עניין: זוכה פרס ירושלים הוא הסופר הנורווגי קארל אוּבֶה קנאוּסגוֹר; זוכים נוספים – רופאי השיניים שחילקו עלונים ביציאה מהטקס. סדרת הספרים בזכותה התפרסם קנאוסגור נקראת "מין קמפ"

אפרופו: ריינהולד הנינג, איש אס-אס ששירת באושוויץ והורשע במעורבות ברצח 170 אלף איש, מת בגיל 95. אין כמו נקמה שמוגשת קר!

עוד השבוע בתכנית: אפקטים קוליים!

ובאותו עניין: כאן88 גילו את להקת מלך ארגמן.

עוד במזרח הרחוק: צפון קוריאה ירתה טילים לתוך המים הכלכליים של יפן; ניסיון כושל להכין משקה אנרגיה.

בארץ: דרעי הצהיר על כוונתו לחזור לפוליטיקה.

עוד בארץ: בלשכת ראש הממשלה עדיין לא הבינו איך ניתן לשחק שחמט עם לוח של שתים-עשרה משבצות ושישה כלים.

עוד בארץ: שי ניצן, פרקליט המדינה אישר באופן חריג ולִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין לקיים הפגנות נגד מנדלבליט מול ביתו. "ביתו", יש להבהיר, הוא מועדון ספורט בטוקיו. ניצן הוסיף כי למרות סלחנותו המופלגת, אין לקיים את ההפגנות בין שתיים לארבע.

ובאותו עניין: בכנסת הוקם לובי שיתמקד במאבק באלימות המשטרתית. מחדר המיון של הדסה עין כרם נמסר שמצב חברי הלובי קל ושהם ישוחררו בקרוב לביתם. "ביתם", יש להבהיר, היא בריכת כרישים בתאילנד.

מדענים שניתחו מידע שנאסף מצדק הופתעו לגלות חגורת אמוניה באזור קו המשווה של כוכב הלכת, ואמרו כי זהו "מאפיין מדהים, שכלל לא ציפינו לו". חכו שיגלו שם את האינקוויזיציה הספרדית.

ולסיום: כמחוות כבוד לעם היהודי ולחג השבועות, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, אכל בורקס גבינה. הנשיא חסר הניסיון הכניס את המאפה בעל הליבה הרותחת לפיו בטרם עת, וכתוצאה נשמע צועק: "קובפהפה!"

עד כאן לשבוע זה, וזכרו: קיץ – חם – צריך לסטות הרבה! תשדיר זה מוגש בחסות משרד התרבות.

א"א

 

מודעות פרסומת

רובוט עשית אתה ה'

viva-la-muerte-tua-1971בוקר. חוץ. נו"ש. מעונן. תכף ירד גשם.

אני חוזר למכונית עם אספרסו, ובמעבר החציה הרמזור מדבר אליי, מודיע לי איפה אני נמצא.

קצת הלאה משם, אוטובוס עוצר ופותח דלת, ואני שומע את הקריין מכריז מונוטונית על שם התחנה ומיקומה. אני תוהה איך נהגי האוטובוס סובלים את זה יום אחרי יום, תחנה אחר תחנה, מבלי להשתגע. איך סובלים את זה הנוסעים? זה סוג של עינוי סיני, אלא שבמקום טיפות מים, מזליפים עליך טקסט רפטטיבי.

באנגלית יש ביטוי, GOING POSTAL, שמשמעו לרדת מהפסים ולהפוך לרצחני. זה נולד איפשהו בשנות השמונים, כשעובדים של הדואר האמריקאי התחילו לצאת מדעתם ולירות באנשים במקום העבודה. רק טבעי, כשחושבים על זה.

קחו אוויר, חכו שנה-שנתיים עם הקריינים האלה של האוטובוסים, וייוולד הביטוי GOING EGGED. נוסעים ונהגים יתחילו לירות לכל עבר.

בדרך לסופּר אני תוהה אם הקריין של האוטובוס ושל מעבר החציה ושל הרכבת ("התחנה הבאה: בנימינה עילית. הנוסעים מתבקשים לשכוח ארנקים גדושים בכסף וכלות אוקראיניות") הוא אותו אזרח, ואם ניתן יהיה לרצוח אותו בהזדמנות קרובה, באיטיות, על רקע מוזיקה של ימי הביניים.

כן, בקצב הנוכחי, אוטוטו I'll be going Egged.

בסופּר עצמו אני בוחר בעמדת השירות העצמי. הקריין המניאק של הקופה (למה הוא גבר?! כל הקופאיות בכל הסופרים בארץ הן נשים, אז למה דווקא הדגנרט הרובוטי שלא צריך לעמוד או לשבת כל היום ולהתמודד עם הלקוחות הישראליים הנאלחים, ובטח אפילו ככה משתכר יותר מהנשים במקצוע, צריך להיות גבר?!) חוזר שוב ושוב על אותו טקסט, כאילו לא הבנתי את הרעיון בפעם הראשונה. כן, אני יודע, טומטום מטאלי, לסרוק את המוצר או לבחור פירות או ירקות מהרשימה. לו היית בשר ודם כבר מזמן הייתי הופך את שני הרכיבים האלה לעיסה אפורה.

You hear me talking, hillbilly boy? I ain't through with you by a damn sight. I'm gonna get Egged on your ass!

הקופאיות מביטות בשטנה מלוכסנת לעבר העמדה הגברית האוטומטית שעתידה לגזול מהן את פרנסתן הדלה.

האנושות הגיעה לשלב שבו קופסאות פח מדברות אליה בקול דמוי-אנושי, ומשאיות שנוסעות לאחור מנגנות את החמישית של בטהובן.

רֶבֶרְס טרנזיט גלוריה מוּנדי.

אתה הולך למות. מספרך בתור הוא… 81. לנוחותך, נתק את השיחה, ומלאך המוות יחזור אליך מבלי שתאבד את מיקומך בתור.

תודה שבחרת לחיות במאה ה-XXI.

א"א

קורותיו ומשביו של ארז אשרוב, איש רוח

fan-04-june.gif

כמו ברוב השנים האחרונות, אוגוסט הגיע כבר בתחילת יולי, והחל להשמיע את שירתו המיוזעת בעוד הבל פיו הלחלוחי ניגר על העור כמו תזכורת אחרונה להפרזה סקסואלית של ליל אמש.

ואם לנסח את זה באופן פחות פיוטי – קניתי מאוורר.

שלא כמו בשנים קודמות, הפעם הלכתי על הטופ שבטופ: מאוורר רצפה מתכוונן, קטן, קומפקטי היי-טקי סטייט-אוף-דה-ארטי. מכשיר חשמלי צמוד-קרקע, איכותי, חזק, שקט, ש"מפזר אוויר". זהו פלא טכנולוגי נעים למראה, נמוך, שבאחוריו רשת שכולה קווים ישרים שנמתחים מהמרכז והלאה (או מתנקזים אל המרכז, תלוי בנקודת המבט שלכם), ובקדמתו רשת מסתובבת, גלית, שבצירוף הסיבוב הנלבב של הלהבים, השפעתה היפנוטית.

מחבר לחשמל, מכוון, מתיישב, מחייך, מצפה למשב רוח אימתני. יוק. שום דבר. למפזר האוויר הפלאי יש תכונה שבכירי המדענים טרם הצליחו לפתור את סודהּ: הוא מצליח לפזר כמויות עצומות של אוויר, לכל רוחות השמיים, ורק אליך זה לא מגיע. תמונות שעברו בירושה במשפחה מאז המאה ה-17 מאיימות להיתלש מהקיר; מסמכים חשובים נקרעים מהקלסר ועפים בחלל החדר; וילאות מתנופפים ברוח העזה, ורק באקלים המיידי העוטף אותך הכל עומד. החדר שלך הופך לקוטב פרוע של רוחות משתוללות, ובמרכז אנטרקטיקה סחופת הרוחות הזו יושב אתה, מיוזע ומיוסר.

170 שקלים. אבל לפחות אבות אבותיך המשקיפים מהפורטרטים על הקיר נהנים.

ביקור חוזר בחנות למוצרי חשמל גילה נס טכנוקרטי חדש: "מאוורר עמוד" – יש לו את כל התכונות של המאוורר המפזר אוויר, אבל הוא הרבה יותר אסתטי, דק ואתלטי כמו מערכת סטריאו של B&O, מפוצל, רב-שלבי, מולטי-כיווני ותלת-תכליתי. תענוג.

מחבר לחשמל, מכוון, מתיישב, מחייך, מצפה להוריקן אימתני. יוק. שום דבר. למאוורר העמוד הפלאי יש תכונה שבכירי המדענים טרם הצליחו לפתור את סודהּ: הוא עושה רעש של מאוורר, יש לו להבים של מאוורר, בחנות נשבעו לך שהוא מאוורר, יש לו תעודת אחריות של מאוורר, אבל יש דבר אחד שהוא לא עושה: מאוורר.

בניגוד למפזר הפלאי, שעין הסערה שלו עוקבת אחריך כך שלאן שלא תלך הרוח תנשב מסביבך ולא עליך, פה הרוח סתם לא נושבת. רק אם תעמוד ללא ניע בנקודה מאוד מסוימת, ספציפית לעילא, קרובה עד בחילה לעמוד, תוכל לחוש במשב קל שבקלים, כאילו ילד שובב נושף עליך מתוך קשית של "טרופית".

שוב בחנות, העיניים נופלות על דבר מה יפה בתכלית, שכל כולו קלאסיקה א-לה מרילין מונרו: מאוורר שולחני סטנדרטי מתכוונן, רחב-מניפה, זקוף, גאה, לא כמו כל הבולשיט המודרני. משהו שאפשר לסמוך עליו. 210 שקלים וזה שלי, עם הבטחה שמדובר במכשיר הכי שקט בשוק.

מחבר לחשמל, מכוון, מתיישב, מחייך. נכון, הוא שקט. אמת, הוא חזק. אבל – בעיה: כשהמאוורר הקלאסי מצוי במצב סטטי הרוח כל הזמן מכה בך, ואז מתרחשים שלושה דברים:

1. הצוואר שלך נתפס

2. העפעפיים מתייבשים ואתה חש עייפות

3. אתה חוטף אנגינה

4. כל התשובות נכונות

לעומת זאת, כשהמאוורר במצב סיבובי, הרוח נופלת עליך רק לעיתים רחוקות. רוב הזמן המאוורר משתהה בשני הקצוות הקיצוניים של החצי-סיבוב שלו, ומפיח רוח חיים בקירות, בטלוויזיה, במדפים, בארונות ובקיצור – בכל חפץ דומם שלא תרם להוצאה הכספית הבלתי נסבלת הזו!

טוב, די. כלו כל הקיצין. קצו כל הכילין. שמישהו יעשה לי כלים. לא נותרה ברירה אלא לחזור למקורות הכי קדומים, למכשיר שהקל עלינו את הקייצים של ילדותנו הקדומה: מאוורר התקרה. הלא דבר ידוע הוא שמדובר במכשיר אמין, שלא עושה חוכמות, אינסטרומנט אגדי שלחסות תחת כנפיו יותר טוב מאשר לחוש במשק כנפי השכינה.

מה שמזכיר לי – נגמרה הטחינה.

קונה (370 שקלים, מבצע מיוחד, אחרון במלאי, שלושה תשלומים שווים ללא ריבית), רוצה לחבר לחשמל, לכוון, להתיישב, לחייך, אלא מה – היום כבר לא מוכרים לך דברים בחתיכה אחת. היום הכל קיט, להרכבה, סט לבלי שאת. יש כמה, 37 חלקים? הרוב ברגים… זה חייב להיכנס לכאן, זה בטח פה… אין ספק שהחלק הזה שייך לזה… תוך מקסימום שש-שבע שעות, שלושה-ארבעה כדורי הרגעה וחמש קפיצות של הפקק הראשי, המאוורר מוכן לתלייה מהתקרה.  

תולה, מחבר לחשמל, מכוון, מתיישב, מחייך: זה עובד! עשית את זה בעצמך! אלא מה, הקלה וקוץ בה: למאוורר התקרה יש שלוש מהירויות. אלה לא נמדדות דווקא לפי עוצמת הרוח, אלא יותר לפי עוצמת הרעש. ויש רק עוצמה אחת שבה הרעש נסבל: 1, האימתנית ביותר מבחינת פיזור הרוח. על המתג כתוב:

4. חלש

3. בינוני

2. חזק

1. הדקו את החגורות והצמידו את מסכות החמצן לפנים

איכשהו, אפילו כשמאוורר התקרה מכוון לעוצמה 1, הוא עדיין קצת מרעיש והרבה לא משיב את רוחך; גם פה יש מוקד מאוד ספציפי של רוח, וחייבים לשבת תחתיו. תזוזה לכל מקום אחר בחדר תגרום לירידה דרסטית בשמחת החיים שלך.

הפתרון שמצאתי לכל זה פשוט, גם אם הוא עולה לי בדמים כשמגיע חשבון חשמל: אני מפעיל את ארבעת המאווררים יחדיו. ככה, כל קו גובה, כל רום, כל נ"צ, כל משטח טרופי בחדר בו אני נמצא מכוסה מבחינת איוורור. מהרצפה ועד התקרה הומה החדר רחש מנועים מסתובבים, מאווררים בכל הגבהים ממלאים את החלל ותופסים את מקומו של הריהוט, ואם יבקשו אני מסוגל לספק מספיק רוח לחתונת מונסון.

הבניינים השכנים לי מגיפים את התריסים מאימת הרוח שאני מייצר. ציפורים הפסיקו לנדוד לכאן. כשאני שוכח את המקרר פתוח הוא קופא. ורק לי עוד קצת חם. איכשהו, למרות הכל, אני לא מקבל מספיק רוח.

אז קניתי בדולר מאוורר שולחני קטן, שעובד על בטריה, אותו הצמדתי לחולצה. הזמזום מהדהד ורוטט מבית החזה לגולגולת וישר לתוך האוזניים, אבל איזו בריזה נעימה.

א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: