שיפוט מאיר

חיפשתי היום דבר-מה בנבכי המחשב, ונתקלתי בקובץ בשם DUDU, שנכתב ב-27 בינואר, 2002, וככל הנראה פורסם בזמנו בעיתון חיפאי כחלק מפרויקט התנצלויות ליום כיפור. היום הייתי כותב את זה הרבה יותר טוב (היום לא הייתי כותב את זה כלל):

בהקרנה מיוחדת לעיתונאים, לפני מספר חודשים, ניגש דודו טופז אל מבקר הטלוויזיה והקולנוע מאיר שניצר, שאל בהיתממות "אתה מאיר שניצר?", הסיר מעליו את משקפיו ומיעכם. לא זכור מה הקרינו באותו יום, אבל שניצר, איש קצר רואי, ראה רק "צללים וערפל". גם הדרך הביתה היתה קשה, והוא נאלץ להיעזר בחסדיהם של זרים. ניסיתי לדמיין מה קרה מאוחר יותר…

צהריים. פנים. דירה בתל אביב. מדיום-שוט על גבר, רכון אצל שולחן העבודה שלו, מאחוריו ספרייה גדולה. זהו מאיר שניצר. הוא כותב ספר חדש בשם "הקולנוע הישראלי בחמש השנים האחרונות של המאה – כיוונים ומגמות". למעשה זה לא בדיוק ספר, אלא יותר משהו בגודל כתבת עמוד. נשמע צילצול בדלת. הוא קם לפתוח.

שניצר: מי שם?

קול: זה אני, דודו.

ש: איזה דודו?

דודו: טופז, מה זאת אומרת איזה?

ש: לך תספר לגולו. מי זה?

ד: זה אני, באמת, הנה שמע: "מוישה, מה יש לך מאורנג'דה?"

ש: (נחרד) מה אתה עושה פה?

ד: באתי להת… (משתעל. זה כמעט נשמע כמו להתנצל) על מה שקרה. יום כיפור וזה.

ש: (מגן רפלקסיבית על פרצופו) בלי חוכמות?!

ד: נשבע ברייטינג שלי.

ש: (פותח את הדלת) תיכנס. שב. תשתה משהו?

דודו: לא, לא. תודה, באמת. (שתיקה ארוכה. מבוכה).

ש: שמע, רציתי מזמן לשאול אותך ולא יצא לי – העניין הזה עם המשקפיים… זה היה אקט סימבולי שבא לבטא את דעתך שאני לא ראוי למה שיש למסך הקולנוע להציע לעיניי, או שאולי זו היתה מחווה לסרטיו של ו"ס פילדס, הקולנוען והמיזנטרופ הידוע, מי שאמר "הדבר הרע בשיכורים הוא שהם מוציאים שם רע לשתיינים", שגם וודי אלן החווה לו בצורה דומה בסרטו הראשון כבמאי "קח את הכסף וברח"?

ד: (מופתע) מה? לא, זה היה כי אתה חתיכת אבו-ארבע ובא לי לשבור לך את הפרצוף, אבל המשקפיים היו בדרך ואם לא… (נבהל מעצמו) סליחה, לא התכוונתי, פליטת פה כזו. ז'תומרת רציתי להגיד שאני מצטער, באמת. נורא מצטער. זה היה לא בסדר.

ש: גם אני מצטער על מה שכתבתי עליך.

ד: תזכיר לי?!

ש: אתה יודע, ההשוואות בינך לבין כל מיני עריצים, הנרקיסיזם שלך, החלקלקות, דלות הכשרון שלך. כל מיני דברים שכתבתי.

ד: זה הכל? לא נורא.

ש: וכינויים ותיאורים שהשתמשתי בהם ואולי לא היו במקום, כמו "מוצר ירוד", "המערכונים סובלים מדלות בכושר ההמצאה הקומי", או "התוכנית מניחה את כל קלפיה על החזות הדקורטיבית של הכוכב הסתמי, טופז, שלוקה באיכויות משחק בלתי נסבלות".

ד: (על סף התפרצות) בסדר, הבנתי, הבנתי. לא נורא (הוא לא נשמע משכנע). לאנשים כמוך אין במילא מה לעשות בחיים חוץ מלמצוא פורקן בהכפשתם של אחרים. אמן מתוסכל כמו כל המבקרים. סליחה, סליחה, נפלט לי. בכל מקרה, שמע, הבאתי לך תשורה קטנה, משהו לחג, פיצוי על האירוע ההוא. אלה משקפיים בדיוק במספר שלך, משהו מצוין של מנראד, אנטי-ריפלקס, ביפוקל, ציפוי זהב 24 קראט. עלה להפקה הון, תאמין לי.

ש: להפקה?

ד: לי! לי, אני מתכוון. הנה, קח, תמדוד.

ש: (מודד. ממצמץ) דווקא לא רע. רואים טוב. היי, אתה נראה פחות טוב מאשר בטלוויזיה. איך זה נראה עלי?

ד: נפלא. ליאור מילר. עכשיו חכה רגע, אל תוריד. (צועק) חבר'ה, תיכנסו! (נכנסים צלם ותאורן ואיש קול וכו'. הם דוחפים את שניצר, מתחברים לחשמל, מקימים מהומה רבתי. מישהי מתחילה לאפר אותו, הוא דוחף אותה מעליו).

ש: מה זה, מי אלה?

ד: "זה בסדר, הם אתי. עכשיו תראה, תביט למצלמה, לאור האדום, ותגיד "אני רואה כל יום שישי רשות הבידור עם דודו טופז, עם המשקפיים שהוא קנה לי".

ש: השתגעת לגמרי, מה אתה חושב שאני מטומטם כמו שהקהל שלך נראה?

ד: מה אכפת לך, תהיה חברמן, כל ישראל יראו אותך.

ש: כל ישראל? חה! התוכנית שלך כבר לא ביום שישי. העבירו אותך ליום ראשון, כי אתה כבר לא מלך הרייטינג. לכולם נמאס מהפרצוף שלך. זה שבעפולה צעקו לך דודו מלך ישראל וזה עלה לך לראש לא אומר שזהו, הסוס שלך נגמר.

ד: עשה טובה, סתום ת'פה ותגיד את זה. נו, יהיו קטעים: אני רואה כל יום שישי…

ש: שכח מזה! לא אומר כלום.

ד: רשות הבידור עם (צועק) דודו טופז!!!!!

ש: לא יקום ולא יהיה.

ד: איזה אבו-ארבע מניאק! בחיי, לאנשים כמוך בכלל לא מגיע לראות את התוכניות הנהדרות שלי (מסיר את המשקפיים החדשים מטיח על הרצפה ומועך ברגלו). זה בשבילך ובשביל הסאלי פילדז הזה שלך. ותגיד תודה שאין לי פטיש שניצרים.

א"א