מאחורי הכנסייה בחצות היום (אָפְיִי)

בוא רגע,

שב בצד,

זה הולך להיות קרב קשה,

אז היכון –

פתח את הפְּרִיפָה,

הסר את הקַפְטָן

ומתח את הפֻּזְמָק –

זה הולך להיות מכוער.

אני במצב רוח רע. אלים.

אבל רגע, תן לי שהות לירות לעצמי ברגל.

~-~

אגור כוחות.

עמלן את הכותונת. הטב את החזייה.

הרפה את האבנט

ונעץ את הערדליים היטב בקרקע,

כי נעים זה לא יהיה.

הו, האדרת תהפוך מנוקבת ושסועה,

הגלימה תתלכלך,

הלהב ינצנץ!

אבל לפני שיוכרז נצחוני המוחץ, תן לי לירות לעצמי ברגל.

~-~

אני נעלה עליך

בכל מובן אפשרי

וגם בכאלה שאינם אפשריים.

אתה פוליפ ואני אל.

זחל. כרע. נשק. לקק.

בקש ממני רחמים, פלל. אבּק את שַׂלְמָתִי וצחצח את אבזמי נעלי המוסקטר שלי.

אבל תרפה רגע מהרגל שלי, את הרגל לי הב, מיוּחַמְסְטָף, שאוכל לירות בה.

~-~

התקבצו בני עירי, בואו  לחזית בית התפילה; מיליידי, בהערצה הליטי עינייך – אני הולך לירות לעצמי ברגל!

א"א

מודעות פרסומת

%d בלוגרים אהבו את זה: