סוג של הגות

מרסל דושאן, "אראטום מוזיקל – 7 וריאציות על שליפה של 88 פתקים", פסנתר: סטפן גינסבורג, סב-רוזה, 68 דק'

תו אחד בודד בכל פעם. זה מה שנקרא הפסנתרן לנגן. תו אחד בודד. כל אחד מ-88 הקלידים זוכה למגע קצר אחד בכל אחת מהווריאציות. וזהו. זו היצירה. אנטי-תיחכום: על המבצע לנגן את כל התווים במידה שווה של חוסר איכפתיות, ללא הטעמה, בקצב אחיד. סדר נגינת התווים נקבע על ידי שליפת פתקים ממוספרים מתוך כד.

הרעיון כולו נשלף מתוך הקופסה הירוקה של מרסל דושאן. או בעצם של Rרוז סֶלַאוִי. מאה שנה חלפו מאז נהגה.

בווריאציה הראשונה מנוגנים התווים ביובש, בהפוגות ארוכות יחסית. הם מופרדים היטב אחד מהשני; בווריאציה השנייה הם מנוגנים עם פדל ההשהיה של הפסנתר, כך שאחד מחלחל לתוך השני ונוצרים מעין אקורדים; בווריאציה החמישית מנוגנים כל התווים פעמיים – פעם מהסוף להתחלה, ופעם בסדר ה"נכון".

אורכם של הפרקים נע בין 3 ל-8 דקות, אולם הווריאציה הרביעית, מרכז היצירה, שכותרתה "לאט מאוד, חזק", נמתחת על פני למעלה מ-36 דקות. הרווחים בין התווים משתנים – 13 שניות, 26, 17… בממוצע יש לכל תו 24 שניות. אתם מוזמנים להקשיב להם מתאדים עד דוק, נעלמים מן האוזן, אולי לחלוטין ואולי לא, לתהות אם אכן הפסקתם לשמוע אותם, אם אולי הצליל עוד נעוץ במוח מבלי לצאת בעוד קיומו הפיזי בחלל פסק, או שאולי הוא ממשיך אך אוזניכם כבר לא מה שהיו פעם (אם אי פעם היו). ההופעה של כל תו חדש דרמטית, סערה אחרי שקט.

האם זאת אכן "טעות מוזיקלית"? האם זו מוזיקה? אנטי-מוזיקה? האם זה שווה-ערך לתשיעית של בטהובן, או של ברוקנר? שאל קייג': מה מוזיקלי יותר – צליל של משאית חולפת, או צלילה של משאית החולפת על פני בי"ס למוזיקה? לצורך הביצוע השתמשו בפסנתר ביזנדורפר שקודם לכן שימש לנגינת הקרייזלריאנה של שומאן. האם התוצאה הייתה פחות מוזיקלית אם היו משתמשים בפסנתר רוסי יד-שנייה שקודם לכן ניגנו בו סולמות? כנראה שלא לדעת דושאן, שייעד את היצירה לכל מקלדת שלא תהיה.

יומיים האזנתי לדיסק הזה ללא הרף, מה שלא ניתן היה לבצע עם ברוקנר או בטהובן. האם הדבר הופך את התשיעיות שלהם לפחותות-ערך מול התווים האקראיים של דושאן? מוזיקה אמורה הרי לרגש, לגרום לך לתחושת התעלות, לא? בטהובן מרגש. אתה ניצב מולו וברור לך מעבר לכל צל של ספק שאוזניך עדות לאמנות שגיבה. יש מלחינים אינטלקטואליים, אבל פנייה לאינטלקט אינה ערובה למוזיקה מרגשת (אלא אם כן היא מרגשת למרות האינטלקט שמאחוריה). יש מלחינים פרימיטיביים. פרימיטיביות עשויה לרגש, כמובן, אבל הפרימיטיביות שבפניה אנחנו ניצבים במקרה הנוכחי כל כך מוחלטת, שאין לה סיכוי לרגש. זו התחתית של התחתית. מלבד "4:33" של קייג', זו כנראה היצירה הקלה ביותר לביצוע בהיסטוריה של המוזיקה, אפילו בהשוואה למוזיקה של הראמונס, לדוגמה. האם יצירה שקל לנגן אינה בעלת ערך? אם כך, מדוע קמו לראמונס כל כך הרבה מעריצים בכל רחבי העולם? האם אני שואל יותר מדי שאלות?

העניין במוזיקה הוא כנראה שהיא לא אמורה לעשות משהו ספציפי. האבסטרקטיות המובנית במוזיקה הופכת אותה לפונקציונלית. אנחנו מערים לתוכה את התכנים, לפי תבניות מחשבתנו, ומאותו רגע כבר לא חשוב מה הייתה כוונת המלחין ומה חושבים אחרים: היא תרגיע אותנו, תסעיר אותנו, תלווה אותנו בשעת הספונג'ה, ברגעי זעם, ברגעי אבל… לכל מצב רוח יש מוזיקה משלו, ולהפך.

הדיסק הזה, שהוענק לי על ידי חבר שאמר "על זה שום קיסר לא יגיד שיש פה יותר מדי תווים", קסום בעיניי. אפשר להאזין לו בקשב רב ולראות כיצד כל תו הופך לעולם בפני עצמו; אפשר לשים אותו ברקע, להסתובב בבית, ולהיות מופתע כל פעם מחדש כאשר אתה שומע צליל – היי, משהו קורה! ומעבר לזאת הוא כל כך זעום ומימי, שניתן לשמוע אותו אפילו במצבים שלא בא לשמוע מוזיקה; סוג של הגות. המוזיקה מופשטת על ידי מבצעיה, אפילו.

 א"א

מודעות פרסומת

רונדו

טטנוס.
ט' אנוס.
Tête a Nous
תתענו
תטענו
תטעמו
תרבחו ותסעדו
תתחתנו ותתמסדו
תתרווחו ותתמסמסו
תסמסו ותרמו
טירמיסו
Sous le soleil exactement
סורבאיה ג'וני
סולם יעקב
עקוב אחריי
אחוריי
המבול
השירות הבולאי
כשירות הרובאי
ריבוד הכבישים
כיבוד הקשישים
קישוש העצים
פיטור יועצים
עצת אחיתופל
נסיך הגאות והאופל
אופל אסטרה ברלינה
אסתרא בלגינא קיש קיש קריא
איקרה אדומה
אמא אדמה
מחכה למקדמה
Demain
מדמנה
סוף העונה
לקראת תלונה מותניים שינוס
טטנוס.

א"א

זעם תחת השטריימל

צרור אנקדוטות סופו-פסיכו-סוציו-משהו, שיותירו את הקוראים הלומי רעם שלפני הסערה ואת הקוראות פעורות פה לשטן, ואת כולם אנוסים על פי הדיבור

***

ראשית, תוספת של הרגע האחרון: איוב היה איש שְׁחוּחַ-אל

~~~~~

 

* אסטרונאוטים – אנשים המבזבזים את זמנם ברִיק

 

* הומלס – הפוך אותנו לעמוד הבית שלך!

 

* בגיל 12 כבר הייתי מאוד מפותח רגשית – בכיתי כל הזמן

 

* מדי ערב נוטל קולר, רצועה, פותח דלת, יוצא אל הרחוב ומוליך את עצמי שולל

 

* היו ימים שהייתי אכול נוסטלגיה. היום אני רק יכול להביט על התקופה ההיא בגעגועים

 

* ישוע הנוצרי היה יהודי. עוד קורבן של בעלות צולבת

 

* "מאני" (מוטו)

 

* הילדות חורקות שיניים בלילה. שוב אכלתי בוסר

 

* כשאנשי הייטק מתעלפים הם רואים מסך כחול מול העיניים

 

* ניתן לסכם את כל ההבדל בין אנגליה לישראל במילה אחת: ביטר. להם יש בירה ביטר, לנו יש אבי ביטר

 

* דרכינו לא יצטלבו עוד – זה לא מנהג יהודי

 

* אני לא מוכן לדבר שלא בנוכחות עורך דין. במחשבה שנייה ולאור היכרות עם עורכי דין, אני לא מוכן לדבר בנוכחות עורך דין

 

* "ילדים, אבא רוצה אתכם עם כולם, ברדודים" (1948, בבריכה, מסר שלא הובן כהלכה)

 

* תפוח אדמה מילא, אבל בטטה אני לא אוהב

– כן, גם אשתי לא אוהבת בטטה

 

* מראה מראה שעל הקיר, האם את יודעת לענות גם על מבחן אמריקאי?

 

* אל תתלוננו על המצב הכלכלי; אני האיש היחיד בעולם עם אוברדראפט בבנק הזרע

 

* חייבים לצאת מהשטיחים! מסע פרסום לשואב אבק חדש

 

* לזה שהיא קוראת את המחשבות שלי התרגלתי. ניחא. אלא שצליל הדפדוף מונע ממני שינה

 

* תנו לנו מנוח! – הסלוגן החדש של חברה קדישא

 

* אם אתה נמצא לבד ביער, ומוחא כפיים ביד אחת, מה בדיוק אתה עושה עם היד השנייה, אפשר להבין, אשרוב?!

 

* הטמפרטורות רגילות לעונה, הבעיה שאנחנו עוד לא התרגלנו

 

* אני לא ממש משכיל. בבי"ס היו לי בעיקר מורות רוח

 

* אני מאחר כרוני. אתמול איחרתי לשיעור האבטלה

 

* אני לא מתקלח כי אני נקי טבעית – אני שטוף זימה

 

* המצאת הסקסופון הייתה תגלית מרעישה

 

* אני לא מוכן להיות חבר במועדון שמקבל חברים

 

* למה למכוניות ובתי עסק אין גם אזעקת הרגעה?

 

* הבעיה הגדולה שלי היא שאני סולח לעצמי על הכול, על הכול, וזה פשוט בלתי נסלח בעיניי

 

* מדי בוקר, כשאתם מתעוררים, אתם צריכים להגיד לעצמכם "היום הוא היום הראשון של תחילת המשך הראשית של מה שנשאר מחיי פלוס מה שהיה קודם". או משהו כזה. פעם אנסח את זה יותר טוב

 

* למה אי אפשר להשיג בשום מקום פסקולים של סרטי סקס?

 

* אז שום הוא האנטיביוטיקה של הטבע, אה?! יפה, עכשיו שהטבע מסודר, מה אני לוקח?

 

* למה אין סחיבת פצוע-נפש?

 

* יותר אני לא מבשל פסטה בצורת קונכיות. הם מתים מחובקים!

 

* נסענו לתרשיחא לחפש אותו, אבל הסתבר שאין נביל בעירו

 

* אני כל כך חשוב, שעוד יקראו על שמי קבר!

 

* "פרנויה" היא מילה נרדפת

 

* כל המציל נפש בישראל, כאילו הציל עולם ומלואו. אבל רק כאילו. כל המציל עולם ומלואו… זה כבר סיפור אחר

 

* הבעיה היחידה שלי עם מלחמת הקיום היא שאני פציפיסט

 

* הזורעים בדמעה מסתכנים: עוד תצמח להם שעורה

 

* נכון, הזמן מרפא הכל, אבל אל תפסיקו עם הקרם האנטי-פטרייתי

 

* אין דבר כזה משיכת-יתר: אתם תמיד מושכים פחות מהנחוץ לכם

 

* דעו לכם: אם תחברו את חוטי החשמל של המיקרו-גל הפוך, כלומר את המינוס לפלוס ולהפך, תקבלו מאקרו-גל: מכשיר שמקרר דברים במהירות. נסו זאת!

 

* מה שבאמת מפחיד אותי היא המחשבה שאנימציות גיף ממשיכות להשתולל במחשב גם כשאני לא רואה אותן, ומתנהל לו עולם קדחתי והיסטרי של תמונות מתחלפות. הרעיון מתיש אותי

 

* לפעמים אני נוטה להאמין שכל העולם והקיום שלנו הוא רק חלום של אלוהים, ואני מביט לשמיים וצועק לו "תתעורר, יש לך סיוט!"

 

* כל עבודה מכבדת את בעליה, אלא אם כן אתה פקח חניה של העירייה, או מבקר טלוויזיה

 

* נכון, לחתולים יש תשע נשמות. אלה החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שיש להם רק גוף אחד

 

* לא כל הנוצץ זהב הוא, אבל היי – לפחות נוצץ

 

* גורלי שפר עליי, וזה עוד כלום לעומת מה שעולל לי לאחר מכן

 

* "בסך הכל רציתי לרדת לעם" (אשתו של קלאודיוס, אחרי האורגיה)

 

* לעולם אל תסתובבו לבד בערבות: לשם משחררים את כל האסירים!

 

* ונניח שאני לוקח כשותף לדירה סוטה מין – מי יתקע לידי… טוב, זה לא הניסוח המתאים

 

* עשה לך חבר וקנה לך רב, ואם אתה כבר במכולת, נגמר לנו החלב

 

* אין נביא בעירו, אבל ניתן להשאיר הודעה אחרי הביפּ

 

* לכל המורות שלי מהתיכון, שלום.

זוכרות שתמיד אמרתן לי "יש לך פוטנציאל ואתה פשוט לא מנצל אותו"? זוכרות?! א-אה: טעיתן! איך עבדתי עליכן! עברו 20 שנה ואתן יכולות לאכול בחזרה את המילים שלכן – מעולם לא היה לי פוטנציאל!!!

 

* רגע לפני תחילת ההסתערות, מישש טוראי ריאן את הבליטה בכיסו והרגיש ביטחון רב: הצדפה עדיין שם, חייך לעצמו, כשהוא שומע באוזני רוחו את מה שאמר לו הרבי: "צדפה תציל ממוות"

 

* נישואי נוחות – מושג והיפוכו

 

* תשבץ הגיון – מושג והיפוכו

 

* אתלטיקה קלה – מושג והיפוכו

 

* הון עצמי – מושג והיפוכו

 

* כשהציעו לי ללכת לקורס קצינים, ידעתי שהכינו לי מלכודת וסירבתי. הרי כל נעוריי הבחנתי בשלטים שאמרו "זהירות מדרגה"

 

* אל יתהולל חיגר כפיסח

 

* אם בקומדיות יש מכונות צחוק, למה בדרמות אין מכונות בכי?

 

* לכל אדם יש שם אשר נתנו לו הוריו, ואשר בגללו יצחקו עליו חבריו (מוקדש ליהודית קציר)

 

* נכון, יכולתי ללמוד מטעויות של אחרים, אבל מה הטעם? – הטעויות שלי היו הרבה יותר טובות

 

* ונסן דה סנט-רזיליון נולד עם כפית של כסף בפה, מה שהצריך ניתוח דחוף. מאז ועד סוף ימיו היו חייו רצופים תחלואים ואומללות וביקורים בבתי חולים

 

* מי שאוכל לבד מת לבד, אבל הסיכויים שימות מרעב נמוכים

 

* פריז אולי שייכת לנאהבים, אבל אין להם את התעודות המוכיחות את זה

 

* תעשיית הסרטים הישראלית הייתה זוכה לעדנה אילו כל הרבנים שלנו היו הולכים בדרכו של הרב רפאל הלפרין ומתמחים באמנויות לחימה שונות. בשיטת הדירוג החדשה, רבי היה מקבל, לדוגמה, דאן 5 ביהדות; אדמו"ר דאן 6 וכן הלאה. או אז היינו זוכים להפיץ בעולם סרטי פעולה כגון השוס הגדול, גֵר אחד רחוק מדי, אגרוף הגמרא, השוחט ובודק, אברך הזעם, מניין הנועזים, שובו של הגולם, זעם תחת השטריימל, בעבור חופן אתרוגים וכן הלאה

 

* כרעם ביום בהיר? הרבה יותר מפתיע הברק שבא לפניו

 

* מבצרו של לורד דאנקסברי הוא ביתו

 

* יולנדה עמדה ללדת בכל יום. הרופאים הזהירו אותה שזה קצב לא אנושי, והציעו לה לחשוב על אפשרות של פעם שנה

 

* איך הפך מוצרט לגאון ללא קלטות "בייבי מוצרט"?

 

* מכונית היא כלי רכב שמטרתו להביא אותך במהירות ובבטיחות האפשרית מנקודה A, למוסך הקרוב

 

* האמת היא נר לרגליי, ואני עושה עליו פוּ

 

* צ'י קונג – הצליל שמתקבל כשמתעטשים ליד גונג

 

* הלכתי לאלכוהוליסטים אנונימיים, אבל אחרי כמה זמן ראיתי שזה לא בשבילי: אני רוצה להיות מפורסם!

 

* "יש להפריד בין צבעים". הוראת כביסה שנלקחה צעד אחד רחוק מדי בדרום אפריקה

 

* אני סובל מתסמונת שירשתי מסבתי – הצורך הקומפולסיבי לתלות כביסה. בספרות הרפואית זה נקרא "אטביזם"

 

* הכיתי בברזל בעודו חם. נכוויתי

 

* הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל, אבל תמיד יש את דרום אמריקה כאופציה

 

* הכיסא הוא מפלטו האחרון של הטייס

 

* אני מניח לרוח לפסל את שיערי, לשמיים להיות לי גג, לאוויר להיות מזוני. במילים אחרות – אין לי גרוש על התחת

 

* לסיום, תרגיל נועז –

כעת אכתוב בהקלדה עיוורת את המשפט

"רזי ההקלדה העיוורת נהירים לי לחלוטין":

רזי הה'ךשה ביוררצ נביקין לע חעחטואע8ו

© ארז אשרוב

Tongs in cheek

 

The kitchen knives me
As I can't get the vacuum any cleaner.
Deterring detergents drain in the dark
And I am approached by an aging, bleaching agent,
A schemer who wants me to turncoat.
Anger dust accumulating outside –
I can sense the lynch mop gathering.
Try to stay out of the gas ring, out of range,
Lay low in the mortars, Martyr Luther.
"A water-pitcher with no batter" they said,
"An egg beater!" though I never raised a hand;
When will the scales fall from their eyes?!
Shag-rug-rake it all –
So now I'm Don Quiche Hot, eh?
Me, a mere flat Sancho Pancake batter worse than bite.
I'm living on borrowed kitchen-timer, having reached a carving fork in the road.
Totally out of my grill element,
I fear a severe case of solutionless utensillitis.
Yet these are cutting edge verses
Worthy of Pie Tin Pan Alley!
Ay, a clever verbal cleaver –
I am not yet dinner's ready to kick the bucket

Erez Asherov

שבע קושיות קווקזיות

 

האם יש טלאים שעשויים טלאים?

האם ניתן לקרוע גזר לגזרים דקים

ואמרו – האם ניתן לחלוש על חזקים?

איזה רישיון צריך להוציא כדי להעניק רישיונות

האם יש מישהו ששפת הרציף היא שפת אמו?

האם יש רופא באולם,

ומי יקים איתי תזמורת כלי דם?!

א.שרוב

מספר הרהורים À-propos de rien

כל פעם שנכנסתי לכיתה, התלמידים התחילו לתרגל התעלמות בוקר 

כשפוליטיקאי מפסיק לשקר נשמעת אזעקת אמת. מה שמסביר את השקט 

יש העוברים ישר מהצבא אל הבא 

מקפד – מפקד עם נטייה לאבד חיילים. "רואה את הסרן ההוא? מקפד מעולה – רק בשנה האחרונה התייבשו לו חמישה טירונים" 

"אין לך מה לדאוג," אמרתי לפקח רשות הטבע, "המטווח הזה משמש למטרה טובה" 

לאחרונה מתקיים קשר אמיץ בין האסתטי לאנסתטי 

זמר הראפ נכנס למועדון עם שישה מחברי הפמליה שלו. "אתה נראה מיליון דולר," אמרתי לו. "אחד ששישה אפסים משתרכים אחריו."

פולסא דנורה – נורת ניאון שרק מהבהבת ולא מצליחה להידלק

"פעם אחרונה שאתה מאחר לשיעור התמותה!" (פרופ' יהודה היס לסטודנט)

כשפורצים תוכנה זה אקט של חילול הקוד 

מישהו יודע כמה עולה השחר? 

עברתי לתזונה בריאה: אני אוכל רק פרות משחיטה מלאה

הלכתי למשחזר גלגולים קודמים שהוא גם פסיכולוג. הוא קבע שאני עותומאני דפרסיבי

 

© ארז אשרוב

 

המילון האלטרנטיבי – פרויקט בהתעוות, חלק ב'

אגזוז – משקה אנרגיה תוסס, על בסיס חלמוני ביצים

אוושה – אישה מופנמת, שקטה

אזובית – אחת שנפרדה מהחבר וזמן רב לא יוצרת מערכת יחסים חדשה, מפני שהיא ערוגה (ע"ע)

אמפטיה – אגן רחצה מכרבל. בערבית – אמבטיה

אנקדוטה – סוג של נחש חנק שמקורו בדרום אמריקה, אך כיום תפוצתו כלל-עולמית. אנשים רבים מגדלים אנקדוטות כחיות מחמד, יוצאים איתן לטיולים ברחוב ונהנים לעצור עוברים ושבים ולהתגאות ברחש שהן משמיעות: "שמע אנקדוטה…"
התוצאה היא תחושת חנק ומועקה אצל השומע

אספסוף – קהל בהופעות של אסף אמדורסקי

אפילוג – בלוג עם סקס אפיל

אפילפסיה – תגובה חריפה של הגוף, המתבטאת בפרפורים ועוויתות, ומתעוררת עקב חשיפה ממושכת ועודפת לשירים מתוקים מדי, כגון אלה של ג'יימס בלאנט, לדוגמה. מקור השם בימים בהם התגלתה התופעה לראשונה, עם שירו של בובי מקפרין, Don't Worry Be Happylapty

אפיקורוס – מעולם האופרה, קטע שמח בשירת מקהלה

אפרכסת – מיוונית, "אפרקסוס", כרית אורתופדית שהמילוי שלה תערובת חול ואדמה

ביתוּל – אי-קיום יחסי מין למעלה משלושה חודשים; ביתול תורה – התנזרות שכזו על רקע דתי

בנזין – מישהו עם חרא של אופי, אבל לא מזיק; "אודי הזה חתיכת בנזין…"

גיפוף – הקטנת תמונה על ידי המרתה לפורמט gif

גסיסה – שיחה שעיקרה סקס. "אתמול נפגשנו כולנו באוהל, והתפתחה גסיסה ארוכה פחד"

דוברמן – יחצן

דחילק – ציפורן שהצבע מתחיל להתקלף ממנה

זעפרןרס"ר

חרדה – פחד שאוחז בך כשאתה מרגיש שדרכת על משהו רך באופן חשוד, ואתה מהסס לבדוק את הנעל אבל די ברור לך מה זה בדיוק, כאילו, דא!

טפלון – (מלרע) סוג של שיח מטפס; סוקר טלפוני

טרנספר – תת-סוגה במוזיקה האלקטרונית, שהתפתחה במועדוני עזה

ממזר – פרחים שאתה מביא ליומולדת של מישהו, ושגנבת מבית קברות

מנדרינה – ייפוי כוח שהוענק לסין על ידי חבר הלאומים, ואשר מכוחו שלטו הסינים בארץ ישראל בין השנים 1520-1548

סוציומט – המכשיר שמחלק מספרים לתור בביטוח לאומי

סטטוּסקופּ – כל אביזר אופנתי שמעיד על רמת ההכנסה של בעליו. "נחמן שוב החנה את הסטטוסקופ על המדרכה, מטר מהקפה"

סטטוּסקוף – אחד שמרבה להשתמש בסטטוּסקופים

ערוגה – אחת שמתה מגעגועים, לרוב לאהוב שעזב. "תראו את מלכה; ערוגה בגלל ניסים"

פוקוס – אונומתופיה. הצליל שנוצר מאוננות עם סבון. מצרפתית, Faux-cousse

צ'יוואווה – צעירה קולנית שמרבה להגיד צ'או. לרוב אחת שעברה שיוף (ע"ע) מסיבי

רפטטיבי – דיסק של מוזיקה "שחורה" שכל השירים בו נשמעים אותו הדבר וכמו מאה דיסקים אחרים מסוגו

שיוף – חבילה של טיפולים קוסמטיים. "תראו איזה שיוף עשתה שולה"; בסלנג – כּיוּס

 

ארז אשרוב

רשומות ישנות קודמות

%d בלוגרים אהבו את זה: