הוא כבד, הוא אחים

dfmp_1414_night_in_casablanca_1946כשנודע שהאחים מרקס עומדים לשחרר סרט בשם "לילה בקזבלנקה", איימו האחים וורנר, מפיצי "קזבלנקה" הקלאסי, לנקוט בהליכים משפטיים נגד ההפקה, בגלל השימוש בשם "קזבלנקה" בכותרת.

גראוצ'ו מרקס שלח להם מכתב בזה הלשון:

"האחים וורנר היקרים,

"ככל הנראה יש יותר מדרך אחת לכבוש עיר ולהצהיר שהיא שלך. לדוגמה, עד שחשבנו לעשות את הסרט הזה, לא היה לי מושג שקזבלנקה שייכת באופן אקסקלוסיבי לאחים וורנר. עם זאת, ימים אחדים לאחר שהודענו על תחילת ההסרטה, קיבלנו את המסמך החוקי הארוך והמאיים, המזהיר אותנו שלא להשתמש בשם קזבלנקה.

"מסתבר שבשנת 1471, פרדיננד בלבואה וורנר, סבי סבכם, שחיפש קיצור דרך לעיר ברבנק, הגיע לחופי אפריקה, תקע את דגלו באדמה וקרא למקום קזבלנקה.

"אני פשוט לא מבין את הגישה שלכם. אפילו אם אתם מתכוונים להוציא מחדש את סרטכם, אני בטוח שחובב הקולנוע הממוצע יוכל – עם חלוף הזמן – להבדיל בין אינגריד ברגמן להרפו. אני לא יודע אם אני אוכל, אבל בהחלט אשמח לנסות.

"אתם טוענים שקזבלנקה שלכם, ושאף אחד אחר לא יכול להשתמש בשם ללא הסכמתכם. ומה בנוגע ל'האחים וורנר'? האם גם זה בבעלותכם? יש לכם בהחלט הזכות להשתמש בשם וורנר, אבל מה עם האחים? מקצועית, אנחנו היינו אחים הרבה לפניכם. ואפילו לפנינו היו אחים – האחים סמית, האחים קרמזוב, דן אחים – שחקן בייסבול מדטרויט, וגם 'שבת אחים גם יחד'.

"עכשיו, ג'ק, מה איתך? האם אתה טוען ששמך מקורי? ובכן, הוא לא. הוא היה בשימוש הרבה לפני לידתך. ככה סתם, אני יכול לחשוב על שני ג'קים – ג'ק מג'ק ואפונת הפלאים, וג'ק המרטש, שבזמנו חתך בבשר החי.

"בנוגע אליך, הארי, אתה בוודאי חותם על הצ'קים שלך מתוך אמונה שאתה ההארי הראשון בכל הזמנים, ושכל ההארים האחרים מתחזים. אני יכול לחשוב על שני הארים שהקדימו אותך. היה הארי של המגדלור, מימי המהפכה, והיה הארי אפלבאום, שחי בפינה של רחוב 93 ושדרת לקסינגטון. למרבה הצער, אפלבאום לא היה ממש ידוע. פעם אחרונה ששמעתי ממנו, הוא מכר עניבות.

"כל זה בוודאי נשמע כמו נאום כעוס ומר, אך לא זו הכוונה. אני אוהב וורנרים; כמה מהחברים הטובים שלי הם האחים וורנר. אפשרי הדבר שאני עושה לכם עוול ושאתם בעצמכם לא יודעים דבר על הסיפור הזה. יש לי תחושה שהניסיון למנוע אותנו משימוש בשם הוא רעיון של עורך דין משחר לטרף, שעושה סטאז' קצר במשרד שלכם. ובכן, אנו נילחם בו עד לערכאות הגבוהות ביותר! אף הרפתקן-חוק חיוור-פנים לא יגרום לטינה בין המרקסים לוורנרים. בתוך תוכנו כולנו אחים, ונישאר חברים עד שהסליל האחרון של לילה בקזבלנקה יתנדנד על המקרנה".

מכתב זה גרם למבוכה אצל האחים וורנר, והם ביקשו מגראוצ'ו סינופסיס, על מנת להגיע לאיזושהי פשרה. זה מה שקיבלו:

"אני מגלם רופא נאה במיוחד המטפל בילידים, וכחלטורה ממשכן פותחנים וקליפות אפונים אצל פראים לאורך חופה הזהוב של אפריקה. כשאני פוגש לראשונה את צ'יקו, הוא עובד בבית מרזח, שם הוא מוכר ספוגים לעכברי בארים שלא יודעים לשתות. הארפו הוא נושא כלים ערבי שחי בתוך כד יווני בפרברי העיר. כשהסרט מתחיל, דייסה, ילידת המקום, מחדדת חצים לקראת הציד. פול הנגאובר, הגיבור שלנו, מדליק כל הזמן שתי סיגריות בבת אחת. ככל הנראה הוא אינו מודע למחסור בסיגריות.

"יש הרבה סצנות של הדר ועוינות חריפה, ויש גם שליח שפותח בריצת אמוק. ריצת אמוק, במקרה ולא הייתם שם, הוא מועדון לילה קטן בשולי העיר".

מישהו בחברה עדיין לא היה שלם עם הסינופסיס, כך שהם דרשו פירוט נוסף. וקיבלו:

"בגרסה החדשה אני מגלם את בורדלו, אהובתו של המפרי בוגרט, במלון על חוף ים הגדוש בנערות סמוקות לחיים, שרובן הועמדו למשפט בעוון שידול. הרפו מתחתן עם בלש המלון, צ'יקו מנהל חוות יענים, ונערתו של בוגרט, בורדלו, מבלה את שארית חייה בבית באקול".

זה סתם סופית את הפה לאחים וורנר. או שהם הבינו שצוחקים עליהם, או שהתסריט הזה סיפק אותם.

א"א 

מודעות פרסומת

שיטת המקל של צ'פלין

בדיוק היום הוא נולד, ב-16 באפריל, לפני 119 שנים. ג'ורג' ברנרד שו אמר עליו שהוא "הגאון היחידי שהתפתח בקולנוע", וגם לגראוצ'ו מרקס הייתה דעה דומה. חייו של צ'פלין היו סוערים, מלאי תהפוכות, התנהלו לאור הזרקורים, אבל ישנם פרטים בהיסטוריה שלו שאינם מוכרים אפילו למעריציו. פקחו עיניים

 

חסיד אומות עולם

מעטים זוכרים כיום את שמו של אלכסנדר טנסמן (Tansman, 1897-1986), מלחין פולני ממוצא יהודי, שעם מעברו לפריז זכה לעידודם של ראוול וסטראווינסקי, ואף קיבל הצעה להצטרף לקבוצת "השישה" של הונגר ומיוֹ, אך סירב בנימוס.

ב-1941 נמלטו טנסמן ובני משפחתו מאירופה ללוס אנג'לס, מסיבות מובנות. הדבר התאפשר הודות לעזרה שקיבל מחברו שהתאזרח זה מכבר באמריקה, אחד צ'רלס צ'פלין. טנסמן הקדיש לצ'פלין את הקונצ'רטו השני שלו לפסנתר, עוד בסוף שנות השלושים. למען ההגינות ההיסטורית, יש לציין שמלבד צ'פלין איפשרו את המעבר של טנסמן גם המנצחים ארתורו טוסקניני ויוג'ין אורמנדי, והכנר יאשה חפץ.

 * צ'פלין על משחק: "תזמון! קיבלתי את זה מאמא שלי. נולדתי עם זה. אני לא חושב שניתן ללמד בנאדם לשחק"

 

רצה לדבר

גראוצ'ו מרקס: "צ'פלין פעם אמר לי, 'הלוואי שיכולתי לדבר על המסך כמוך'. הפעם האחרונה שפגשתי אותו הייתה כשנתנו לו אוסקר. שנינו היינו באותה מסיבה והוא ניגש אליי ואמר 'שיהיה לך חם'. אני יודע למה הוא התכוון בזה, כי כשאתה הופך זקן כמונו נעשה לך קר. מעולם לא שכחתי את זה.

"אבל למעשה אני מכיר אותו מגיל 18. אני חושב שזה היה בוויניפג, קנדה, באיזה מועדון עלוב. מעולם לא שמעתי קהל צוחק ככה. סיפרתי עליו לבחורים. אמרתי: 'הרגע ראיתי את הקומיקאי הטוב בעולם. לא יודע מי זה, אבל אתם חייבים לפגוש אותו'. הוא קיבל 25 דולר לשבוע וחלק חדר הלבשה עם עוד חמישה אנשים".

 * צ'פלין באוסקר: "אתם כולכם אנשים מתוקים, נהדרים". מאוחר יותר טען הסאנדיי טיימס כי התוודה בפניהם: "שנאתי את כולם"

 

 

 ביישן וצנוע

גראוצ'ו מרקס: "פעם היינו כולנו בסולט לייק סיטי, והלכנו לבית זונות. אבל צ'פלין היה כל כך ביישן שהוא לא הלך עם אף אחת מהבנות. לא היה מסוגל להיכנס איתן למיטה. אז הוא ישב כל הערב על הרצפה, ושיחק עם הכלב של בעלת הבית.

"כשהגענו לחוף המערבי, מק סנט הציע לו עבודה, והוא סירב לה. בפעם הבאה שפגשתי אותו שאלתי אותו מה הייתה הסיבה, והוא אמר: 'הם הציעו לי 200 דולר לשבוע כדי להעלות מופע ולהצטרף למק סנט. אף אחד לא מספיק טוב לקבל 200 דולר לשבוע'".

 * צ'פלין על כסף: "נכנסתי לעסק הזה בשביל כסף, ומזה צמחה האמנות. אני מצטער אם זה גורם למישהו להתפכח מאשליות, אבל זו האמת"

 

מי בא אל מי?

במגזין וראייטי, לעומת זאת, נטען כי צ'פלין הגיע למשרדים של מק סנט מבלי לקבוע פגישה. מאותו יום ועד עלייתו לגדולה עברו חודשים ספורים: אם בשנת 1913 נשלח למערכת וראייטי צילום של המופע "Karno's Wow Wows", ששולחו לא טרח לציין את שמו של המשתתף צ'פלין, הרי שב-1915 כל אמריקה כבר הכירה אותו, וב-1916 הוא שבר שיאים כאשר "הולך על קירות" שלו, שהופץ ב-200 עותקים, גרף עשרת אלפים דולר ליום.

חברת אֶסֶנֵיי הרוויחה מיליון דולר מסרטיו הקצרים של צ'פלין, ושילמה לו משכורת של 125 אלף דולר, ועוד עשירייה על כל סרט. קצת לאחר מכן סירב לסכום של חצי מיליון דולר, וחתם חוזה עם מיוצ'ואל, תמורת 670 אלף ובונוס של 150 אלף. לאחיו, סיד, שתפר את העסקה, שילם שכר בסך 75 אלף דולר. לפי הטענה, ב-1918 כבר עמדה משכורתו השנתית על מיליון עגול.

 צ'פלין על סרטים: "אני לא חושב שהסרטים של היום משתווים לאלה שלי. אני מאוד כן באמירה הזו. אין בהם שום ערך"

 

לא כל כך ביישן

גראוצ'ו מרקס: "חמש שנים מאוחר יותר חזרתי לקליפורניה, והוא גר שם באיזה בית ענק וזיין את כל השחקניות הראשיות. והוא הפך לקומיקאי הגדול בעולם". (הציטוטים של גראוצ'ו מתוך The Marx Bros. Scrapbook, ניו יורק, 1973)

 צ'פלין על עירום: "זה הדבר שאני מתנגד לו בסרטים של היום. כל אחת יכולה להוריד את הבגדים, ומאותו רגע היא הופכת מעניינת לקהל הרחב"

חטף בוקס

את שנות העשרים של המאה העשרים החל צ'רלי צ'פלין על הקרשים: המפיק הגדול לואי ב. מאייר והשחקן נקלעו לקטטה בבית מלון, ומאייר הכניס לצ'פלין נוקאאוט, לא לפני שהסיר את משקפיו.

הסיבה: מאייר העסיק את אשתו לשעבר של הקומיקאי, מילדרד האריס (הנישואים נמשכו מ-1917 עד 1920), כשהוא מוסיף לה את השם צ'פלין במטרה למשוך קהל, כמובן. 

הקרב נערך ב-8 באפריל, 1920, במלון אלכסנדריה, לוס אנג'לס. את השחקן המדמם גרר החוצה השחקן ג'ק פיקפורד.

 

צ'רלי אפלין?!

מסתבר שלא רק לברוס לי היו אחים לשם. ב-1925 תבע צ'פלין שחקן בשם צ'רלס אמאדר, שניסה להשתמש בשם הבמה צ'רלי אפלין.

 

משתמט וקומוניסט?

את הביקורת הציבורית הראשונה שלו ספג צ'פלין עוד בימי מלחמת העולם הראשונה, משום שלא חזר לאירופה מולדתו להילחם. הסתבר שהוא התנדב לצבא, אך סורב מטעמים רפואיים.

במשך 42 שנות שהותו באמריקה לא הוציא אזרחות.

כשהואשם בקומוניזם בימי ציד המכשפות של מקארתי ("אפילו רמזורים פחדו אז להתחלף לאדום", אמר בזמנו הקומיקאי בוב הופ) וזומן להעיד בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקאית, כתב להם: "אינני קומוניסט, ומעולם לא השתייכתי למפלגה פוליטית כלשהי. אני מה שאתם עשויים לכנות מחרחר-שלום".

 * "מיציתי את אמריקה. לא אחזור לשם גם אם ישוע הנוצרי יהיה הנשיא"

 

 

רתם את הטבע

"כשצ'פלין צילם סרטים קצרים, שמע שגשם כבד גרם להצפה בפארק גריפית, ואז הוא כינס במהירות את הצוות הטכני, הוסיף עליו שניים מהקומיקאים שלו ומיהר לנצל את השטחים המוצפים לצילום קטעים הומוריסטיים. התסריט? מאולתר.

"לפני שנים שיחקתי טניס עם צ'פלין; איזו מפלצת, איזו אנוכיות שלוחת רסן על המגרש!"

 (איליה קזאן, מתוך הספר "חיי", דביר, 1994)

 * "הייתי ונשארתי ליצן. זה ממקם אותי בדרגה נעלה יותר מכל פוליטיקאי"

 

%d בלוגרים אהבו את זה: