תביא לי את האהבה שלך

514ACHTC7CL._SL500_AA300_

צ'רלס בוקובסקי (1983)

איורים: ר. קראם

מאנגלית: ארז אשרוב

הארי ירד במדרגות ויצא אל הגינה. רבים מהמטופלים היו בחוץ. נאמר לו שגלוריה, אשתו, נמצאת בחוץ. הוא ראה אותה יושבת לבדה ליד שולחן. הוא התקרב אליה באלכסון, קצת מאחורה ומהצד. הוא חג סביב השולחן והתיישב מולה. גלוריה ישבה זקופה מאוד, הייתה חיוורת מאוד. היא הביטה בו אבל לא ראתה אותו. אז היא ראתה אותו.

"אתה המצביא?"

"המצביא של מה?"

"המצביא של המתקבל על הדעת?"

"לא, אני לא."

היא הייתה חיוורת, עיניה היו בהירות, כחולות בהירות.

"איך את מרגישה, גלוריה?"

זה היה שולחן ברזל צבוע בלבן, שולחן שישרוד מאות שנים. באמצעו היה אגרטל קטן של פרחים, פרחים מתים נבולים שהשתפלו מגבעולים עצובים רופסים.

"אתה דפקן-זונות, הארי. אתה דופק זונות."

"זה לא נכון, גלוריה."

"הן גם מוצצות לך? הן מוצצות לך את הזין?"

"רציתי להביא את אמא שלך, גלוריה, אבל יש לה שפעת."

""למכשפה הזקנה הזאת תמיד יש משהו… אתה המצביא?"

המטופלים האחרים ישבו אל שולחנות או עמדו שעונים על עצים או היו שרועים על הדשא. הם היו נטולי תנועה ודוממים.

"איך האוכל פה, גלוריה? יש לך חברות, חברים?"

"זוועה. ואין, דפקן-זונות."

"את רוצה משהו לקרוא? מה אני יכול להביא לך לקרוא?"

גלוריה לא ענתה. אז היא הרימה את יד ימין, הביטה בה, קמצה אותה והכניסה לעצמה אגרוף ישר על האף, בכוח. הארי אחז בשתי ידיה מעבר לשולחן. "גלוריה, בבקשה!"

היא התחילה לבכות. "למה לא הבאת לי בונבוניירה?"

"גלוריה, אמרת לי שאת שונאת שוקולד."

הדמעות שלה זלגו בשטף. "אני לא שונאת שוקולד! אני אוהבת שוקולד!"

"אל תבכי, גלוריה, בבקשה… אני אביא לך בונבוניירה, כל מה שתרצי… תקשיבי, שכרתי חדר במוטל במרחק כמה בלוקים מכאן, רק כדי להיות קרוב אלייך."

עיניה הבהירות התרחבו. "חדר במוטל? אתה שם עם איזו זונה מזדיינת! אתם רואים יחד סרטים כחולים, יש על התקרה מראה גדולה!"

"אני אהיה קרוב אלייך בימים הקרובים, גלוריה," הרגיע הארי. "אני אביא לך כל מה שתרצי."

"אז תביא לי את האהבה שלך," היא צרחה. "למה קיבינימט שלא תביא לי את האהבה שלך?"

חלק מהמטופלים הסתובבו והביטו.

"גלוריה, אני בטוח שאין מישהו שאכפת לו ממך יותר ממני."

"אתה רוצה להביא לי בונבוניירה? יודע מה, תקע את הבונבוניירה הזאת בתחת!"

הארי הוציא כרטיס ביקור מהארנק שלו. זה היה מהמוטל. הוא הגיש לה אותו.

"אני רק רוצה לתת לך את זה לפני שאשכח. מותר לכם לעשות טלפונים? אם את רוצה משהו, לא משנה מה, תתקשרי אליי."

גלוריה לא ענתה. היא לקחה את כרטיס הביקור וקיפלה אותו לריבוע קטן. אז היא התכופפה, חלצה אחת מהנעליים שלה, הכניסה את הכרטיס לנעל ונעלה אותה בחזרה.

אז הארי ראה את דוקטור ינסן חוצה את הדשא לקראתם. דוקטור ינסן הגיע עם חיוך ואמר, "אז… כן כן…"

crumbbukowski_bringmeyourlove2

"שלום, דוקטור ינסן." גלוריה דיברה ללא מבע.

"אפשר לשבת?" שאל הדוקטור.

"בטח," אמרה גלוריה.

הדוקטור היה איש כבד גוף. הוא הצחין ממשקל ומאחריות ומסמכות. הגבות שלו נראו עבות וכבדות, הן היו עבות וכבדות. הן רצו לגלוש למטה אל תוך הפה הרטוב העגול שלו ולהיעלם, אבל החיים לא אפשרו להן את זה.

הדוקטור הביט בגלוריה. הדוקטור הביט בהארי. "אז…" הוא אמר. "כן… אני ממש מרוצה מההתקדמות שלנו עד כה."

"כן, דוקטור ינסן, בדיוק סיפרתי להארי שאני מרגישה הרבה יותר יציבה, כמה עזרו לי הייעוץ והטיפולים הקבוצתיים. נפטרתי מכל כך הרבה מהכעס חסר ההגיון שלי, מהתסכול חסר הטעם שלי ומחלק ניכר מהרחמים העצמיים ההרסניים שלי…"

גלוריה ישבה כשידיה משולבות על ברכיה וחייכה.

הדוקטור חייך אל הארי. "גלוריה החלימה באופן מפליא!"

"כן," אמר הארי. "שמתי לב."

"נראה לי שזה עניין של עוד קצת זמן עד שגלוריה שוב תהיה איתך בבית, הארי."

"דוקטור?" אמרה גלוריה. "אפשר לקבל סיגריה?"

"כן, ברור," אמר הדוקטור, שלף חפיסה של סיגריות אקזוטיות וחילץ אחת מהן בנקישה. גלוריה לקחה אותה והדוקטור הושיט את המצית המצופה בזהב שלו, והצית בו להבה. גלוריה הכניסה לריאות, נשפה…

"יש לך ידיים יפות, דוקטור ינסן," היא אמרה.

"תודה רבה לך, יקירתי."

"וטוּב לב שמציל, טוב לב שמרפא…"

"תראי, אנחנו עושים פה כמיטב יכולתנו…" אמר דוקטור ינסן בעדינות. "עכשיו, אם תסלחו לי, אני צריך לדבר עם כמה מהמטופלים האחרים."

הוא הרים את המסה שלו בקלות מהכיסא ועשה את דרכו אל שולחן אליו ישבה אישה אחרת שביקרה גבר אחר.

גלוריה נעצה בהארי מבט. "השמוק השמן! הוא אוכל את החרא של האחיות לארוחת צהריים…"

"גלוריה, היה נהדר לראות אותך, אבל זאת הייתה נסיעה ארוכה ואני צריך לנוח קצת. ונראה לי שהדוקטור צודק. שמתי לב שחלה התקדמות."

היא צחקה. אבל זה לא היה צחוק שמח אלא צחוק בימתי, כמו תפקיד ששונן. "לא התקדמתי בכלל. אם כבר, חלה נסיגה…"

"זה לא נכון, גלוריה…"

"אני המטופלת, רוֹשׁדָג. אני יכולה לעשות דיאגנוזה טובה יותר מכל אחד אחר."

"מה אמור הרושדג הזה להביע?"

"אף פעם לא אמרו לך שיש לך ראש של דג?"

"לא."

"אז פעם הבאה שאתה מתגלח, תביט טוב. ותיזהר לא לחתוך את הזימים."

"אני הולך עכשיו… אבל מחר אני אבקר אותך שוב…"

"בפעם הבאה תביא את המצביא."

"את בטוחה שאין משהו שאני יכול להביא לך?"

"אתה פשוט חוזר לחדר במוטל כדי לדפוק איזו זונה!"

"אולי אני אביא לך גיליון של ניו יורק? פעם אהבת את המגזין הזה…"

"תקע את ניו יורק בתחת, רושדג! ואחריו תסובב פנימה את טיים!"

הארי הידק את ידו על היד שבה הכתה את עצמה על האף. "תחזיקי מעמד, תמשיכי לנסות. בקרוב תחלימי…"

גלוריה לא הראתה כל סימן ששמעה אותו. הארי קם באיטיות, הסתובב והלך לכיוון המדרגות. כשהיה באמצע הגרם הוא הסתובב ושלח אל גלוריה נפנוף קטן. היא ישבה נטולת תנועה.

*~*

הם היו בחושך ועשו את זה במרץ כשהטלפון צלצל.

הארי לא ויתר, אבל גם הטלפון לא ויתר. זה היה מטריד במיוחד. די מהר הזין שלו התרכך.

"איזה חרא," הוא אמר והתגלגל מעליה. הוא הדליק את המנורה והרים את הטלפון.

"הלו?"

זאת הייתה גלוריה. "אתה דופק איזו זונה!"

"גלוריה, מרשים לכם לצלצל כל כך מאוחר? לא נותנים לכם כדורי שינה או הרגעה או משהו בסגנון?"

"למה לקח לך כל כך הרבה זמן לענות לטלפון?"

"את אף פעם לא מחרבנת? הייתי באמצע התרוקנות טובה, את תפסת אותי באמצע התרוקנות טובה."

"אני בטוחה… אתה הולך לגמור להתרוקן אחרי שתסגור את הטלפון?"

"גלוריה, הפרנויה הקיצונית המחורבנת שלך היא בדיוק מה שהביא אותך למקום שבו את נמצאת."

"רושדג, לעיתים קרובות הפרנויה שלי בישרה על אמת שמופיעה באופק."

"תקשיבי, את בכלל לא מדברת בהיגיון. תלכי תשני קצת. אני אבוא מחר לראות אותך."

"בסדר, רושדג, תגמור עם הזיון שלך!"

גלוריה ניתקה.

*~*

נֵן הייתה לבושה בחלוק הבית שלה, וישבה על שידת הלילה עם כוס וויסקי במים. היא הדליקה סיגריה ושילבה רגליים.

 2126576798_3c38ef6209

"אז," היא שאלה, "מה שלום העזר כנגדו?"

הארי מזג לעצמו שתייה והתיישב לצידה.

"סליחה, נן…"

"סליחה על מה ובשם מי? בשמה או בפניי או מה?"

הארי רוקן את הוויסקי שלו. "יופי, בואי נעשה מכל זה איזו אופרת סבון מסריחה."

"אה, ככה? אז מה אתה כן רוצה לעשות מזה? תקיעה סתמית? רוצה לנסות לגמור את העבודה, או שאתה מעדיף להיכנס לאמבטיה ולסחוט אותו לתוך הכיור?"

הארי הביט בנן. "קיבינימט איתך, אל תהיי חכמולוגית. את ידעת מה המצב בדיוק כמוני. את זאת שרצתה לבוא איתי!"

"זה בגלל שידעתי שאם לא תיקח אותי, אתה תביא איזו זונה!"

"איזה חרא," אמר הארי, "שוב המילה הזאת."

"איזו מילה? איזו מילה!?" נן חיסלה את המשקה שלה, והטיחה את הכוס בקיר.

הארי הלך לשם, הרים את הכוס, מילא אותה מחדש והושיט לנן, ואז מילא את שלו.

נן הביטה לתוך הכוס שלה, לגמה, הניחה אותה על השידה. "אני הולכת להתקשר אליה, ולספר לה את הכול."

"בחלום בלילה! זאת אישה חולה!"

"ואתה מניאק חולה!"

בדיוק אז צלצל הטלפון. הוא עמד על הרצפה באמצע החדר, במקום בו הארי השאיר אותו. שניהם זינקו מהמיטה לכיוון הטלפון. בצלצול השני שניהם נחתו, כשכל אחד אוחז באפרכסת. הם התגלגלו הלוך ושוב על השטיח, מתנשמים בכבדות, כשכל הרגליים והזרועות והגופים בסמיכות נואשת, וכך הם גם השתקפו במראה הגדולה שעל התקרה.

 2125800961_b80cb7dffc

מודעות פרסומת

צ'רלס בוקובסקי, ראיון

מה היית עושה אם היו נשארות לך חמש דקות
לחיות? שאל.

כלום.

באמת?

כן, כלום.

בסדר, ונניח שהיו לך
שבועיים?

כלום.

בחייך, אל תגיד את זה, תהייה
רציני
!

נראה לי שאני
רציני.

בסדר, ונניח שהיו נשארים לך
חודשיים?

או שהייתי שודד בנק
או
לומד סקי מים.

אתה לא לוקח את
כל העסק הזה
ברצינות.

אז שאלתי אותו:
מה אתה היית עושה
אם היו נשארים לך חודשיים
לחיות?

טוב, הוא אמר, הייתי
שותה ומזיין,
הרבה.

אוקיי, אז תרשום גם אותי
לאותו הדבר.

עכשיו אתה מדבר!
אמר.

יחסית לבנאדם שנשארו לו חודשיים
לחיות
הוא נראה די
מבסוט.

א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: