טסט – דה פיינעל פרונטיר

טירת הכרמל. יום. חוץ.

סקוטי מגיע לעשות טסט לאנטרפרייז.

בוחן: הופה! הייתה לי בדיוק כזאת. היו זמנים. עכשיו, עכשיו הייתי מחליף אותה בחדשה שלי. 1701?

סקוטי: 1701 אֵיי.

בוחן: שנת 2265, כן? מהשנים האלה הן הכי אמינות. לא רואות מוסך. ידנית?

סקוטי: לא, ווֹרפּ דרייב.

בוחן: מרוצה?

סקוטי: ההגה טיפה רועד במהירות האור, הדלתות עושות של רעש של ספריי מטהר אוויר, אבל חוץ מזה… טאץ' ווד.

בוחן: חסכונית?

סקוטי: שתי שנות אור לליטר אנטי-חומר.

בוחן: (שורק בהתפעלות) אין, כבר לא עושים כאלה. (מביט לאורך הספינה) עשית ציפוי אנטי-קלינגון בירכא?

סקוטי: מג'ד אל כורום.

בוחן: אחלה. יופי. טוב… רישיון וביטוח. תאותת שמאלה. ימינה. ברקס. וישרים. תפעיל קרן גרירה; אוקי, אתה יכול להוריד את המשאית בחזרה לקרקע. סע קדימה, אני אגיד לך מתי לעצור. (יורד לתעלה).

עוד

עוד

עוד

עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד… עוד… עוד עוד

עוד עוד

עוד

עוד

עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד

עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד וד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד

עצור!

עוד קצת… עוד… עוד… עוד… זהו!

שחק עם הפייזר. חזק! שמאל-ימין. חזק! טורפדו!

דומם מנוע…

[סקוטי עובר את הטסט, ומקבל קוביית בּוֹרְג ריחנית לתלות על המראה האחורית.
שלא בידיעתו, הבוחן תוקע לו מדבקה של טכנו-טסט על הפגוש האחורי]

א"א

דון חואן של הניקוז

יש לי חברה חדשה, פלסטינית.

אני חושד בעצמי שאני איתה רק כי קל להרשים אותה.

תראי, הבוילר ומכונת הכביסה עובדים ביחד והחשמל לא קופץ, אני אומר לה; אל תפחדי, תלחצי על הידית, תורידי את המים – הביוב פה עובד כמו שד; קדימה, תשתי מים מהברז – יש מים – נו, איך הטעם?!

בלילה, לפני שאנחנו נרדמים חבוקים, אני לוחש לה, מה את אוהבת בי?

"את התשתיות, יא ארז," היא אומרת. "את האינפרעסטרקצ'ר."

א"א

צופן דה-אפצ'י

עד היום לא ידעתי על קיומה של לחמניית צלב חם, או גלוסקת הצלב, כפי שמתרגם בבילון בטעות, כי למיטב ידיעתי גלוסקה צריכה להכיל סולת, או לפחות אופירה.

אבל לא באתי לדון קולינריה.

העניין הוא צירוף המקרים המפליא שפקד אותי:

בבוקר נתקלתי במאמר אודות הלחמניות האלה ב"גרדיאן".

בצהריים נתקלתי בהן ב"שירת התליין" של נורמן מיילר.

ועכשיו, במופע של ג'ורג' קרלין, שמעתי אותו טוען שזה מה שקורה "כשחבר בקו קלקס קלן תוקע לך צלב בוער בתחת". (משחק מילים על המילה "בּאן" – לחמנייה וישבן).

שלוש פעמים ביום אחד, בשלושה מקומות כל כך שונים, דרכי ודרכה של הלחמנייה מצטלבות?!* מצטער, זה כבר לא צירוף מקרים, לא ולא – זה הקוסמוס שקורא לי, מסמן לי, מסמל לי!

היקום תובע ממני לנקוט בפעולה!

אבל איזו פעולה?האם עליי להתנצר? לאפות? להעמיס פחמימות? לצאת למסע צלב פרטי? לקנות צימוקים?

לרוב, היקום שורק לנו במשרוקית כלבים ואנחנו נותרים תמהים, מבולבלים מתמיד, אבל הפעם אין לי ספק קל שבקלים באשר למשמעות: היקום רוצה שאפסיק לקרוא מאמרים וספרים ולשמוע מופעי סטנדאפ, ושאחזור לעבוד!

*בּאן פּאן אינטנדד

נ.ב. "בּאן פּאן אינטנדד" יכול להיות שם נהדר לסרט הודי

א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: