המכורים לניטרוגליצרין

"בעבור חופן דינמיט" (Duck, You Sucker/A fistful of Dynamite/Once Upon a Time in… the Revolution/Giù la testa) הוא סרט רחב-יריעה, פגום אבל מעניין, של סרג'ו ליאונה. זה המערבון האחרון שביים והסרט האמצעי בטרילוגיית "היו זמנים" שלו, ששיאה בתחילתה – המערבון המופתי "היו זמנים במערב".

אם "הטוב, הרע והמכוער" מתרחש על רקע מלחמת האזרחים באמריקה, הסרט הנוכחי מתקיים על רקע מלחמת האזרחים (המהפכה) המקסיקאית, וקווי העלילה הכלליים דומים. את הטוב והרע מגלם ג'יימס קובורן המזהיר במבטא אירי, ואת המכוער מספק במבטא מקסיקאי רוד סטייגר, שחקן נהדר אך מוגזם, שבתחילת הסרט משתין על נמלים; אולי זאת מחווה לעקרב המת בתחילת "חבורת הפראים" של פקינפה.

עם פתיחה כזאת, לא פלא שיש ב"דינמיט" משהו ביזארי, אם בגלל שמדובר במערבון שבו שני הגיבורים לא רוכבים על סוסים (אופנוע, אם כבר), אם בגלל שהמוזיקה של אניו מוריקונה משקרת (הנעימה הקדם-צרפתית הקלילה שחוזרת על עצמה ברגעים טרגיים מעלה על הדעת את רכיבת האופניים של קיד וקסידי, במקום את סצנת העינוי של טוקו), ואולי במיוחד בגלל המשולש הרומנטי האירי הביזארי שמוגש לנו בסלואו מושן, אפרופו פקינפה. מה זה, "המכורים לזהב"?!

זאת בנוסף לשימוש נרחב במילת ה-N, ציטוט של מאו בפתיחה, וסצנת אונס שגורמת לאמביוולנטיות ב"כלבי הקש" של פקינפה להיראות מעודנת. בנוסף, אם המידע שלי נכון, ה-IRA אליו משתייכת הדמות של קובורן הוקם ארבע שנים אחרי הזמן בו מתרחש הסרט, 1913, ומקלע שפנדאו המופיע בסרט התחיל את חייו רק ב-1942.

ומעבר לכול זה הסרט קטוע, לא מספיק קוהרנטי, נטול רגעים בלתי נשכחים, אבל עדיין מרתק לצפייה. אחרי הכול – ליאונה.

נ"ב – תזכירו לי לכתוב מאמר על תולדות המרקקה.

א"א

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: