אני נוהג, משמע… אישה! – היתרון האבולוציוני של הגברים

גברים נוהגים יותר טוב מנשים, וזו עובדה.

לפני שיתחילו משמרות של פמיניסטיות נזעמות להתדפק על דלתי (לא שזה כזה רע, כשאני חושב על זה), ברצוני להבהיר שני דברים.

הראשון הוא שנהיגה "טובה", לפי המילון הגברי השלם, משמעה נהיגה במהירות מעל המותר בחוק, חציית נתיבים, גניבת רמזורים, האצה בסיבובים, עקיפה מימין (לא שיש כזה דבר – פשוט שכולם נוסעים לאט בנתיב השמאלי), החזקת ההגה ביד אחת אם בכלל, בדיקת תכולת המזוודה במושב האחורי תוך כדי נהיגה במסלול האמצעי בכביש המהיר, והתחמקות תמידית משוטרים.

גבר שנוהג כך, נוהג "טוב". כל האחרים הם יורמים, זקנים או נשים, ומי בכלל נתן להם רישיון נהיגה?! כמובן, בגלל שהעולם עוד לא נאור ומפותח דיו, הרשויות לא מבינות שנהיגה גברית טיפוסית מעידה למעשה על מיומנות ושליטה ברכב, ומתייחסות לזה – ברוב בורות, וכנראה מתוך רגשי נחיתות – בשם "נהיגה מסכנת חיים ורכוש".

אנחנו, כמובן, קוראים לזה "נהיגה ספורטיבית".

אגב, למישהו יש מושג מה זה המוט המצחיק בצד שמאל של ההגה?

כך או אחרת, בימים אלה התפרסם בהולנד מחקר שנערך באוניברסיטת רידינג באנגליה, ולפיו נשים נוהגות זהיר יותר, וסיכוייהן להיות מעורבות בתאונה קטלנית נמוכים יותר. במסגרת המחקר נבחנו ביצועי נהיגה של 480 נהגים ונהגות בגילאי 18 עד 50, והחוקרים התפלאו מאוד לגלות שהגברים נוהגים מהר יותר, מפרים את תקנות וחוקי הנהיגה, מתעלמים מתמרורים, ונוטים לנהוג כשהם שתויים.

אז בתור התחלה, בכלל לא ברור למה היו צריכים לבזבז זמן ומשאבים על המחקר הזה – יכולתי לספק להם את כל המידע הזה בעצמי.

שנית, זה מבחן לא הוגן, כי הגברים הוטעו: גבר שאומרים לו שהולכים לבדוק את איכות הנהיגה שלו, מיד יגביר מהירות, ישתה ארבע כוסות וויסקי ויתעלם מהתמרורים. כאמור, זו הדרך שלנו להוכיח שאנחנו נהגים טובים; כך אנחנו עומדים באתגר. אצל נשים זה אחרת: אומרים להן לנהוג טוב, והן מיד מבינות שאסור לעבור על החוק או להתנגש בחפצים נייחים.

משעשע.

הדבר השני שהייתי רוצה להבהיר, הוא שהגברים נוהגים טוב יותר מסיבות אבולוציוניות. זה עניין הישרדותי: גבר, אפילו אם הוא נוהג במהירות החוקית ומחזיק שתי ידיים על ההגה ומאותת בכל פנייה וסטייה מנתיב, לא יכול להימנע מלהביט בעוברות אורח כשעיניו אמורות להיות על הכביש. פשוט בלתי אפשרי. זה דחף בלתי נשלט, רפלקס שמפעיל שריר לא רצוני, חוק שניוטון לא הצליח לנסח. וברגע שהגבר מביט באישה, שאר חלקי המוח שלו – כלומר אותם 20% שאינם מוקדשים לנעיצת עיניים – יוצאים מכלל תיפקוד. אלמלא היה הטבע מפצה אותנו, היינו אנחנו – ויחד אתנו כל המין האנושי – נכחדים.

הרי התרחיש: גבר ממוצע נכנס למכונית, מתניע, מתחיל לנסוע, ואז נתקל מבטו באישה שהולכת על המדרכה או נוהגת במכונית אחרת. הוא מביט בה בריכוז כשהיא מלפניו, ממשיך להביט בה דרך המראה הצדדית כשהיא חולפת על פניו, אחרי זה דרך המראה האחורית, אז הוא מסובב את ראשו אחורה, ובינתיים עוברות דקה או שתיים מבלי שהוא "נוהג", למרות שהמכונית שבה הוא נמצא ממשיכה לפעול ולהתקדם.

זה אמור להיגמר בתאונה, אבל במציאות זה עובד אחרת. הרי כמה פעמים קרה שפתאום התעוררתם משרעפי בהייה האמצע נהיגה, ולא היה ברור לכם כיצד ייתכן שהמשכתם לנהוג כל הזמן הזה, כשבעצם הייתם עסוקים אך ורק בדבר אחד: שינון קווי מתאר של אישה?

עשרות פעמים.

ביום.

ותמיד ניצלתם.

למה? שוב, כי הטבע דאג לנו, ועם הזמן – לא לפני אינספור תאונות הליכה ורכיבה (ניוטון עצמו נתקע בעץ התפוחים, לא שכב למרגלותיו) – פיתחנו סוג של טייס אוטומטי, עין שלישית אליה עובר הפיקוד ברגעים בהם כל הווייתנו מסתכמת בנעיצת מבט.

אגב, פתאום עלה על דעתי: מה קורה עם הביסקסואלים? הרי עבורם האפשרויות כפולות ומכופלות, והם בוודאי לא יודעים לאן להביט קודם כשהם מאחורי ההגה, רגל של אישה מתחלפת ברגל של גבר, חצאית במכנס, שפתון בשפם, ממש אסון. אין להם רגע להקדיש למלאכת הנהיגה.

הביסקסואלים חייבים להיות הנהגים הכי טובים!

ארז אשרוב, המאה הקודמת

 

%d בלוגרים אהבו את זה: