אי-אר החמור נער – שיטות מיון

חדר מיון. גבר בנעלי התעמלות צהובות, מכנסי התעמלות כחולים, חולצת הוואי פרחונית בצבעי שקיעה, שועט פנימה דרך הדלת בצורה שמחרידה את כל הנוכחים, הלבושים כולם בלבן. הוא נמרץ, בריא בעליל, רם קול.

גבר: שלום, שוב אני, קדימה… לבדוק אותי, אני עומד למות, אין אוויר, אין אוויר, לבדוק אותי! מה קורה? למה אתם עומדים ככה סתם? הבנאדם גוסס, לא תצילו? מה אתם רוצים, שאני אעמוד בתור? כמו כולם? כל החיים תור תור תור תור, כאילו מי יודע מה יש בקצה. אני אגיד לכם מה יש בקצה: או שמשלמים כסף, או שאוכלים אוכל מחורבן של חתונות. זה מה שיש בקצה התור. ועכשיו על סף המוות אני צריך לעמוד בתור כדי להישאר בחיים? (אחים רצים פנימה, מגלגלים אלונקה עליה שוכבת אישה מבוגרת, גונחת. הוא פונה אליה) גברת, מה את נדחפת? הייתי קודם. גם אני מקרה חירום, והאוטו שלי חונה במקום לא נוח. קדימה… לבדוק אותי… לאבחן ולשלוח אותי לטיפול. אני רוצה להבריא.

אחות: מר ליברמן, בבקשה, אי אפשר לעבור את זה כל יום. אתה בריא. בדקנו. בדקנו אתמול, ושלשום, ויום לפני זה, וכל החודש האחרון.

ליברמן: ואיך אני יודע שאני בריא, שהמוות לא מעבר לפינה, שהמערכות לא עומדות לקרוס, אם לא תבדקו אותי? ומאחר שאני משלם את המיסים, ומאחר שאני חבר בקופת חולים, ומאחר שאני משלם ביטוח בריאות ממלכתי ואפילו תוספת להשתלת איברים והסרת גידולים ותורם לתזמורת הסימפונית הצעירה, אני רוצה שתבדקו אותי. עכשיו! (מגיע נער פצוע, בגדיו מוכתמים בדם, בגבו נעוץ סכין. הוא פונה לנער) רכרוכי! בגילך הייתי שם על זה פלסטר. בית חולים… התרגלו ללוקסוס אלה. רמת חיים. (צועק עליו) יאפי מסריח! משתמט!

אח: (מגיע עם מד לחץ דם). טוב, בוא נתחיל עם זה.

ליברמן: מה זה? מה המכשיר הזה? אתם מנפחים לי פומפה מסביב ליד ואני מבריא מזה?

אחות: זה מד לחץ דם, מר ליברמן… סיסטולי ו…

ליברמן: שטויות! מד לחץ, חה, (צוחק צחוק מוגזם) היאהאאחחי – לחץ דם. כאילו הדם בלחץ. אני בלחץ, האדם בלחץ. אני עומד למות, תעשו משהו, תעשו! (נתלה בייאוש על צווארו של האח).

אח: סליחה, מר ליברמן, אתה חונק אותי.

אחות: אולי נתחיל במשהו יותר פשוט: (בטון מתיילד, מציגה את ה)מד חום. תפתח פה גדול, מר ליברמן…

ליברמן: מד חום? מד חום? חה חה חיחי חה…. פתאום אני מזג אוויר? קודם הבלון המטאורולוגי ועכשיו זה? איך בכלל פועל הדבר הזה? למה בפה? (נוגס) טפי, זה זכוכית, את זה שאני אוכל? השתגעתם? באתי להיבדק, לא להיכנס לספר השיאים של גינס. ואם אני אוכל את זה, מה אז – תחכו שזה ייצא מהצד השני ולפי זה תמדדו לי את החום? רופאי אליל. לא התקדמתם מאז שניסרו גולגלות כדי לחפש את הנפש (נעצר, מהורהר, בטון שקט אומר לעצמו) המממ… רעיון לא רע. צריך הרי לחפש איפשהו. הגולגולת זה מקום הגיוני. (מתעשת, בטון הצעקני הרגיל) מה זה הדבר הזה בצ'ופצ'יק?

אח: כספית, מר ליברמן. זה מתרחב בחום.

ליברמן: כספית! להרעיל אותי! יתרחב לי בטחול! רוצחים! הצילו, אני מת, תבדקו אותי.

אחות: טוב, טוב, יש פה משהו ממש קל, אמין, לא מסוכן. תעשה 'אה', מר ליברמן (מתכוונת לדחוף לו מקל לפה).

ליברמן: מה הדבר הזה ולמה זה טוב? איפה הארטיק שהיה על זה? את מאכילה אותי שאריות. צודקים כשמתלוננים על האוכל של בתי חולים. או שרגע… רגע… את חושבת שאני מטורף, שאני אלקק את זה כאילו זה ארטיק ואז תוכלו לאשפז אותי, הא? לא ילך לכם, לא ילך. את ליברמן לא עשתה אמא של מטומטם. (בשקט) את אחי דווקא כן. (רגיל) לאשפז, הא? מחלקה סגורה, מה? לא, אני אלך לחדר מיון אחר, שם יבדקו אותי, יטפלו בי כמו בשיקאגו. (מדלג) הופ! הנה אני בריא עכשיו מרוב המזימות שלכם. לא כדאי להיות חולה במדינה הזו, עם השטויות שלכם לניפוח הלחץ ובליעת החום וליקוק המקל של הארטיק. אריוודרצ'י רומא. ואפָנקוּלוֹ!

מתרחק לדרכו. הפוגה קלה.

אח: מסכן, הוא בטח בלחץ נוראי.

אחות: כן. טוב, עבודה שוחקת… לא קל לנהל בית חולים.

ארז אשרוב, ה-M ה-XX

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: