מלונות באספמיה – בריחה פושרת מהמציאות

כשחיים במדינה כמו שלנו (ורוב המדינות הן כמו שלנו, רק שאצלנו יותר חם, הרבה יותר חם לכל הרוחות!… סליחה), הצורך לברוח מהמציאות גדול וחזק. רוב האנשים בוחרים בשיטה הקלה לבריחה מהמציאות: הם רואים חדשות. נכון, החדשות אמורות לשקף את המציאות, אבל למעשה הן מרחיקות אותנו ממנה, גם על ידי הפיכתה למוצר טלוויזיוני, מדוד באינצ'ים, משהו בר-שליטה מרחוק, וגם על ידי מתן פתח דיבור לפוליטיקאים, שכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט. להפך – רוב הזמן, פוליטיקאים עסוקים בהכחשת המציאות.

אנשים שמוכנים ויכולים להשקיע יותר זמן וכסף בבריחה מהמציאות, יוצאים לחופשה, וזו לרוב מתקיימת בבית מלון. המלונות, בהתאם, הם משהו חוץ-מציאותי, בועה פנטסטית שמתקיימת בממד סטרילי משלה. אין פלא, לכן, שהחפצים בחדר המלון מתפקדים על דעת עצמם, בצורה שאינה תואמת את מה שאנו מורגלים אליו בחיים הנורמליים.

* חלק גדול מהדברים לא עובדים. זו עשויה להיות מנורה, רצוי המרכזית, אבל לרוב דווקא השלט של הטלוויזיה נכשל במילוי תפקידו. למרבה הצער, אתם לא יכולים להטיח אותו בחמת זעם על הקיר, כי הוא ממוסמר לשולחן הלילה ומצויד באימובילייזר (כדי שלא תוכלו להטיח אותו בזעם על הקיר).

* דברים אחרים עובדים רק באופן חלקי: אין שום קשר בעולם בין הטמפרטורה המצוינת על הווסת של המזגן, לבין מה שקורה באמת, במציאות, בחדר. זה מין כפתור כזה שאתה אמור לשחק אתו, להשתעשע בו, אבל לא באמת לשלוט בטמפרטורה באמצעותו. הפריווילגיה הזו אינה בתחום הסמכות שלך. אתה מכוון לחמש מעלות ומקבל איוורור עדין ותו לא.

* חדר האמבטיה הוא אזור אסון בפני עצמו:

– בכיור יש חצי-פקק כזה, כסוף, ולא ברור מה מטרתו, מלבד לאגור למשך פרק זמן ארוך מדי את זיפיך המגולחים, את שרידי קצף הגילוח ומשחת השיניים. תיאורטית זה אמור להיפתח, אבל זה תמיד תקוע באיזה מצב ביניים לא ברור.

– הכיור מאוד גבוה, אבל הברז מאוד נמוך, אולי כדי לרמוז לך שהמים אינם ראויים לשתייה. איך מגיעים לברז? הכי טוב שיעורי יוגה או אב קדמון בשם קווזימודו.

– באמבטיה עצמה יש כל מיני חלקים שנתקעים בך, ומשענות לרגליים שמעלות על דעתך כי מנהל המלון היה פעם גיניקולוג. החלק האחורי של האמבטיה צר מדי, כאילו כדי להגיד לך "שמע, לנו אין תחת כזה גדול. רק אתם מגיעים שמנים כאלה, תיירים מגעילים". האמבטיה בנויה בשיפוע הפוך, כך שבחלק האחורי שלה תמיד מצטברים מים.

– הדוש הוא סיפור בפני עצמו. מהבית אתה רגיל לשני מצבי דוש: ספריי חם ומתעגל, או זרם חזק, מסז'יסטי, ממוקד. לא כך בבתי מלון, למרות שגם פה יש שני מצבים: האחד הוא שפריץ המבוסס על תורת הכאוס, שנע לכל מיני כיוונים בכל מיני עוביים ועוצמות, והשני הוא שפריץ מהיר המבוסס על תורת הכאוס, שנע לכל מיני כיוונים בכל מיני עוביים ועוצמות.

– האסלה תמיד ממוקמת בפינה לא נוחה של החדר, קרוב למשהו בולט שתפקידו למנוע ממך לשבת בנוח. כשיש בִּידֶה, הוא פנים-רקטאלי.

* הטלוויזיה תמיד משעממת, ועל הערוצים הלא משעממים צריך לשלם. הערוצים בתשלום מציעים לך מבחר: ערוץ פורנו בלתי נמנע, סרט לא מעניין, וסרט כן מעניין שתמיד יהיה מדובב לשפה זרה במיוחד. את הסרט הלא מעניין תראה במשך סופשבוע אחד קרוב ל-715 פעמים, לעולם לא מההתחלה. את סרטי הפורנו תראה קרוב ל-716 פעמים, לעולם לא עד הסוף.

* היה זה קצין סדיסטי בצבא הפרוסי שהמציא את ההידוק הפראי של המצעים למיטה. רק על ידי שימוש בכוח בלתי סביר ניתן לקלף אותם ולרבוץ בשלווה.

* חדרניות, או שלא מגיעות בכלל, או שמעירות אותך בשבע ורבע בבוקר, מתפלאות למצוא אותך במיטה ולגלות שלמרות שחזרת בחמש לפנות בוקר מבילוי פראי במועדון אקזוטי – שבו רקדת עד שירד גשם ושתית קרוב לחצי גלון קוקטייל טרופי רב-עוצמה העשוי מנוזל שהילידים משתמשים בו להכנת חצים מורעלים – אתה עדיין לא אפּ על הרגליים.

* המיני-בר הוא מלכודת אולטימטיבית, שמאפשרת למלון למכור לך שליש ליטר מים במחיר של ארגז בירה. הם מקררים הכל – את הקוקה קולה, את היין האדום, את הקוניאק. כמו המזגן, גם המיני-בר עובד בעוצמה חלקית, ובסופו של דבר אתה מחליט לשתות קוניאק צונן. אבל אין כוסות, לעולם אין כוסות, רק את אלה שעל הכיור, שמיועדות לפתור לך את בעיית ההתכופפות לברז בעת ציחצוח השיניים.

וכך, בסופו של לילה סוער במועדון אקזוטי, אתה מוצא את עצמך בחדר פושר, לוגם קוניאק קריר במחיר הסביר של 58 דולר מתוך כוס מים עבה ומצופת-אבן, שוכב על המיטה, בוהה בסרט פורנו, ורוצה להחליף ערוץ, אבל השלט לא פועל, כי מסמורו לשידה לא מאפשר להחליף לו סוללות.

אתה מטיח את הכוס בקיר בחמת זעם.

החדרנית נכנסת. "תייר עוד במיטה?"

ארז אשרוב, שלהי המאה הקודמת

%d בלוגרים אהבו את זה: