עכשיו מאונן – תקרית צרכנית

סופרמרקט, מחלקה בשרית. גבר ניגש לדוכן, מעיין בסחורה, פונה אל המוכר:

גבר: כמה זה הפסטרמה בדבש?

מוכר: ארבעים וחמש.

גבר: טוב, אז תן לי 250 גרם.

מוכר לוקח את נתח הבשר, מפנה גב ומתחיל לפרוס על נייר שאותו הוא מחזיק ביד עטויה בכפפת ניילון. הגבר משנה דעתו:

גבר: טוב, שיהיה 300. תעשה את זה 300 גרם.

המוכר ממשיך לפרוס, מוריד את הכפפה ושוקל את הפרוסות.

מוכר: 340 זה בסדר?

גבר: לא, לא, עשיתי את זה 300 מ-250, אז שיהיה בדיוק 300.

המוכר מוריד כמה פרוסות מהערימה שעל המשקל בידו החשופה.

מוכר: אופס, 290… (מחזיר פרוסה או שתיים לערימה. שוקל מחדש) עכשיו בדיוק 300.

הגבר מביט בפעולתיו בריכוז.

גבר: סלח לי, יש לי שאלה קצת אישית, אבל זה קשור לעבודה. אפשר?

מוכר: תשאל.

גבר: אתה מאונן?

מוכר: סליחה!?

גבר: שאלתי אם אתה מאונן.

מוכר: מה… ל… ל… מ… מה…. אתה בסדר? איזו מין שאלה זו?

גבר: רציתי לדעת, כי נגעת בנקניק שלי עם היד שלך, ואם אתה מאונן זה ממש לא היגייני מצדך. גם אם אתה מחטט באף זה פויה, אבל אם אתה מאונן זה פשוט מגעיל. פשוט מגעיל. מי יודע מה קורה אצלכם בחדרי הקירור, אה?! עומדים פה מאחורי הדוכן כל היום, מביטים בנשים יפות שעוברות, טועמות קבנוס, היצר מתעורר, ואז אתה נעלם לך לחדר הקירור לכמה דקות, עושה את שלך, חוזר ונוגע בנקניק שלי עם היד שלך. ובטח לא שטפת. אני יודע איך זה עם מוכרנים – רואים בנו, הלקוחות, אויבים. נודניקים. מציקים לכם בהפסקת הצהריים הגדולה והארוכה שלכם. ברוב חוצפתנו רוצים נקניק, מבקשים לטעום, וזה מוציא אתכם מהכלים, אז אומרים יאללה, נשתין לו על הכבד עגל, ניגע בנקניק שלו עם היד המאוננת. למה לא? וסלח לי, עם כל הכבוד, אולי אתה בנאדם נהדר, אבל אני בהחלט לא מעוניין במטענים הגנטיים שלך על הנקניק שלי.

מוכר: (המום) אתה לא נורמלי.

גבר: יופי של תירוץ. מזה אני מסיק שאתה בטח נורמלי. אתה גם נראה כזה – בחור מיושב, אחד העם. אבל אנשים נורמלים הרי מאוננים – זה נורמלי. (מסתובב וצועק) לקוחות נכבדים! גבר זה נורמלי ומאונן באופן נורמלי. הוא אונן ונגע לי בנקניק!

מגיע מנהל הסניף

מנהל: סליחה, אדוני, יש איזו בעיה?

גבר: אל תיתמם. הוא מאונן לך בעסק ואתה יודע מזה. ואחרי זה הוא גם נוגע לי בנקניק. ארבעים וחמישה לקילו, והוא עוד נוגע לי עם היד המאוננת. הייתי מצפה מכם לקצת יותר היגיינה. מקום גדול כזה.

מנהל: אדוני, אני ארשום את התלונה שלך, ועכשיו אני מבקש שתצא מהמקום. תודה ולהתראות (דוחף אותו קלות בכתפו).

גבר: אהה, עוד מאונן! מה זה כאן, אחוות מאוננים? האחד עושה ביד והשני מחפה? או שאולי אתם מאוננים ביחד בחדרי הקירור, מפנטזים על הקופאית באקספרס. אתה יודע מה – אני רוצה גם לדעת, מקום מכובד וגדול כזה, אם אתם מחטאים את הידיות של העגלות אחרי כל לקוח. מה אני יודע איזה מאונן השתמש בעגלה שלי לפני רבע שעה? הבנאדם יכול להדביק אותי במשהו. תמיד הידיות דביקות, כמו רצפה של פיפ-שואו. מאוננים פה כולם! אתה והעובדים שלך והלקוחות שלך. ובסוף, אני זה שצריך לסבול מתנאים סניטריים ירודים.

מנהל: אדוני, צא או שאני קורא לאבטחה! (לתוך המיקרופון, לחוץ) אבטחה, אבטחה לבשרית, מיידית! (לא רוצה להלחיץ לקוחות, משנה לטון מתוק) ללקוחותינו הנכבדים… מי שיקנה שני מוצרים במחלקה ה… חלבית, יקבל… (מאלתר) 48 אטבים צבעוניים חינם. תודה שאתם…

גבר: (חוטף ממנו את המיקרופון, צועק) מאוננים! כולכם מאוננים!

הוא רץ החוצה. משתררת דממה פתאומית שנמשכת כמה שניות טובות. המנהל מביט במוכר כשעל פניו הבעה של מישהו שמחזיק בפה לימון.

מנהל (למוכר): קדימה, הרץ, תארוז את עצמך ותעוף לי מהעיניים. גועל נפש.

א"א אי אז

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: