מוח אנושי – הצעת ייעול

אילו המוח היה מַחְשֵׁב, דבר ראשון הייתי מרים את המכסה ונושף בחוזקה. רק כדי לפזר את האבק, שדברים יהיו פחות מעורפלים. אם הייתי במצב רוח להשקיע, אולי אפילו הייתי יורק עליו רוח ממשאבת אופניים, או בעזרת מפוח קטן של צלמים, או – אם הייתי מוצא כזה בחנות העתיקות – מפוח של ממש, גדול, ששימש פעם לליבוי אש באח. בתקווה שלא חדרו לתוכו חלקיקי פחם שרק יעצימו את שחור הבלבול.

בזיכרון לא הייתי נוגע. לא שהזיכרון שלי כל כך משובח, אבל טוב לי ככה, התרגלתי, כמו מי שנולד עיוור. הזיכרון מספיק לי להפעלת מספר יישומים בעת ובעונה אחת, ואם לפעמים הוא תוקע את המערכת, זה לא נורא. לא קריטי.

לפעמים אני מנסה להיזכר בשם של שחקן או שחקנית ובשום אופן לא מצליח. אני עשוי לזכור את רוב הסרטים בהם שיחקו, את שמם של שחקני המשנה, הבמאים, אפילו את שם המלחין או מעצבת התלבושות (אדית' הד), אבל שמו של השחקן הספציפי, בנאלי ככל שיהיה, חומק ממני. זה מטריף אותי, אבל במקרה כזה תמיד אפשר להשתמש בכונן חיצוני – ספר, או אדם אחר. מה שהכי זמין ומצריך הכי פחות אינטראקציה אנושית.

לפני כמה ימים חמקה ממני המילה… לא קומפוזיטור לא אימפרוביזטור לא אינקוויזיטור לא פומפדור לא בל דה ז'ור לא ספונסר לא… איזה דגנרט אני… מונח ארכאי למפיק, אמרגן… יש אופרטה של מוצארט בשם הזה… לא אופרסור לא אספרסו בטח לא ריג'נסי לא פמפלט לא גרנדיוזי לא לא לא לא לא לא לא!

נכנעתי. אני פותח ספר. "מילון המלחינים והמוזיקה שלהם".

מוצארט היה ילד כשכתב את זה… רגע… 1786… "האימפרסריו"!

טוב, אז לא בדיוק ילד אלא נער זקן, חמש שנים לפני מותו, זאת אופרה ולא אופרטה, אבל מצאתי. וזה היה משעשע וחינוכי. המעצבן הוא שאני יודע שזה יקרה לי עוד פעם ובקרוב. ולא סתם שאני אשכח, אלא שזה יקרה ברגע חיוני, כשארצה ללגלג על אמרגן כושל ולכנותו איפרסריו.

אין לי את חדות הזיכרון הנשלף שתאפשר לי ללגלג על אנשים בזמן אמת, אבל שוב, אני כבר רגיל לזה. כמעט אוהב את זה. ובכלל, מתי אי פעם רציתי ללגלג על אמרגן?

בכל אופן, אילו המוח היה מחשב, הייתי מסתיר את הנורית האדומה, כדי שלא ידעו מתי אני חושב. הייתי מכניס לכוננים A ו-E רק דיסקים ודיסקטים שובבים, צבעוניים, עם הרבה קבצי קול ותוכנות מרהיבות. הייתי מנקה את העיניים עם מגבונים אנטי-סטטיים מיוחדים.

הייתי לוחץ על Reset בכל פעם שאישה יפה נוטלת ממני את יכולת הדיבור וגורמת להודעה "יישום זה ביצע פעולה לא חוקית" להופיע.

זה קורה הרבה.

לא הייתי מניח עליו כוסות קפה. לא הייתי מכבה אותו לעולם. הייתי מתקין תוכנת אנטי-וירוס הכי עדכנית שיש בשוק, רק בשביל ההרגשה הטובה. הפינוק.

ברור שהיה חיבור לאוזניות. כבר יש.

הייתי דורך על כרטיס הטלוויזיה ומשמיד אותו. מנקה את הקבצים הזמניים ואת הקבצים הישנים הסרוחים שקשה להיפטר מהם, קבצי נוסטלגיה וטראומה וזיכרונות מיותרים שרק מכבידים על ההארד דיסק.

אני רוצה הארד דיסק נקי, נטול שומן, מוצק, מבריק.

הייתי מתקין שומר מסך של ג'ק דניאלס.

הייתי חובט על הרקה בכל פעם שצבעי העולם היו מתחילים להשתבש.

רק השד יודע כמה פעמים הייתי לוחץ על Esc.

אבל קודם כל, והכי חשוב, הייתי נפטר מהאבק.

א"א, המאה הקודמת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: