לא הוכח כמסרטן – מה שיותר פחות, יותר יקר

 

גם מי שאינו טיפוס נוסטלגי, יודה בעובדה שפעם החיים היו הרבה יותר פשוטים. היית הולך למכולת, קונה לחם, חמאה, ביצים, שמן, חוזר הביתה ומכין חביתה שניגבת בלחם עם חמאה.

ידעת היטב שזה אוכל בריא, בסיסי, עממי, אוכל של אין חוכמות.

אוכל.

אלא שאז ישבו להם במעבדות אנשים שלא מאמינים בפשט, והתחילו לבדוק מה בדיוק מכיל האוכל הבריא שאנחנו אוכלים, וגילו בו מיני מינים של מרכיבים שלדעתם אינם מיטיבים עם גוף האדם. הם היו משוכנעים שהם צודקים, כי הם בדקו את השפעת המרכיבים הללו על חולדות.

כך קרה שהחיים המודרניים מזמנים לנו שלל של מוצרים "נטולי". הרעיון הבסיסי פשוט – מה שאין בו משהו שהיה בו במקור, הרבה יותר טוב לכם – והטיעונים דיאטטיים, דיאבטיים, דיאלקטיים: יש קולה בלי קוקאין, קפה נטול קפאין, שמן ללא שומן, שניצל ללא בשר, עוגות ללא סוכר וכן הלאה.

לשולחני, שעמוס אלכוהול עוד מימי בית הספר ("זה רק מיץ אננס", אמרתי למורה לגדנ"ע כשריחרח את בקבוקון הוויסקי שלי בטיול השנתי. "אולי אתה צודק", אמר וינק מסיגריית המריחואנה שלו), הגיעה השבוע בירה גרמנית נטולת אלכוהול, שאפילו מתגאה בכ-40% פחות קלוריות מאשר בבירה נורמלית. הרהרתי ביני לבין עצמי (מה שיצר בינינו רווח) למה בדיוק זה טוב. העליתי מספר תיאוריות:

  1. לאלכוהוליסטים בתהליך גמילה
  2. לאזרחים הטובים שיוצאים לפאב ומאמינים באמת ובתמים שאם שותים לא נוהגים
  3. לאבות שהילד מנדנד להם לשתות מהבירה שלהם, אבל אינם מעוניינים להרגילו לאלכוהול, מהסיבה הברורה מאליה – למנוע ממנו לחלוק איתם את הנוזל היקר

אחרי השלב התיאורטי, ניגשתי לשלב המעשי.

בפחד מובן קירבתי את הבקבוק אל פי, לגמתי, וכמה שלא פשפשתי בלשוני בין שיניי, כמה שלא גרגרתי ופלבלתי והמהמתי, לא הצלחתי למצוא הבדל בטעם בין בירה זו לבין בירה שכן מכילה אלכוהול. זו הייתה שעת צהריים, ועמיתיי לעבודה הביטו בי ברחמים: "התחיל לשתות מוקדם היום. בטח בעיות בבית". חשבתי לעצמי שאם אני כבר מריח מבירה בעבודה ומוציא לעצמי שם רע, לא יזיק לחזק את הבירה נטולת האלכוהול בקצת וודקה שאני מחזיק דרך קבע במגירה.

כך קרה שהשבתי את סדרי בראשית, והחזרתי למוצר נטול את מה שהיה חסר בו. מבחינתי, זה לא פחות משמעותי מהקטע שסופרמן מסובב את כדור הארץ אחורה כדי להציל את לואיס ליין.

אז, לבירה לא אלכוהול עדיין יש טעם של בירה, אבל בקצה השני קיימים מוצרים נטולים שהופכים למגעילים, כמו משקאות הדיאט למיניהם: שום וכוסברה לא מעבירים את טעם הלוואי האיום של האספרטיים. אגב, שמתם לב לאזהרה בעניין כמות האספרטיים שיותר ממנה אסור לצרוך ביום? חישוב קל מעלה שאפילו פיל לא מסוגל לשתות כמות מספיקה של קולה דיאט כדי לעבור את הכמות המיותרת, אז מה טעם באזהרה?

התשובה פשוטה: לאזהרה אין טעם, בדיוק כמו למשקה.

במעגל השלישי יש לנו מוצרים שטעמם משתפר עקב החסרת מרכיב מסוים, וזאת התופעה הכי מדאיגה, לטעמי: מוצרים שפתאום מקבלים את התואר "אמיתי". מה שהיצרן אומר לנו בעצם, זה שעד עכשיו מכרו לנו זבל מלאכותי, ואילו מעכשיו הם יפסיקו למכור לנו זבל, ויספקו לנו את הדבר האמיתי. תמורת תוספת נאה במחיר.

ובמקום לצאת לרחובות ולהפגין ולהחרים את מוצרי החברה שעד עכשיו מכרה לנו תחליף-שניצל, סגסוגת סויה ספוגה בסחי סיקסקים, אנחנו רק מוצאים את עצמו מביטים בכניעה בשני המוצרים המוצעים לנו, ועושים את התחשיב מה כדאי לנו לקנות הפעם – שניצל אמיתי ויקר, או "שניצל" זול שבוודאי מזיק לבריאות.

והרי עוד דילמה תזונתית מודרנית: לעתים קרובות, עם הצטרפותו של מוצר נטול חדש למדפים, פתאום אנחנו מגלים מרכיב שהיה בו עד כה שלא בידיעתנו, ואז מגיעה המחשבה הנוראית – אם הם טורחים לציין בגדול על האריזה שמעכשיו המוצר נטול דיהידרוזיטין הציקלמט, רק השד יודע איזה נזק גרמנו לגופנו בכל השנים שבהן צרכנו כמויות בלתי הגיוניות של דיהידרוזיטין הציקלמט. ואם ד"צ באמת כל כך מזיק לבריאות, למה חברת המזון ממשיכה לשווק במקביל גם את המוצר המקורי, ובכלל, מדוע השתמשו ברעל הפרוטופלזמי הזה מלכתחילה?

ושאלת השאלות: אם יש במוצר ספציפי מרכיב אחד פחות, למה הוא עולה יותר?

מעבר לכל אלה, אני בטוח שהמודעוּת המופרזת למרכיבי האוכל מביאה למחלות פסיכוסומטיות. הרי אם כל מה שאנחנו אוכלים נמדד בהיותו "אמיתי", "נטול", "ללא" ו"אורגני", אז כל פעם שאנחנו מכניסים לקיבה משהו שהוא "מזויף", "מכיל", "עם" ו"תעשייתי", אנחנו סובלים מייסורי מצפון ומפחד שמחלחל לקיבה יחד עם האוכל ובטח, מי יודע, שערו בנפשכם, עושה לנו אולקוסים וכיבים שונים ומשונים ומבעבעים שלא היו מתעוררים אלמלא היינו מודעים לתכולת מזוננו.

וככה מתכוונות חברות המזון להרגיע אותנו, עם התארים "אמיתי", "נטול", "ללא" ו"אורגני".

באותה מידה יכלו לכתוב על האריזות, בגדול, "לא הוכח כמסרטן", כי אין משפט שמשרה שלווה יותר עמוקה.

א"א, שני עשורים אחורה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: