חשיבותה של אטלולא – ההומור ככלי לניצחון בעבודה ובקרב

מחקר שנעשה במפעל גדול לתעשייה ביטחונית בארץ, העלה כי עובדים שמסרו למעביד תמונות פספורט "רציניות" שלהם, נטו להיפגע יותר בתאונות עבודה ותאונות דרכים מאשר עובדים שמסרו תמונות "שמחות", כלומר כאלה שבהן חייכו. העובדים ה"שמחים" גם הוכיחו עצמם כיצירתיים יותר בעבודה, ויצאו לפחות ימי מחלה.

את המחקר ערכו חברי "העמותה לחקר הומור ישראלי", או משהו דומה, ואני רק תוהה באילו תמונות פספורט הם עצמם השתמשו כדי להתקבל לעבודה שלהם בעמותה הספציפית.

המסר של המחקר אמנם מעודד, אך הישמרו בני ישראל! לפני שאתם מאמצים לעצמכם את המחקר הזה כשיטה בדוקה להשגת מקומות עבודה, זכרו דבר אחד ידוע ומדאיג: רוב האנשים רציניים ומעריכים רצינות! במשך מאות בשנים הפריזה האנושות בחשיבותה של רצינות, מתוך הנחה שיותר מכובד להיות "רציני". הם התעלמו מכמה עובדות בסיסיות, כמו נניח שמעולם לא יצאו אנשים צוחקים לקרב (אלא אם כן הגיע בשנס הספציפית משלוח ממש טוב מלבנון), שצחוק מחזק את הריאות בעוד שהרצינות עושה קמטים, ושכל עוד אדם מצוי בעיצומו של התקף צחוק היסטרי, הרבה יותר קל לכייס אותו. כך נוצרה רקמה צלקתית קשיחה ומכוערת של אנשים רציניים, שפושים באוכלוסייה ומדביקים את האזרחים הטובים וההגונים ברצון להקדיר פנים ולצפות ב"עובדה". כך נוצרו בראשי האנשים עיוותי מציאות מטופשים, כמו נניח המחשבה שמילן קונדרה סופר יותר טוב מדאגלס אדאמס.

מעבר לעניין בסיסי זה, מעלה המחקר כמה מחשבות מעניינות שכדאי להתעכב עליהן.

  1. המחקר מציין כי רק 10% מהגברים חייכו, לעומת 30% מהנשים. מה הן מסתירות מאיתנו?
  2. מדוע בחרו לבסס את המחקר על תמונות פספורט, מכל הדברים בעולם? זה אמנם מעיד על חוש ההומור של חברי העמותה, וגם זה משהו, אבל ייתכן שהאנשים המדוברים בכלל לא חייכו, ולמעשה זו הייתה עווית עצבנית של מי שיודע שלא משנה כיצד נראה פרצופו במציאות, תמונת הפספורט תגרום לו להיראות כמו מישהו שעתיד להופיע בעיתון תחת הכותרת, "טוען שהוכה בידי שלושה שוטרים שחשדו כי הוא מעורב בכתיבת המונולוג של אברי גלעד". אם ההשערה הזאת נכונה, המחקר בעצם מגלה שאנשים מבוהלים מצליחים יותר בעבודה.
  3. דידי מנוסי לא מצחיק. גם מאיר עוזיאל לא, ולמרות זאת יש להם עבודה. אולי הם פשוט הגישו תמונות פספורט "שמחות".
  4. גם אם אתם מאמצים את תוצאות המחקר לשימוש בחייכם הפרטיים, זכרו: צריך לדעת איפה הגבול. תמונת פספורט שתשלחו למעביד פוטנציאלי ובה אתם מופיעים עירומים עם מסכה של משה דיין על העכוז, לא ממש תתקבל בברכה, במיוחד אם אתם מקווים למלא את תפקיד העוזר הפרלמנטרי של יעל.

במהלך ראיון העבודה אתם רשאים לחייך קלות, אך הימנעו מהערות כגון, "יש לך אצבעון במכנסיים, או שאתה שמח לראות אותי?!", ועם תומו זכרו להימנע ממשפטים כמו, "וואו, זה היה מהיר. אתה בטח שומע את זה לעתים קרובות, חה חה".

  1. מה אומרת העובדה שאנשים "לא רציניים" מצליחים יותר בעבודתם, במפעל ביטחוני גדול בארץ? מה בדיוק הם מייצרים שם – פטישים לחג העצמאות? רעשנים? משרוקיות חורצות לשון? ייתכן שלא רחוק היום בו יצוידו חיילי חי"ר בקרשי סלפסטיק, דליי צבע וקליפות בננה.

דמיינו לעצמכם את ההפתעה של האנשים שיפתחו את מחסני החירום עם תחילת המלחמה הבאה, ויגלו שהטנקים יורים רק דגלים שעליהם כתוב BANG! (אגב, יהיו שלושה דגמים של טנק מרכבה 2000: פולי, שייקה וגברי), שארגזי הבזוקה מכילים… מסטיק בזוקה, ושמטוסינו מפגיזים את האויב בפצצות מצרר שמשחררות אלפי אפים אדומים, או מרססים את מסתורי המחבלים במטענים של קונפטי.

כן, ישראל עמי, זו הולכת להיות מלחמה נפלאה.

הכינו את שורות המחץ!

א"א, שלהי המאה הקודמת

תגובה אחת (+הוסף את שלך?)

  1. Dooby Shifman
    ינו 02, 2019 @ 23:08:55

    קופטש, בזמנו, ביקש מקהל הסטלנים שבאו למופע לדמיין שטייס מטוס הנוסעים שהם עליו מחוק :)

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: