מים עכורים וגיבור מקלדת

אל תשאלו אותי למה הלכתי לראות את "אקוומן", ועוד בתלת-ממד. בואו רק נגיד שיש נשים שכרוכות משום מה אחר ההיפי המקועקע המדובלל ששמו ג'ייסון מומואה, ומנגד יש גברים שהאהבה מעבירה אותם על דעתם ושנדרו לצלק גם את גבתו השנייה של מומואה הלזה.

בכול מקרה, חיכתה לי הפתעה: הגעתי לסרט בלי שום ציפיות, ואז הסתבר לי שהן היו מוגזמות.

קשה להסביר כמה הסרט הזה מטומטם, אז אשתמש באלגוריה: אתה ילד בן 9 שמקבל ליום הולדת אקווריום חמישים סנטימטר. יום אחרי זה אתה נוסע לחנות חיות ואומר למוכר שאתה צריך דגים לאקווריום חמישים מטר. למוכר אין מספיק סחורה, אבל הוא חמדני, אז הוא מעמיס עליך את כל סוגי הדגים שיש בחנות, כולל דגי מים מלוחים.

כשאתה חוזר הביתה, אתה שופך את כל הדגים לאקווריום, וכדי שיהיה להם שמח זורק פנימה שתי אריזות סליים זרחני.

אתה הולך לישון עם חיוך רחב על הפנים.

מה שיתגלה לעיניך במכל הזכוכית כשתקום בבוקר המחרת, הוא "אקוומן".

מומואה ואמבר הרד חורכים את המסך כמו עלה סרפד נבול; סצנות הפעולה מבלבלות וחסרות השראה; העלילה נלעגת; ווילם דפו מסתובב עם הבעה של, "אני חייב לדבר עם הסוכן שלי"; הכול צבעוני כמו טריפ זול; הגיוני כמו הפוליטיקה הישראלית החדשה; מלהיב כמו המצע של גנץ; המוזיקה מחורבנת; ההפקה קטטונית; אחד הניסיונות הבודדים להתבדח הוא על חשבון ריח בית השחי של מומואה מתחת למים; יש לו אויב בחליפת נמלה; הציטוט הכי אהוב עליי מהסרט היה, "הסוף".

התמונה הכללית: ילד בן 9 עשה קנייה לא נבונה, ועכשיו גודש בלתי נסבל של דגים מחרבנים ומשתינים אחד לשני לתוך הפה תוך שהם טורפים זה את זה במים עכורים.

בקיצור, אם עוד לא הבנתם, לא מומלץ.

 

רצה המזל וביום שאחרי ראיתי את ההפך המוחלט, סרט דני שנקרא "האשם".

הברקה היא לא מילה.

בואו נתחיל מזה: מתי בפעם האחרונה ראיתם סרט שכמעט לא זז מהדמות הראשית, ושהוא למעשה מונודרמה. שחקן אחד עושה הכול.

העלילה היא כזאת: במוקד חירום של המשטרה יושב אסגר הולם (יָקוֹבּ סִידֶרגרֶן) ועונה לשיחות שחלקן בהולות וחלקן ממש לא.

הוא אנטיפת וקצר. ענייני ונטול סנטימנט. ברוב זרותנו אנחנו לא יודעים אם זאת דרכם של הדנים, או שרק הוא עצמו כזה. חייכן הוא לא.

מה שאנחנו כן יודעים זה שלמחרת יש לו איזה שימוע גורלי בבית משפט. לא ברור למה. הוא שוטר שטח שנשלח למוקד כמעין עונש, שלאחר השימוע של מחר אמור להסתיים.

ואז מגיעה שיחה מאישה חטופה. היא נמצאת בוואן עם החוטף, לא ברור לה לאיזה כיוון הם נוסעים, למה הם נוסעים, מתי תגיע הנסיעה לסופה ואיתה גם חייה, כנראה. מה שכן, היא השאירה בבית ילדה ותינוק.

אסגר, שוטר שרגיל לפעולה, צריך לנהל את המרדף מאחורי מחשב. לא אוסיף אף מילה על טוב ורע, מחשש ספוילרים. היצ'קוק ידע כמה אכזרי למנוע מהצופה מידע ויזואלי, והבמאי/תסריטאי גוסטב מולר עושה בזה שימוש אפקטיבי להחריד, וגם זורק כמה מקגאפינים בונוס.

זה סרט סוחט, מותח, מטלטל, קשה רגשית, בלי שום בעיה אחד מהטובים של הזמן האחרון. והוא גם ההפך המוחלט מ"אקוומן": שם יש גודש סרטני של כל מה שרק ניתן, תועפות שמניבות מינוס, ופה יש שחקן אחד, כלום הפקה שמניבה פלא.

מדאיג ללמוד שהאמריקאים התלהבו ורוצים לעשות גרסה משלהם.

הסרט לא הופץ בארץ ככול הידוע לי, לא זמין בערוצים הרגילים, אז אצרף לינק להורדה.

סמב"צים ייהנו במיוחד.

א"א

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: