מלונות באספמיה – מציאות וירטואלית בחדרי מלון

IMG_4867 (1)כשחיים במדינה כמו שלנו (ורוב המדינות הן כמו שלנו, רק שאצלנו יותר חם, הרבה יותר חם לכל הרוחות!… סליחה), הצורך לברוח מהמציאות גדול וחזק. רוב האנשים בוחרים בשיטה הקלה לבריחה מהמציאות: הם רואים חדשות.

אמנם לכאורה החדשות אמורות לשקף את המציאות, אבל למעשה הן מרחיקות אותנו ממנה, גם על ידי הפיכתה למוצר טלוויזיוני, מדוד באינצ'ים, משהו בר-שלטוט ומשום כך כזה שמתרחש במציאות מדומה, תיאטרלית; גם על ידי מתן פתח דיבור לפוליטיקאים, שכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט משום שהם מנותקים ממנה לחלוטין מצד אחד, ומצד שני עסוקים בהכחשתה הנמרצת; וגם על ידי הפקדתה בידי אנשי (ונשות) חדשות, שמרבים לינוק את המידע שלהם מפוליטיקאים מכחי-נותקים, ושרואים באירועי דיומא הגורליים לא יותר מאשר הזדמנות לשמוע שוב את צליל קולם הערב.

אבל נחזור לענייננו – הבריחה מהמציאות.

אנשים שמוכנים ויכולים להשקיע יותר זמן וכסף בבריחה מהמציאות יוצאים לחופשה, וזו לרוב מתקיימת בבית מלון. המלונות, בהתאם ובדומה לטלוויזיה, הם משהו חוץ-מציאותי, בועה פנטסטית שמתקיימת בממד סטרילי משלה. אין פלא, לכן, שהחפצים בחדר המלון מתפקדים על דעת עצמם, בצורה שאינה תואמת את הציפיות (הבלתי מציאותיות) שלנו.

* חלק גדול מהדברים לא עובדים. זו עשויה להיות מנורה, רצוי המרכזית, אבל לרוב דווקא השלט של הטלוויזיה נכשל במילוי תפקידו. למרבה הצער, אתם לא יכולים להטיח אותו בחמת זעם על הקיר, כי הוא ממוסמר לשולחן הלילה ומצויד באימובילייזר, מסיבה פשוטה: למנוע מכם להטיח אותו בחמת זעם על הקיר.  [קוויאט אמפּטור: חמת זעם אינו אתר הנופש עם התנינים] [קוויאט אמפטור #2: קוויאט אמפטור אינו סוג של שרקן].

* דברים אחרים עובדים רק באופן חלקי: אין שום קשר בעולם בין הטמפרטורה המצוינת על הווסת של המזגן, לבין מה שקורה באמת, במציאות, בחדר. זה מין כפתור כזה שאתה אמור לשחק אתו, להשתעשע בו, אבל לא באמת לשלוט באמצעותו בטמפרטורה. הפריווילגיה הזו אינה בתחום הסמכות שלך. אתה מכוון לחמש מעלות ומקבל איוורור עדין ותו לא.

* חדר האמבטיה הוא אזור אסון בפני עצמו:

– בכיור יש חצי-פקק כזה, כסוף, שלא ברורה מטרתו, מלבד לאגור למשך פרק זמן ארוך מדי את זיפיך המגולחים, את שרידי קצף הגילוח ומשחת השיניים. תיאורטית זה אמור להיפתח, אבל זה תמיד תקוע באיזה מצב ביניים לא ברור. אולי זאת מערכת אזהרה מתוחכמת: אם המים נשאבים במהירות סימן שמשהו יונק אותם, ויש להניח שהמשהו הזה היא פולטרגייסט: הימלט!

– הכיור מאוד גבוה אבל הברז מאוד נמוך, אולי כדי לרמוז לך שהמים אינם ראויים לשתייה. שיעורי יוגה עשויים לעזור לך להגיע לברז, או לחלופין תאונת עבודה כל כך טרגית שאפילו ביטוח לאומי נאלץ להכיר בה.

– באמבטיה עצמה יש כל מיני חלקים שנתקעים בך, ומשענות לרגליים שמעלות על דעתך כי מנהל המלון היה פעם גינקולוג. החלק האחורי של האמבטיה צר מדי, כאילו כדי להגיד לך "שמע, לנו המקומיים אין תחת כזה גדול. רק אתם מגיעים שמנים כאלה, תיירים מגעילים". האמבטיה גם בנויה בשיפוע הפוך, כך שבחלק האחורי שלה תמיד מצטברים מים.

– הדוש הוא סיפור בפני עצמו. מהבית אתה רגיל לשני מצבי התזה: ספריי חם ומתעגל, או זרם חזק ממוקד, שעל שימושיו האלטרנטיביים לא נתעכב כאן. לא כך בבתי מלון, למרות שגם פה יש שני מצבים: האחד הוא שפריץ המבוסס על תורת הכאוס, שנע לכל מיני כיוונים בכל מיני עוביים ועוצמות, והשני הוא שפריץ מהיר המבוסס על תורת הכאוס, שנע לכל מיני כיוונים בכל מיני עוביים ועוצמות.

– האסלה תמיד ממוקמת בפינה לא נוחה של החדר, קרוב למשהו בולט שתפקידו למנוע ממך לשבת בנוח. כשיש בידה, הוא פנים-רקטלי. [אגב, "רקטלי" יכול להיות שם טוב להרמפרודיט]

* הטלוויזיה תמיד משעממת, ועל הערוצים הלא משעממים צריך לשלם. הערוצים בתשלום מציעים לך מבחר מרהיב: ערוץ פורנו בלתי נמנע, ערוץ אחד עם סרט לא מעניין, וערוץ אחר עם סרט כן מעניין, אבל מדובב לקירגיזית (ספרותית). כך, את הסרט הלא מעניין תראה במשך סופשבוע אחד קרוב ל-715 פעמים, לעולם לא מההתחלה. את סרטי הפורנו תראה קרוב ל-716 פעמים, לעולם לא עד הסוף.

* אני מניח שקצין סדיסטי בצבא הפרוסי היה האיש שהמציא את ההידוק הפראי של המצעים למיטה. רק על ידי שימוש בכוח בלתי סביר ניתן לקלף אותם ולרבוץ בשלווה על המזרן. כמו במקרים רבים, גם כאן לא יזיק שימוש בספריי WD40, אבל החדרניות לא מתלהבות מזה.

* חדרניות, אגב, או שלא מגיעות בכלל, או שמעירות אותך בשבע ורבע בבוקר, ומשתוממות למצוא אותך במיטה, ולגלות שלמרות שחזרת בחמש לפנות בוקר מבילוי פראי במועדון אקזוטי שבו רקדת עד שירד גשם ושתית קרוב לחצי גלון קוקטייל טרופי רב עוצמה העשוי מנוזל שהילידים משתמשים בו להכנת חצים מורעלים, אתה עדיין לא אפ על הרגליים.

* המיני בר (מוזיקת אימה. רעם) היא המלכודת האולטימטיבית, שמאפשרת למלון למכור לך שליש ליטר מים במחיר של ארגז בירה. הם מקררים הכול – את הקוקה קולה, את היין האדום, את הקוניאק. כמו המזגן, גם המיני בר עובד בעוצמה חלקית, ובסופו של דבר אתה מחליט לשתות קוניאק בטמפרטורת החדרנית. אבל אין כוסות, לעולם אין כוסות, רק את אלה על הכיור, שמיועדות לפתור לך את בעיית ההתכופפות לברז בעת ציחצוח השיניים, ומצופות ביותר פלאק ממה שניתן למצוא בסוף יום עבודה על רצפת מרפאת שיניים.

ואתה, שרק רצית לברוח מהמציאות הקשה, מוצא את עצמך בחדר פושר ולח, לוגם מכוס מים דנטלית עבה קוניאק קריר במחיר הסביר של 58 דולר, שוכב על מיטה שאת מצעיה לא הצלחת להסיר כי המניאקים מהבידוק החרימו לך את ה-WD40, בוהה בערוץ הפורנו המדובב לקירגיזית (מדוברת!), רק כי אתה מתעצל לקום להחליף ערוץ: השלט לא פועל.

 

אתה מטיח את הכוס בחמת זעם על הקיר.

 

החדרנית מגיעה…

ארז אשרוב

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: