The Great Equalizer

אומרים שהמוות הוא "המשווה הגדול" – עשירים ועניים, נקלים וקדושים, אמנים ואזרחים נורמטיביים, ניצבים כולם שווים על אותו המישור, ללא הבדלי דת, מין, גזע, מספר לייקים או כמות הפעמים שברח להם בתחתונים. מעלה על הדעת את המונח "ממרח סתמי".

ניסיתי לגלות מה מקור הביטוי.

ב-1646 כתב ג'יימס שרלי שיר שנקרא "Death the Leveler", המוות המשווה, אם כי המילה level משמעה גם להכרית, אז ייתכן ששרלי עצמו חשב גם הוא על הממרח הסתמי.

אבל מסתבר שהיה מי שהקדים אותו: 11 שנים לפניו, בבוסטון, מתיישבים פוריטנים הגו את האידיאל על פיו החינוך יהיה המשווה הגדול של האומה. שוב ממרח סתמי, ועוד הוכחה לכך שהאמריקאים מאז ומתמיד היו תמימים. עד היום נפוץ שם הביטוי בהקשר לחינוך, כשלכול אדם סביר ברור לחלוטין שמבחינה אינטלקטואלית זה הדבר האחרון שהחינוך אמור לעשות, ואילו מבחינה חברתית זה הדבר האחרון שהוא עושה.

אבל לפני שרלי ולפני הפוריטנים מבוסטון, היה קהלת: הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא, וְלַזֹּבֵחַ, וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ:  כַּטּוֹב, כַּחֹטֶא–הַנִּשְׁבָּע, כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא. זֶה רָע, בְּכֹל אֲשֶׁר-נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ–כִּי-מִקְרֶה אֶחָד, לַכֹּל; וְגַם לֵב בְּנֵי-הָאָדָם מָלֵא-רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם, בְּחַיֵּיהֶם, וְאַחֲרָיו, אֶל-הַמֵּתִים.

אין לי מושג למה הוא לא הזכיר את עניין התחתונים; אולי הוא היה פוריטן. ואולי הוא פשוט לא זכה לתרגם את סדרת "קפטן תחתונים".

ב-1985 עלתה הסדרה הבריטית "המשווה", עם אדוארד וודוורד, שכבר עבר לעולם שכולו ממרח סתמי. יותר אהבתי את קאלאן, אז הוספתי את הפתיח שלו.

בסופו של דבר אני לא יודע מה המקור לביטוי, אבל כשיצאתי היום מהבית עלה על דעתי שהאובך הוא-הוא המשווה הגדול: עכשיו המכוניות של כולם נראות בדיוק כמו המכונית שלי.

א"א

פלאפל בצל הנדל"ן

באחוזה פתחו פלאפלייה חדשה

מבריקה נירוסטה מבטיחה

שתיסגר עוד חמישה חודשים מחוסר עניין לציבור:

את המנה המוכנה מניחים בתוך חריצי MMMM, וזה משעמם.

צל נדל"ן מתארך מעיב על בוהק הקציצות, מצפה חמוצים באבק –

יזם נועז הפעיל קשרים מלוכלכים בעירייה

על מנת שיתגשם המיזם,

כופף יד פה סיבן יד שם החליק שטר לכף יד מסובנת כזאת או אחרת,

שימן קנולה את העסקה.

 

באחוזה יש פלאפל טרי שתאריך התפוגה שלו קרוב.

מגולל החומוס, כולו טחינה והפצרה, מציע את מרכולתו לרחוב.

עוצרת אמא עם בת, מבקשת חצי מנה.

היא לא יכולה להרשות לבתה מנה שלמה, ולעצמה אפילו לא את זה.

היא תתאפק. היא רגילה.

הילדה נוגסת במנה החלקית שהציעו לה החיים חסרי המעוף

כשמעליה מנוף

שלרוחבו מתנוסס שמו המפואר של הקבלן

נבחר הציבור לקיים את פרויקט הפינוי-בינוי

של המבנה המתנוסס בנמיכות זמנית

ושבקרוב יתרומם ויתנשא ויתגדל ויתקדש לגובה שגיב מאחורי הפלאפלייה

שעד אז כבר תתפגר בתשלומיה אמן.

 

הקבלן יקבל קומה משלו בפרויקט עם ממ"ד לא אנושי

ובתים נאים של פעם יימחו

לטובת קומפלקסים מתוסבכים נטולי נשמה

ועשירים מעיר אחרת יקנו דירות להשקעה

ואורות יידלקו במבנים לאכלוס מיידי

שריח טיט טרי רודף מסדרונותיהם

ולפני שנבין מה קורה יחברו אותם למים שהגיעו עד נפש

והנוף ישתנה

והשכונה תשתנה

אבל גם כשיגיע דור שלישי לתשואה

האמא עדיין לא תוכל לרכוש לבתה יותר מחצי מנת חיים שמנונית.

 

בניינים גורדים שוחקים נבנים לבנה אחר לבנה

להצל על פלאפל.

 

בקן הציפור

חצאי פיתות רעבות פוערות מקור.

 

ארז אשרוב

%d בלוגרים אהבו את זה: