יום כפירות

photo

על הבר באגאדיר, צופה בכמה נשים שלעולם לא יהיו לי.

הן צעירות מדי, יפות מדי, יקרות מדי, ובכל מקרה אני אוהב אחרת.

שבת בצהריים, צהרי שבת, אבל אני לבד על הבר ו… טוב, יש אחרים על הבר, זוגות ומשפחות, אבל אני לבדי.

אני לבד על הבר בשעת שבת צהריים ומותר להשתעשע באפשרויות בלתי אפשריות.

יש את המלצרית מאחורי הבר, ברונזה אלדורדו, מקועקעת, לגמרי לא לטעמי ובד בבד פנטזיה בלתי מושגת.

הרווח הזה שנפער בין הג'ינס הקצרים לגומה של עמוד השדרה; זה לא פרט קטן, אבל אלוהים מצוי בו. הסט מבטך!

אז ממהר לחסל אספרסו כפול בכוס זכוכית שבורת-שוליים ואחריו שליש וייהנשטפאן, במטרה הנחושה לחדד את העירנות ואז מיד להרדים אותה.

ויש את המלצרית האחרת, שנעה מאחוריי בחצאי עיגול, תמירה ורזה ובלונדינית וארוכת שיער, פסל כנעני, ואני יכול להישבע שהיא מגניבה אליי מבטים, אבל יש לזכור שכבר נשבעתי כל מיני דברים משונים, כמו אמונים. התמירה קרובה אליי בגיל יותר מהברונזה, אבל יש לי הרושם שלשתיהן אני אצטרך לעזור עם שיעורי הבית.

התמירה קולעת לטעמי זריקת עונשין, אבל איכשהו אני יותר נמשך לברונזה.

זקן, תמשיך לפנטז.

מה אני עושה פה בכלל? למה הזמנתי המבורגר?! אני אמור להיות צמחוני!

נדמה לי ששתיהן נמשכות אליי.

ההמבורגר מתעכב.

משמאל מתיישבת משפחה – אבא-אמא-ילד-ילדה. הילד קצוץ-שיער וצמוד-אייפד-מיני. הגבר קירח גנרי. לאישה הנעימה למראה יש שעון ענקי על היד ומשקפי שמש גדולים מדי. חבל – העיניים היפות שלה מצדיקות משהו צר יותר. עוד חודשיים אימונים אגיע לרוחב הזרועות שלה. הילדה שלהם נודניקית חמודה.

לימיני מתיישב זוג בסביבות… הם פחות מבוגרים ממה שמרמזת החזות הכמושה שלהם. הגבר נראה כמו מישהו שלא הכניס ירק לפה מאז שהצפדינה יצאה מהאופנה. הוא חיוור כמו המוות ביום שבו המוות התבשר שמישהו מקרובי המשפחה האהובים עליו מת. על פרק כף היד השמאלית הגרומה הלבנוּנית שלו יש שעון בגודל של הביג בן. הוא יכול להיות שידוך מעולה לבלונדינית משמאל; הם רק צריכים לאפס שענים.

רק שהיא נשואה.

ברונזה, שאני כבר מאוהב בה, מתנצלת על העיכוב ומציעה לי צ'ייסר על חשבון הבית.

אני נראה לך אלכוהוליסט?! אני מתרעם, ועונה בחיוב על הצ'ייסר ומזמין עוד שליש.

שותה את הוויסקי, לוגם מהבירה, האלכוהול מרכך את ארשת היגון הקיומית שלי, טחנות הרוח זוכות להפסקת אש הומניטרית. ההמבורגר מגיע. מזגג אותו בכיפת ברזל של רוטב חריף, ומנקד את הפירה הגאוני בטבסקו.

איזו כמות צנועה של פטריות! זה היה שווה כל אחד מהשקלים ששילמתי על התוספת הזאת, במיוחד את הראשון.

תוך כדי אכילה אני נתקף חרדה: מתי היא תשאל אותי אם הכול בסדר? זה תמיד מגיע תוך כדי לעיסה.

ועוד נחרד: אני לא צמחוני?!

הברונזה הקדושה לא שואלת את השאלה המבזה, אבל עמיתה כן. אני מהמהם מהנהן אליו מבין שיניים נוגסות.

טעים? היא שואלת.

מגבון? הוא שואל.

כן אני עונה לה לא אני עונה לו. מגבון? הבאתי תינוק צואֶה?!

הברונזה האלוהית שקלטה שאני בכלל לא אלכוהוליסט עושה איתי לחיים עם הכוס שלה.

יש לי סיכוי!

שכח מזה, זקן מטומטם. תחזור הביתה להירדם מול ערוץ ההיסטוריה, לפני שתגיע התלונה על ההטרדה המינית.

היא מגישה לי תפריט קינוחים. אני לא איש של מתוקים, מתוקה. "שכבות של עוגיות חמאס"?! השתגעתם?! אה, עוגיות חמאה… תפריטים צריכים לגלות יותר רגישות בימינו.

בניגוד אלינו.

הגיע הזמן שאשלם על חטאיי, אני אומר.

היא מחייכת. רשמו לפניכם – היא מחייכת. שקוף שיש לי סיכוי.

בלי לשאול שאלות מיותרות היא פותחת שקיק ומקוויצ'ה לעברי מגבון חמים ולימוני.

אני מושך אותו החוצה, בגלל שזאת היא, בגלל שזה מצחיק, בגלל שיש בינינו את ההדהוד הזה. אני מחייך אליה, בתקווה שאין לי חסה בין השיניים. למזלי הם היו נדיבים עם שערות החסה כמו עם הפטריות.

היא מביאה את החשבון על מלבן מתכתי ואני משלם במזומן ומשאיר טיפ מופרז ואז מדלג בקלילות סחוסית מקרטעת החוצה משם ואל המכונית, ומשאיר אותן לפנטז עליי.

אבל רגע, אני לא צמחוני?!

א"א

מודעות פרסומת

תגובה אחת (+הוסף את שלך?)

  1. פליגלמן חיים
    אוג 05, 2014 @ 10:59:49

    אחד הטקסטים העצובים שקראתי

    הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: