האיש שהפליץ קוקו שאנל (שנסון)

*tmp_1347054506341_applyed

הוא נולד בבקתה בחבל פוֹרֶל

לאם יהודייה ואבא ערל

שהחליטו לקרוא לילד מוֹרֶל

(הם קיוו לקבל עוד עזרה מהאל).

*

הם הזמינו לברית את מישל ואת נל

וקיוו שיבוא גם לואי בונואל

והורמה הסכין והילד נחרד

ונפח נפיחה של פעוט מפוחד

וברוב תדהמה אז זעק המוהל:

"הילד מפליץ קוקו שאנל!"

*

רעשה אז הארץ – תופעה מדהימה

והיו אזרחים שאחזה בם באימה

מפני החריג שבטנו הקטנה

הפיקה שילוב של גסות ועדנה.

*

שלחוהו הוריו לסיבוב בעולם

שיביא פרנסה (החשמל לא שולם)

ושעם בוא היום יתחתן באולם

אם ימצא לו שידוך (תתרנית, מן הסתם)

*

ומלך גרמניה פקד: "שנל, שנל, שנל!

כרוב כבוש למפליץ הקוקו שאנל".

*

ומלך צרפת: "מון דְיֶה, קֵל הוֹנֶר

הרי זה הגרסון שנופח שאנל!

קממבר להגיש ורוקפור ושמפניה

שיאכל את הכל ויקנח בבמיה

שיאכל וישבע ואת האוויר יטהר

האיש שמפליץ קוקו שאנל".

*

וכשהגיע גיבורנו לארץ ישראל

רטן הנשיא: "מיידלע, קפה עם הל

לפייגלע שהזמנו את האוויר לטהר

ושינגב איזה חומוס ויאללה – שיתקפל

ושיפליץ כבר, הלא יש לי מדינה לנהל!"

*

ואחד רק האיש שרטן וקילל –

כותב השיר שיגע ותמלל

וניסה למצוא מילים, לעזאזל

שנוח לחרוז עם קוקו שאנל

וכמעט שנעל את עצמו בבגאז'

אך מצא נחמה בבקבוק יין וילאג'.

(שלא מתחרז עם "איסי מיאקי", אבל כן עם "או סובאז'")

*

(ובחזרה לילד…)

שנים עברו, גיבורנו הזדקן

ואחז בו ייאוש של אטומייזר מתרוקן

כי שבעים פעמים התחלפה האופנה

וטעם  הריח הן גם הוא השתנה

וחלף לו הקסם של קוקו שאנל

אף אם מפליצו הוא האיש מפורל.

וסר בעיני הקהל הקמל חינו

של מפליץ הקוקו שאנל.

*

בסופו של דבר, שיכור וקבצן,

התגלגל ברחובות הגיבור הפלצן

לא עזר היועץ, לא עזר היחצן

האיש התמוטט, ירוק כחוצן

נפח נפיחה אחרונה, נפח נשמתו והחזירה לאל

(שדווקא די מתלהב מקוקו שאנל).

*

וטייסים מספרים שמעל עננים,

במגורי השרפים, מעונות נִבלאים,

מתנשא ללא צל של ספק ריחו של

המלאך שמפליץ קוקו שאנל.

א"א

סקיצה

*

לאור המציאות שאינה מציאה גדולה גם לא מציאותית

ביצרתי את עצמי בלול מחשבתי הבלולה –

מבין חרכי הירי של שלביו אני משגר חִצֵּי התעלמות

בכל מה שחורה לי.

*

קופידון של הכחשה:

בראתי לי עולם בועות סבון קטן

שבו הכול בַּמָּקוֹם-אִיל-פוֹ –

ג'יימס גנדולפיני עודו חי ובריא

ולי יש הבראה ומשכורת שלוש-עשרה

ושמונה-עשרה עצרות כבר התקיימו בכיכר מלכי ישראל.

כאן בארץ חמדת אבות

גשום

והפרחים של קאמינגס קוטפים את עצמם באביב.

גזענות הוא ענף בגננות וברחוב אין אחוזי תזזית ואין אחוזי לחות

יושבי קרנות הון ללא סיכון מתווכחים בקול על אני קלאודיוס

חיות בית משירות שיערן לתוך שואבי אבק שקטים

לשחקני כדורגל אין תהילה ודוגמניות נכנסות למיטה

לשרבב שפתיים בזעף גלמוד.

*

וכל המנכ"לים בכל"א!

*

כאן אצלי במדינת הנושם לרווחה

אני שוכב מחייך מחותל על מזרן דק בוהה במובייל

צבעוני מנגן מסתובב עם זכוכית מרצדת.

עכשיו אני רך גוף ורך בימים ורך בתוף

אבל חכו, אלים, בני זונות –

כשאגיע לוולהלה עוד נסגור חשבונות!

א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: