ארבעה ימים במותו של קיפוד

הקיפוד מקופל בתוך עצמו,

מתגונן מפני כל מה שהזיק לו,

מסרב להודות, ממאן להיפתח

אל המוות,

מתכרבל סביב ניצוץ חייו המועם.

ביום השני הוא מתחיל להציץ מתוך עצמו, חוטם קטון

מבצבץ מתלוצץ קורץ לעולם

עין שחורה ספקנית

נלחמת בצורך להפסיק להביט.

וביום השלישי נקוו הדמעות

וזרועות מתוקות רחב מברכות

את צו הגורל וחושפות

שגם כשהם מקופדים הקיפודים מתוקים.

עכשיו שדבר לא יכול להרע לו, הוא חדל להתגונן.

כמו פרח קיצי הוא הולך ונפתח.

*

ביום הרביעי הפה נפער בזעקה, הזרועות נפרשות בייאוש:

די! קחו אותי מכאן!

די לי מהשמש ומטרדת הזבובים המחטטים בפי

ומדגדגים את בטני השוקעת. די!

הייתי חי, הייתי חמוד, עכשיו – חידלון.

רוממו אותי ממר הרימות!

הסירו מעליי מועקת גלימת קוציי!

א"א

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: